מיוגלובין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיוגלובין (Myoglobin) הינו חלבון קטן המשמש, לצד ההמוגלובין, לנשיאת חמצן בגופם של בעלי חיים.
מיוגלובין מורכב מ-153 חומצות אמינו. במרכזו נמצאת קבוצת הם - מערכת טבעות חנקניות שבמרכזה אטום ברזל. קבוצת ההם היא זו המאפשרת את נשיאת החמצן. המולקולה הדו-אטומית של החמצן נקשרת לאטום הברזל.
מיוגלובין הוא נושא החמצן העיקרי בשרירים. האפיניות שלו לחמצן גדולה מזו של ההמוגלובין, המשמש לנשיאת חמצן בדם. ההבדל באפיניות (הנטייה לקשור חמצן) בין שני החלבונים מותאם למיקומם ותפקידם הפיזיולוגי: בריאות, בהן ריכוז החמצן גבוה, משמש ההמוגלובין לקשירת חמצן (משם הוא מעביר את החמצן אל תאי הגוף). בשרירים, בהם ריכוז החמצן נמוך, משמש המיוגלובין לקשירת חמצן.
בניגוד להמוגלובין, מיוגלובין אינו חלבון אלוסטרי.
המוגלובין מורכב מארבע תת-יחידות, כשכל אחת מהן דומה מאוד למיוגלובין. הדבר מעיד על ההשתלשלות האבולוציונית של שני החלבונים; ההמוגלובין התפתח ככל הנראה ממיוגלובין.
