חנה רובינא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חנה רובינא

חנה רובינא (1892 - 2 בפברואר 1980), כונתה בפי כל "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".

נולדה באימפריה הרוסית ב-1892. במקצועה המקורי הייתה גננת, מקצוע אותו למדה בפולין בקורס לגננות עבריות. את ראשית הקריירה שלה בתיאטרון עשתה בתיאטרונו של נחום צמח, שניהל מה שנקרא "הבימה העברית". ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה", שבדיוק החל לפעול, והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב "נשף בראשית".

רובינא עלתה עם קבוצת שחקני "הבימה" לארץ בשנת 1928 והפכה להיות סמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט. את עולמה קנתה במחזה של אנסקי "הדיבוק" (שבמקורו נקרא: "בין שני עולמות"), היא שיחקה במחזה את תפקיד הכלה לאה'לה רדופת הדיבוק. הפופולריות של המחזה התבטאה גם בלוגו של "הבימה" משך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות - דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".

כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה, כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד במלוא הרצינות וחיה אותו על-פי שיטת סטניסלבסקי.

חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונקונפורמיזם בגישתה החברתית. היא הקדימה את זמנה כאשר לא היססה להביא לעולם בת מחוץ לנישואין, מקשרי אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן, שלימים נודעה כזמרת אילנה רובינא.

בשנותיה האחרונות על הבמה זכתה רובינא להשתתף במחזות שונים של המחזאי נסים אלוני. אלוני אף כתב מחזה במיוחד עבורה בשם תפקיד במחזה "דודה ליזה", שבו היא שיחקה, את התפקיד הראשי.

רובינא החמירה מאוד בעניני משמעת כלפי צופי התיאטרון, לא פעם הפסיקה הצגה באמצע כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרון מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע כשהפסיקה סצינה מרגשת, כשהיא מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה: "להפסיק לפצח גרעינים".

זכתה בפרס ישראל בתחום התיאטרון בשנת 1956. היא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה. נפטרה בתל אביב ב-2 בפברואר 1980.