חוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוזה הינו ביטוי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים. הסכמה זו מוכרת על ידי החוק, וניתנת לאכיפה על ידי בית המשפט.

דיני החוזים הקיימים במדינת ישראל נותנים מסגרת חוקית לקיומו של החוזה, לתוכנו, להוראותיו ולתוקפו. כן עוסקים דיני החוזים בחיובים הנוצרים בין הצדדים עוד בשלב המשא ומתן הקודם לכריתת החוזה. חיוב מסוג זה הוא החיוב לנקוט בשלב המשא ומתן הטרום חוזי בדרך מקובלת ובתום לב.

לחוזה יכולים להיות שני צדדים או יותר. הבטחה חד צדדית אינה יכולה להיות חוזה. הבטחה כזו יכולה להיות אף מסמך משפטי בעל תוקף מחייב כגון צוואה, אך עדיין אינו בבחינת חוזה. חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. ההצעה יכולה להיות לאדם מסוים, לקבוצה, או לציבור בכללותו.

חוזה יכול להיות בכתב או בעל פה. ישנם סוגי חוזים הדורשים כתב, למשל לעסקה במקרקעין אין תוקף ללא חוזה בכתב. אך ככלל, במקום בו לא קיימת דרישה חוקית אחרת, יש לחוזה בעל פה תוקף מחייב כמו לחוזה בכתב.

חוזה יכול להיות חוזה אחיד, המנוסח באופן אחיד על מנת שישמש ספק אחד בהתקשרות עם מספר בלתי מסוים של לקוחות (לדוגמה חוזה לרכישת דירה שמכין קבלן, הכולל הוראות מודפסות מראש ומשתנה רק שם המוכר ומספר הדירה שנמכרה). במקרה זה קיימות הוראות חוקיות המגנות על הלקוח מפני קיפוח על ידי הספק.

סוגי חוזים שבהם עוסק הדין: חוזה המכר, חוזה הביטוח, חוזה השכירות, חוזה השאילה, חוזה הקבלנות.

ישנם פגמים בכריתת החוזה (לדוגמה טעות, הטעיה, עושק או כפיה), המקנים זכויות לצד הנפגע, זכויות הנעות על הסקאלה שבין הזכות לתקנו על פי אומד דעת הצדדים (במקרה של טעות סופר) ובין הזכות לבטלו באופן חד צדדי.

חוזה בלתי חוקי הוא חוזה שתוכנו, כריתתו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או נוגדים את תקנת הציבור. חוזה מסוג זה הינו בטל.

תוצאות הבטלות הם בדרך כלל השבה של כל מה שנמסר במסגרת היחסים החוזיים. אדם שרכש דירה במסגרת חוזה, ולאחר מכן החוזה בוטל בשל הטעיה, יחזיר את החזקה בדירה, ויקבל בחזרה את כספו.

במקרה של הפרת חוזה עולים מספר סעדים שהעיקרי בהם הינו האכיפה. סעדים נוספים הם הביטול (הגורר בעקבותיו השבה) והפיצויים (מסוגים שונים). הסעד תלוי בסוג ההפרה, בהתנהגות הצדדים, בהעדפתו של הצד הנפגע, ובשיקול הדעת של בית המשפט.

דוגמה לחוזה נפוץ הוא שלט על מכונה למכירת משקאות האומר כי המשלשל שקל למכונה יקבל פחית שתיה. זוהי הצעה לציבור. ההלך הצמא, המשלשל את השקל לתוך המכונה, מבצע בעצם אקט של קיבול. ברגע זה הופכים התנאים שמודפסים על פני המכונה לחוזה המחייב שבין הצדדים. זהו חוזה אחיד במובן זה שהוא נוסח על ידי ספק, באופן אחיד, על מנת שישמש במספר בלתי מסוים של חוזים. כמובן שיכולת המיקוח בחוזה מסוג זה היא קטנה (או שקל או כלום, אי אפשר להתמקח על המחיר, או על כמות הפחיות וטיבן), ואף זה סממן של חוזה אחיד. המכונה מקבלת את השקל, ופולטת פחית, וזהו ביצוע החוזה. אם תקבל המכונה את השקל, ולא תפלוט פחית, הרי שהמדובר בהפרה של החוזה ואף בהפרה יסודית, במובן זה שלו היה ההלך הצמא יודע על כך, לא היה כורת את החוזה מלכתחילה. כאן עולות להלך מספר אפשרויות לתביעה. הוא יכול לדרוש מבית המשפט אכיפה של החוזה, ולדרוש קבלת פחית משקה. הוא יכול להודיע על ביטול החוזה, ובמקרה זה יוכל לקבל בחזרה את השקל ששלשל למכונה. הוא יכול לדרוש פיצויים בנוסף לכל אלו, על הנזק שנגרם לו.

אם עמד ליד המכונה נציג בעלי המכונה ואיים באקדח על ההלך, וגרם לו לשלשל למכונה שקל, מבלי שזה חפץ בכך, הרי שזוהי כפיה, ולהלך קמה הזכות לבטל החוזה מיד ברגע שפוסק האיום. במקרה זה יוכל לקבל בחזרה את השקל, אך יהא עליו להחזיר את הפחית.

אם המדובר במכונה שאינה פולטת פחיות משקה אלא סם מסוכן מסוג אקסטזי, הרי שהמדובר בחוזה שמטרתו בלתי חוקית, והוא בטל מאליו.

[עריכה] פרשנות החוזה

כאשר צדדים לחוזה מתווכחים על תוכן החיובים הקבועים בו, מוטל על השופט התפקיד לפרש את החוזה. כיצד יעשה כן? קיימות מספר תורות פרשנות. התורה החלה על המשפט הישראלי נקבעה ב-1990 בפסק-הדין התקדימי "אפרופים". בשלב הראשון יש לבצע "פרשנות צרה" של החוזה, שהיא פירוש אומד דעת הצדדים בעת שכרתו את החוזה, לפי התכלית המשותפת של החוזה. על התכלית ניתן ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות שהובילו לכריתתו. אומד דעת הצדדים הוא הרצון המשותף שלהם, ואם אין רצון משותף, הרי שאומד דעת הצדדים ה וא כוונתו של צד אחד, אשר הצד השני ער לה. אם לא ניתן ליישב את אומד דעת הצדדים עם לשון החוזה, יש לעבור לשלב השני, שבו תתקיים "פרשנות מרחיבה" של החוזה. בשלב זה ישנה השופט את לשון החוזה, או יוסיף לו חיובים שאינם מוזכרים בו, מכוח העיקרון הקובע כי חובה לקיים חוזה בתום-לב.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ישע פרימס, חוזה, הסכם וזכרון-דברים, הוצאת סדן, 1990.