ולדימיר איליץ' לנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ולדימיר איליץ' לנין

יו"ר מועצת הקומיסרים העממיים ברית המועצות


למניין:	יו"ר מועצת הקומיסרים העממיים ה-1
מנהיג קודם:	אלכסנדר קרנסקי
מנהיג הבא אחריו:	יוסף סטלין
תחילת כהונה:	1917
סוף כהונה:	1924
תאריך לידה:	22 באפריל 1870
מקום לידה:	סימבירסק, רוסיה
תאריך פטירה:	21 בינואר 1924
מקום פטירה:	{{{מקום פטירה}}}
מקום קבורה:	המאוזוליאום של לנין
מפלגה:	{{{מפלגה}}}
בעל:	{{{בעל}}}
אישה:	נאדז'דה קרופסקיה
שם בשפת אם:	Влади́мир Ильи́ч Ле́нин (רוסית)
חתימה:	{{{חתימה}}}

ולדימיר איליץ' לנין (ברוסית: Влади́мир Ильи́ч Ле́нин, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , ‏1870 - 1924), מהפכן רוסי, מנהיג המפלגה הבולשביקית ויושב הראש הראשון של מועצת הקומיסרים העממיים של ברית המועצות (ראש המדינה), הוגה אידאולוגיית הלניניזם.

תוכן עניינים

1 תולדות חייו
- 1.1 מהפכנותו
- 1.2 פטירתו ולאחריה
2 דעותיו
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייו

ולדימיר איליץ' לנין (במקור אוליינוב) נולד ב-1870 בסימבירסק (כיום אוליינובסק, על שמו) שעל נהר הוולגה, לאיליה ניקולייביץ' אוליינוב, מפקח על בתי ספר, ומריה אלכסנדרובנה בלנק, עקרת בית שידעה שפות רבות והייתה מורה בהשכלתה. סבו, אבי אימו, היה יהודי בשם ישראל בלנק אשר המיר דתו ב-1845 ושינה שמו לדימיטרי. לנין נולד ב-10 באפריל 1870 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה באותה עת; תאריך זה הוא 22 באפריל לפי הלוח הגרגוריאני). הוא החליף את שם משפחתו ללנין בימי פעילותו במחתרת. ב-1887 הוצא אחיו הבכור אלכסנדר להורג בשל השתתפותו בקשר לרצוח את הצאר. באותה עת הייתה תסיסה מהפכנית רבה ברוסיה נגד משטר העריצות הצארי. מרבית האוכלוסייה הייתה ענייה, חסרת זכויות ואנאלפביתית, ואילו האצולה ובעלי האחוזות נהנו מכוח שלטון, מזכויות יתר ומעושר רב. צעירים רבים בני המעמד הבינוני החלו חותרים לשינוי המשטר ומייסדים קבוצות פוליטיות, שפעלו לשם כך. מגוון הדעות בקרבם היה רחב: משאיפה לדמוקרטיה בנוסח מערבי ועד להטפה למהפכה אלימה, להלאמת כל הרכוש בידי הכלל ולשוויון מלא – לפי תורתו הקומוניסטית של קרל מרקס.

[עריכה] מהפכנותו

בהשפעת אחיו נעשה לנין מהפכן, ולאחר עיון מרובה בכתבי מרקס ואנגלס נהיה לקומוניסט. בשנת 1893 עבר לסנט פטרסבורג, ועד מהרה הפך לאחת הדמויות הבולטות בשורות המהפכנים. שנתיים לאחר מכן נאסר בשל פעילותו הפוליטית והוגלה לסיביר, שם נשא לאישה את חברתו נאדז'דה קרופסקיה, שנשארה עוזרתו הנאמנה עד יום מותו. ב-1900, לאחר תום תקופת גלותו, ביקר בשווייץ, בגרמניה, באנגליה ובצרפת. במינכן ובלונדון הוציא לאור עיתון מהפכני בשם איסקרה ("ניצוץ"), שהיה מוברח לתוך רוסיה. ב-1903 ערכה ר.ס.ד.ר.פ (מפלגת הפועלים הרוסים הסוציאל-דמוקרטית המהפכנית) כנס בלונדון, ובו מילא לנין תפקיד מכריע. המשתתפים בכנס נחלקו בדעותיהם הנוגע לשאלה מי יכול להיות חבר מפלגה. המפלגה התפלגה לשתי מפלגות: תומכי לנין, שטענו כי חבר מפלגה יכול להיות רק אדם הפעיל (חברות פעילה) היו הרוב, ונקראו מאז בולשביקים ("אנשי הרוב"), וחברי הפלג השני, שחשבו שכל אדם שתומך בדרכה של המפלגה יכול להיות חבר מפלגה, כונו מנשביקים ("אנשי המיעוט"). לאחר הפילוג היה לנין חבר הוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית, והאדם הדומיננטי במפלגה. ב-1905, לאחר מלחמת רוסיה-יפן, היו ברוסיה כמה ניסיונות כושלים למהפכה. לנין שלקח חלק בהם נאלץ להימלט לשווייץ ב-1907, ונשאר שם עד 1917. מגלותו בשווייץ הנהיג את הפעילות הפוליטית המהפכנית ברוסיה.

ולדימיר איליץ' לנין בצילום שנעשה בזמן מעצר ב-1895

בפברואר 1917, בעוד רוסיה נלחמת בגרמניה במלחמת העולם הראשונה, פרצה "מהפכת פברואר" בסנט פטרסבורג, במוסקבה ובערים גדולות אחרות. ב-15 במרץ (לפי הלוח הגרגוריאני) הצאר התפטר, והשלטון עבר לממשלה זמנית בראשות הנסיך גאורגי לבוב, שהמשיכה במלחמה עם גרמניה. הגרמנים שהיו מעוניינים בהוצאת רוסיה מהמלחמה, התירו ללנין לצאת מגלותו בשווייץ, ולעבור ברכבת חתומה דרך גרמניה לשבדיה הנייטרלית, משם הגיע לפטרוגראד ב-16 באפריל (3 באפריל, על פי הלוח היוליאני). כבר מתחנת הרכבת "פינלנד" אליה הגיע, הוא נאם לקהל שבא לקבל את פניו מגגה של מכונית. לנין נטל לידיו את ארגון המאבק שיביא למהפכה סוציאליסטית. ביולי ניסו סוציאליסטים לתפוס את השלטון, אך נכשלו ולנין נאלץ להסתתר; בנובמבר הצליחו כוחות מהפכניים לנשל את הממשלה הזמנית מכל תפקידיה, והעבירו את כוחה למועצות. בבחירות שנעשו במועצות נבחר לנין לשמש כראש המדינה הסוציאליסטית הראשונה. מבין כל המפלגות שהיו במועצות, רק המפלגה הבולשביקית ופלג מהמפלגה ההסוציאליסטית המהפכנית תמכו בצבא האדום בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה.

ב-30 באוגוסט, 1918 ניסתה פאניה קפלן, חברת מפלגת האס ארים (הסוציאליסטים המהפכניים) להתנקש בחייו. היא ירתה לעברו שלוש יריות בעת שצעד למכוניתו לאחר שנאם בפני קהל, קפלן טענה שלנין אינו מהפכן מספיק ובוגד במהפכה. משלוש היריות פגעו שתיים בלנין, האחת בכתפו והשנייה בחזהו, והוא נפצע קשה. לנין הובהל לדירתו בקרמלין וסרב לקבל טיפול בבית חולים, מחשש שמתנקשים אחרים ימתינו לו שם. לבסוף לנין החלים והוסיף לעבוד ללא ליאות להגשמת רעיונותיו, עד לפטירתו.

[עריכה] פטירתו ולאחריה

לנין מצהיר על כוח הסובייטים. ציור מאת ו. א. סרוב

לנין נפטר ב-21 בינואר 1924. הוא השאיר אחריו צוואה, לפיה הוא שולל את מסירת השלטון לידי סטלין או טרוצקי, אך הצוואה הועלמה בהוראת סטלין ולא הובאה לידיעת הציבור. לנין עצמו רצה שתהיה קבוצת מנהיגים שימלאו את תפקידו. גופתו של לנין נחנטה והוצבה במאוזוליאום עשוי שיש במרכז מוסקבה, הקרוי על שמו - המאוזוליאום של לנין, שהיה מקום עלייה לרגל לחסידיו הרבים ברוסיה ובעולם.

לאחר מותו, נקראה לכבודו העיר פטרסבורג בשם "לנינגרד". עם התמוטטות ברית המועצות בשנת 1991, החוזר לה שמה המקורי הראשון - "סנט פטרסבורג".

למרות התפרקות ברית המועצות לא הוצאה גופת לנין מן המאוזוליאום (כפי שארע עם גופתו של סטלין ב"תקופת ההפשרה") והיא נשמרת בו עד היום. המאוזוליאום מהווה עדיין אתר לאומי ברוסיה ומוקד משיכה לתיירים.

מדענים רבים סברו כי לנין מת כתוצאה מטרשת עורקים. אולם מדו"ח רפואי שפורסם באוגוסט 2004 עולה כי נסיבות מותו כרוכות בסיבוכים של עגבת, מחלת מין שמומחים טוענים כי נדבק בה באחת מנסיעותיו לפריז בשנות ה-20. כשמצבו של לנין החמיר, סטלין ציווה על רופאיו לטייח את האמת אודות מצבו, שכן הדבר יבזה את מפלגתם. הסברה כי לנין היה יהודי במוצאו מתגלגלת בעולם כבר עשרות רבות של שנים. בין היתר דאגו להפיצה גם אויבי עם ישראל, בניסיונם להוכיח כי הקומוניזם הוא יהודי במקורו.

[עריכה] דעותיו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

לנין היה מרקסיסט אדוק וככזה פעל והטיף לביטול הרכוש הפרטי, הלאמת אמצעי הייצור, הפצת האתאיזם וחינוך אליו, ביעור האנלפבתיות, תיעוש, חשמול ושלטון מעמד הפועלים.

כמו כן, תמך לנין בהרחבת הדמוקרטיה גם לדמוקרטיה כלכלית, כלומר, בחירת נהול אמצעי הייצור על ידי העובדים. לנין האמין שאת מעמד הפועלים צריכה להנהיג מפלגה שתשמש כחיל החלוץ המהפכני, שתוביל את מעמד הפועלים למהפכה סוציאליסטית. לנין האמין שהמדינה הבורגנית איננה תגווע אלא שיש להחליפה במדינה סוציאליסטית שתוקם לאחר המהפכה, כמו כן, לנין טען בספרו "מדינה ומהפכה", שהתבסס על כתבו של פרידריך אנגלס "מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה", שהמדינה הסוציאליסטית תגווע מכיוון שאינה שמה לה מטרה לדכא אלא לשחרר.