הפוטבול ליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפוטבול ליג (The Football League, מטעמים מסחריים ידוע גם בתור קוקה-קולה פוטבול ליג) הנו מפעל הכדורגל המקצועני הוותיק באנגליה ובעולם כולו. התחרות, אשר נוסדה ב-1888 על-ידי תריסר מועדוני כדורגל וגדלה מאז בהתמדה, מונה כיום שלוש ליגות: אליפות הפוטבול ליג (Football League Championship), הליגה האנגלית הראשונה (Football League One) והליגה האנגלית השנייה (Football League Two). ליגות אלה מהוות, בהתאמה, את הרמה השניה, השלישית והרביעית במבנה ליגת הכדורגל האנגלית, מתחת לפריימר ליג (ליגת העל) אך מעל לליגת החובבים האנגלית. במסגרת שלוש הליגות האמורות מתחרים 72 מועדוני כדורגל מקצועניים מאנגליה ומוויילס, 24 קבוצות בכל ליגה.

משנת 1959 ועד שנת 1992 כלל ה"פוטבול ליג" ארבע ליגות (בהן התחרו 92 קבוצות), כולל הליגה האנגלית הבכירה. שיקולים כלכליים הביאו לשינוי משמעותי במבנה הליגה בשנת 1992, כאשר 20 הקבוצות הבכירות בפוטבול ליג החליטו לעזוב את המפעל ולהקים תחרות חדשה, "ליגת העל" (FA Premier League), וזאת על מנת להגדיל את הכנסותיהן. יחד עם זאת, יש להדגיש שהפריימר ליג איננה מנותקת מהפוטבול ליג: מדי שנה יורדות שלוש קבוצות פריימר ליג לליגת המשנה האנגלית, ושלוש קבוצות מליגת המשנה עולות לפריימר ליג.

תוכן עניינים 1 התחרות 2 היסטוריה 3 מועדוני הפוטבול ליג 4 זוכות קודמות 4.1 1888-1892 4.2 1892-1920 4.3 1920-1921 4.4 1921-1958 4.5 1958-1992 4.6 1992-2004 4.7 2004 ואילך 4.8 מספר זכיות (לפי מועדון) 5 משחקי ההצלבה 5.1 מחלוקת 5.2 הזוכות בפלייאוף 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] התחרות

72 הקבוצות המתחרות בפוטבול ליג מפוזרות בשלוש ליגות (אנכיות, ולא אופקיות), כל אחת בת 24 קבוצות. בכל עונה משחקת כל קבוצה פעמיים נגד כל אחת מהקבוצות האחרות בליגה שלה, פעם באצטדיונה הביתי ופעם באצטדיון היריבה. כך, בסך הכול ישנם 46 משחקים בעונה.

בהתאם לכללים שקבעה פיפ"א, קבוצות זוכות לשלוש נקודות עבור ניצחון, נקודה אחת עבור תוצאת תיקו ואפס נקודות עבור הפסד. ככל שלקבוצה מספר נקודות גבוה יותר, כך מיקומה בטבלה גבוה יותר. בסוף העונה, הקבוצות הממוקמות בראש הטבלה מעפילות לליגה הבכירה יותר, שעה שאלה שבתחתית הטבלה יורדות לליגה הנמוכה יותר. בקצה העליון של התחרות, שלוש מקבוצות ליגת המשנה מעפילות מדי שנה לפריימר ליג, ושלוש קבוצות פריימר ליג יורדות לליגת המשנה במקומן. בקצה התחתון של התחרות, שתיים מקבוצות הליגה הרביעית יורדות לליגת החובבים, ושתי קבוצות מליגת החובבים עולות לליגה הרביעית במקומן.

ליגה	עולות		יורדות
	אוטומטית	דרך פלייאוף
ליגת המשנה	מקומות 1 ו-2	אחת מתוך מקומות 3-6	3 קבוצות התחתית
הליגה השלישית	מקומות 1 ו-2	אחת מתוך מקומות 3-6	4 קבוצות התחתית
הליגה הרביעית	מקומות 1, 2 ו-3	אחת מתוך מקומות 4-7	2 קבוצות התחתית

ההעפלה לליגה בכירה או הירידה לליגה נמוכה נקבעות בהתאם למיקום הסופי בטבלה. ואולם כדי להגביר את העניין בליגות הפוטבול ליג, כרטיס עלייה נוסף מוענק לאחד מארבעת המועדונים אשר סיימו אחרי הקבוצות שהעפילו אוטומטית לליגה הבכירה. ארבעת המועדונים נאבקים על כרטיס ההעפלה במסגרת משחקי הצלבה (פליי-אוף), שמתקיימים לאחר סיום העונה הסדירה. כך קיימת אפשרות שקבוצה שסיימה שישית בליגת המשנה ובליגה השלישית, או שביעית בליגה הרביעית, תעפיל לליגה הבכירה על חשבונן של קבוצות שסיימו לפניה.

שלוש קבוצות כדורגל וולשיות, קארדיף סיטי, רקסהאם וסוואנסי סיטי, מתחרות בפוטבול ליג. הדבר פוסל אותן מלהשתתף במפעלי הכדורגל הוולשי (כמו הליגה הוולשית והגביע הוולשי) וכן להעפיל לתחרויות הכדורגל היבשתיות שמארגנת אופ"א כנציגות וויילס.

[עריכה] היסטוריה

ב-20 ביולי 1885, בתום ארבע שנות דיונים, התאחדות הכדורגל האנגלית התירה קיומן של קבוצות כדורגל מקצועניות. עוד קודם לכן שילמו מועדונים רבים שכר לכדורגלנים "מקצוענים" על מנת להתחזק, זאת בניגוד לחוק. עתה, כשיותר ויותר מועדונים הלכו והתמקצעו, היה צורך לכונן מערכת תחרותית קבועה שתפגיש בין המועדונים ותבטיח הכנסה לכדורגלנים.

ויליאם מקגרגור, סוחר סקוטי ויושב הראש של קבוצת אסטון וילה, היה הראשון שביקש לכונן סדר מעין זה. הוא יצר קשר עם מועדונים אחרים וארגן את הפגישה בה נוסדה הפוטבול ליג ב-22 במרץ, 1888. עונת הכדורגל הראשונה התחילה מספר חודשים לאחר מכן, ב-8 בספטמבר. הליגה כללה בשלב זה תריסר מועדונים: אקרינגטון, אסטון וילה, בלקבורן רוברס, בולטון וונדררס, ברנלי, דרבי קאונטי, אברטון, נוטס קאונטי, פרסטון נורת' אנד, סטוק סיטי, ווסט ברומיץ' אלביון ו-וולברהאמפתון וונדררס. כל מועדון שיחק מול כל אחת מיריבותיו פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ; שתי נקודות הוענקו עבור ניצחון, ונקודה אחת עבור תיקו. פרסטון, שלא הפסידה ולו משחק אחד משך כל העונה, זכתה בתואר והשלימה את הדאבל הראשון בתולדות הכדורגל האנגלי כאשר זכתה גם בגביע ה-FA.

במהלך השנים הבאות התווספו מועדונים נוספים, ולאחר שבשנת 1892 סופחה לפוטבול ליג גם הליגה המתחרה, "ברית הכדורגל" (Football Alliance), הוקמה גם ליגת משנה ונקבע שקבוצות מתחתית הליגה הראשונה יתחרו נגד הקבוצות שהגיעו למקומות הראשונים בליגת המשנה במשחקי מבחן כדי לאפשר תחלופת קבוצות בין שתי הליגות. ארבע קבוצות התחתית של ליגת המשנה נדרשו להגיש בקשה להיבחר מחדש לליגה בסוף העונה, ובאספת יושבי ראש הקבוצות עמדו לבחירה יחד עם מועדונים שלא התחרו בליגה על ארבעה מקומות בליגה. בשנת 1898, לאחר שערורייה במשחק המבחן, כשמשחק בין סטוק סיטי וברנלי הסתיים בתוצאת תיקו אפס מוסכמת שאפשרה לשתי הקבוצות לשחק בעונה שלאחר מכן בליגה הבכירה, בוטלו משחקי המבחן והוצג הרעיון של עלייה וירידת ליגה באופן אוטומטי. במהלך התקופה הזו, הקבוצות הדומיננטיות בליגה הגיעו דווקא מצפון אנגליה ומהמידלנדס: סנדרלנד, ניוקאסל יונייטד, אסטון וילה ומנצ'סטר יונייטד. ליברפול זכתה באליפות הליגה הראשונה שלה (מתוך מספר שיא של 18 אליפויות בסך הכל) בשנת 1901. רק בתחילת המאה העשרים הצליחו קבוצות דרומיות כגון ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם הוטספר לבסס עצמן בליגה. 1931 הייתה העונה הראשונה בה זכה מועדון דרומי, ארסנל, באליפות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הופסקה הליגה לתקופה של ארבע עונות. עם שובה בשנת 1919 הורחבה ליגת המשנה ל-22 קבוצות. בשנה שלאחר מכן, 1920, מועדוניה הבכירים של הליגה הדרומית המתחרה הצטרפו לפוטבול ליג, במה שהביא ליצירתה של ליגה שלישית. ב-1921 שונה שמה לליגה השלישית הדרומית נוכח הצטרפותם של מועדונים מצפון אנגליה למה שכונה אז הליגה השלישית הצפונית. מועדון אחד מכל אחת מהליגות האזוריות הללו זכה להעפיל לליגת המשנה.

הליגה ידעה מידה רבה של יציבות בתקופה שלאחר המלחמה, ואולם שינויים רבים ארעו על המגרש. חוק נבדל חדש שהוצג בשנת 1925, אשר צמצם את מספר שחקני היריב המותרים בין השחקן לבין השער משלושה לשניים, הביא לעלייה ניכרת במספר השערים שנכבשו. בשנת 1939 הוצגו מספרי-חולצות, וכדורי-רגל לבנים (במקום כדורי העור החום) הוכנסו לשימוש בשנת 1951. המשחק הראשון בו הייתה תאורת זרקורים נערך ב-1956 בין ניוקאסל יונייטד לפורטסמות'; הדבר אפשר לערוך משחקי כדורגל בערבי חול.

התחרות הופסקה בשנית בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפעם לתקופה בת שבע עונות. בשנת 1950 הורחבו שני פלגי הליגה השלישית ל-24 מועדונים כל אחד, במה שהביא לכך שבסך הכול התחרו בפוטבול ליג 92 מועדונים. ב-1958 התקבלה החלטה לפיה יש לסיים את הרגיונליזציה של הליגה השלישית, לפרק את המבנה הקיים וליצור שתי ליגות לאומיות אופקיות - שלישית ורביעית. כדי לעשות זאת, המועדונים שבחצאיהן העליונים של טבלאות הליגה השלישית הדרומית והצפונית סופחו לליגה השלישית, ואילו אלה שבחצאיהן התחתונים - לליגה הרביעית. ארבע מועדונים עלו וירדו בין הליגות השלישית והרביעית. בליגות העליונות היו שתי עולות ושתי יורדות מדי עונה עד 1974, או אז הוגדל המספר לשלוש עולות ויורדות מדי עונה.

בשנת 1960 הודיעה הנהלת הפוטבול ליג על פתיחתה של תחרות-גביע חדשה, גביע הליגה האנגלית (שנודע לאורך השנים בשם הספונסרים המתחלפים), שיספק למועדונים מקור הכנסה נוסף. אסטון וילה זכתה בגביע הליגה הראשון לאחר ניצחון על רות'רהאם יונייטד, והתחרות הפכה מאז לאלמנט קבוע בכדורגל האנגלי.

ב-1965 הותרו חילופי שחקנים במקרה של פציעה; שנה אחר כך, חילופי שחקנים הותרו בכל מצב.

החל מעונת 1976/77, קבוצות אשר סיימו את העונה עם מספר זהה של נקודות - מקומן בטבלה נקבע על פי הפרש שערים (ההפרש בין שערי זכות לשערי חובה). היה זה מאמץ למנוע שיטת משחק הגנתית מדי. אם לשתי קבוצות היה מספר נקודות והפרש שערים זהה, עדיפות ניתנה למועדון שכבש יותר שערי זכות. רק בעונה אחת - 1988/89 - נדרשו לפנות לכלל הבוררות הזה כדי לקבוע את זהות האלופה; ניצחון החוץ של ארסנל 2-0 על ליברפול העניק לה בסופו של דבר את התואר.

שינוי חשוב נוסף נעשה בשנת 1981 כאשר הוחלט להעניק שלוש נקודות עבור ניצחון במקום שתיים, מאמץ נוסף להגביר את המנטליות ההתקפית של הקבוצות. בשנת 1987 הוצגו משחקי הצלבה (פלייאוף) על כרטיסי העלייה לליגה על מנת להגביר את העניין עבור קבוצות מרכז-טבלה וכן לנטוע בהן תקווה שמא יצליחו בכל זאת להעפיל. בנוסף, הוחלט על צמצום מספר הקבוצות המתחרות בליגה הבכירה מ-22 ל-20. בו בעת הוחלט כי מדי שנה תרד קבוצה אחת מהליגה הרביעית לליגת החובבים, וזו תוחלף על ידי הקבוצה הבכירה בליגת החובבים. בכך הופסק הנוהג לפיו הקבוצה האחרונה בליגה הרביעית מתבקשת להיבחר מחדש לפוטבול ליג. היה זה ניסיון "לפתוח" את הפוטבול ליג ולקושרה עם ליגות הכדורגל החובבניות והאזוריות שקמו באנגליה במרוצת השנים.

בהדרגה החלו לזרום סכומי כסף הולכים ותופחים בכדורגל האנגלי, במה שהשפיע על יציבות הליגה ועל עצם המשחק. ההעברה הראשונה ששברה את מחסום המיליון ליש"ט התבצעה בפברואר 1979 כאשר טרבור פרנסיס נרכש מברמינגהאם סיטי על ידי נוטינגהאם פורסט. ביולי 1988 נמכר החלוץ טוני קוטי מווסטהאם יונייטד לאברטון תמורת 2 מיליון ליש"ט. ביולי 1992 שברה בלקבורן רוברס את שיא ההעברות של כל הזמנים כאשר החתימה את אלן שירר מסאות'המפטון תמורת שלושה מיליון ליש"ט.

מאז יצירתה של הפריימר ליג בשנת 1992, מחירי השיא אשר שולמו עבור רכישת כדורגלנים נשברו כמעט מדי עונה. המחיר עלה ל-3.75 מיליון ליש"ט ביוני 1993 (רוי קין נרכש מנוטינגהאם פורסט על ידי מנצ'סטר יונייטד), 5 מיליון ליש"ט ביולי 1994 (כריס סאטון, מנוריץ' סיטי לבלקבורן רוברס), 7 מיליון ליש"ט בינואר 1995 (אנדי קול, מניוקאסל יונייטד למנצ'סטר יונייטד), 8.5 מיליון ליש"ט ביולי 1995 (סטן קולימור, מנוטינגהאם פורסט לליברפול), 15 מיליון ליש"ט - שיא עולמי דאז - ביולי 1996 (אלן שירר, מבלקבורן רוברס לניוקאסל יונייטד), 19 מיליון ליש"ט במאי 2001 (רוד ואן ניסטלרוי, מפ.ס.וו. איינדהובן למנצ'סטר יונייטד), 28.1 מיליון ליש"ט ביולי 2001 (חואן סבסטיאן ורון, מלאציו למנצ'סטר יונייטד), והשיא מאז - 29 מיליון ליש"ט אותם שילמה מנצ'סטר יונייטד ללידס יונייטד תמורת הבלם ריו פרדיננד ביולי 2002. הסכום הגבוה ביותר ששולם עד כה לקראת עונת 2005/2006 היה 21 מיליון ליש"ט שהעבירה צ'לסי למנצ'סטר סיטי תמורת הקיצוני הימני שון רייט פיליפס.

יחד עם סכומי העתק ששולמו לקבוצות, עלו גם המשכורות השבועיות שניתנות לשחקנים. בעוד שבסוף המאה ה-19 שכרו הממוצע של כדורגלן מקצועי עמד על חמישה שילינג לשבוע, הרי שהיום השכר הממוצע עומד על קרוב ל-15,000 ליש"ט בשבוע. השינוי התאפשר בזכות ביטול תקנת תקרת השכר שהגבילה את השכר שניתן לכדורגלנים המקצועיים עד תחילת שנות ה- 60'.

חלק ניכר מההון הרב ניתן לייחס להסכמי החסות שחתמה הנהלת הפוטבול ליג עם כמה מפרסמים החל משנות השמונים. אותם מפרסמים הזרימו לליגה - ולקבוצות המתחרות בה - סכומים לא מבוטלים. להלן רשימת נותני החסות הרשמיים של הפוטבול ליג בעשרים השנים האחרונות:

• 1983-1986: קיינון (Canon League)
• 1986-1987: מגזין טודיי (Today League)
• 1987-1993: בארקלייז בנק (Barclays League)
• 1993-1996: חברת הביטוח אנדסליי אינשורנס (Endsleigh League)
• 1996-2004: חברת הבניה ניישונוייד (Nationwide Football League)
• 2004-2007: קוקה קולה (Coca-Cola Football League)

אין ספק, עם זאת, כי מקור ההכנסה החשוב ביותר בכדורגל האנגלי הוא הטלוויזיה. בשנות השמונים התחרו גופי שידור שונים על זכויות השידור של משחקי הפוטבול ליג, ואולם התמונה השתנתה כליל עם הגעתה של רשת הלווין סקיי (Sky TV), אשר, מתוקף היותה חלוצת שיטת 'שלם וצפה' בבריטניה, נכונה הייתה לשלם סכומי עתק לפוטבול ליג ולקבוצות.

הקבוצות האנגליות הבכירות פעלו זה שנים כדי לזכות בנתחים גדולים יותר מהכנסותיה של הנהלת הפוטבול ליג, ואף איימו להתנתק מהפוטבול ליג ולהקים ליגה חלופית אם לא תיעננה דרישותיהן. בשנת 1992 התממש האיום: עשרים מועדוני הליגה הראשונה עזבו, הקימו את הפריימר ליג וחתמו בנפרד על חוזי שידור בלעדיים עם גופי שידור שונים. הוסכם ששלושה מועדונים ירדו ויעלו מדי שנה אל הפוטבול ליג וממנה, ואולם עתה הייתה הפוטבול ליג חלשה הרבה יותר - ללא המועדונים הבכירים וללא יכולת לנהל מו"מ על חוזי שידור יוקרתיים.

הפוטבול ליג הנוכחית, המונה 72 מועדונים, שינתה את שמות הליגות הנותרות על מנת לשקף את השינוי שעברה. ליגת המשנה (Second Division) הפכה לליגה הראשונה (First Division) וכן הלאה. אחרי 1992, עיקר דאגתה הופנתה לביטחונן הכלכלי של הקבוצות. העתיד עם זאת נראה מבטיח (נוכח החתימה על חוזה החסות עם חברת קוקה קולה), והנהלת הפוטבול ליג אף הכריזה על מספר שינויים מתוכננים. אחד מהשינויים הללו הוצג כבר בעונת 2004/2005, או אז שונה שמה של ליגת המשנה ל"אליפות הפוטבול ליג" (Football League Championship), הליגה השלישית (Second Division) הייתה ל"ליגת הפוטבול ליג הראשונה" (Football League One) ואילו הליגה הרביעית (Third Division) כונתה "ליגת הפוטבול ליג השניה" (Football League Two).

[עריכה] מועדוני הפוטבול ליג

להלן רשימת קבוצות הכדורגל המתחרות בפוטבול ליג בעונת 2005/06. בכל ליגה ישנן 24 קבוצות. הערה: עשרים קבוצות הפריימר ליג אינן רשומות כאן כיוון שהן אינן עוד חלק מהפוטבול ליג; יחד עם זאת, נהוג להתייחס אליהן כחלק מ-92 "קבוצות הליגה", בניגוד לעשרות אלפי קבוצות החובבים הפועלות באנגליה.

The Championship איפסוויץ' טאון ברייטון אנד הוב אלביון ברנלי דרבי קאונטי האל סיטי ווטפורד וולברהמפטון וונדררס לוטון טאון לידס יונייטד לסטר סיטי מילוול נוריץ' סיטי סאות'האמפטון סטוק סיטי פלימות' ארגייל פרסטון נורת' אנד קארדיף סיטי קובנטרי סיטי קווינס פארק ריינג'רס קרו אלכסנדרה קריסטאל פאלאס מועדון הכדורגל רדינג שפילד וונסדיי שפילד יונייטד

League One אולדהאם אתלטיק בורנמות' בלאקפול ברדפורד סיטי בריסטול סיטי ברנטפורד (מועדון כדורגל) ברנסלי (מועדון כדורגל) ג'ילינגהאם דונקאסטר רוברס האדרספילד טאון הרטלפול יונייטד וולסול טרנמיר רוברס יוביל טאון מילטון קינס דונס נוטינגהאם פורסט סאות'נד יונייטד סוואנזי סיטי סווינדון טאון סקאנת'ורפ יונייטד פורט וייל צ'סטרפילד קולצ'סטר יונייטד רות'רהאם יונייטד

League Two אוקספורד יונייטד בארנט בוסטון יונייטד ברי בריסטול רוברס גרימסבי דארלינגטון ויקומב וונדררס טורקי יונייטד לייטון אוריינט לינקולן סיטי מנספילד טאון מקלספילד טאון נוטס קאונטי נורת'האמפטון טאון סטוקפורט קאונטי פיטרבורו יונייטד צ'לטנהאם טאון צ'סטר סיטי קארלייל יונייטד ראשדן אנד דיימונדס רוצ'דייל רקסהאם שרוסברי

[עריכה] זוכות קודמות

הערה: שמותיהן של קבוצות אשר זכו בדאבל (ליגה וגביע) מודגשים.

[עריכה] 1888-1892

כשהוקמה הפוטבול ליג, כל הקבוצות שיחקו בליגה אחת בלבד:

עונה	The Football League
1888-89	פרסטון נורת' אנד
1889-90	פרסטון נורת' אנד
1890-91	אברטון
1891-92	סנדרלנד

[עריכה] 1892-1920

בשנת 1892 הפוטבול ליג סיפחה אליה את המפעל המתחרה, "ברית הכדורגל", ועתה כללה די מועדונים על מנת ליצור ליגת משנה. שמה של הליגה הקיימת שונה ל"ליגה הראשונה" (First Division) ואילו ליגת המשנה כונתה Second Division.

עונה	First Division	Second Division
1892-93	סנדרלנד	סמול הית'
1893-94	אסטון וילה	ליברפול
1894-95	סנדרלנד	ברי
1895-96	אסטון וילה	ליברפול
1896-97	אסטון וילה	נוטס קאונטי
1897-98	שפילד יונייטד	Burnley
1898-99	אסטון וילה	מנצ'סטר סיטי
1899-1900	אסטון וילה	שפילד וונסדיי
1900-01	ליברפול	גרימסבי טאון
1901-02	סנדרלנד	ווסט ברומיץ' אלביון
1902-03	שפילד וונסדיי	מנצ'סטר סיטי
1903-04	שפילד וונסדיי	פרסטון נורת' אנד
1904-05	ניוקאסל יונייטד	ליברפול
1905-06	ליברפול	בריסטול סיטי
1906-07	ניוקאסל יונייטד	נוטינגהאם פורסט
1907-08	מנצ'סטר יונייטד	ברדפורד סיטי
1908-09	ניוקאסל יונייטד	בולטון וונדררס
1909-10	אסטון וילה	מנצ'סטר סיטי
1910-11	מנצ'סטר יונייטד	ווסט ברומיץ' אלביון
1911-12	בלקבורן רוברס	דרבי קאונטי
1912-13	סנדרלנד	פרסטון נורת' אנד
1913-14	בלקבורן רוברס	נוטס קאונטי
1914-15	אברטון	דרבי קאונטי
1915-19	הליגה הופסקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה
1919-20	ווסט ברומיץ' אלביון	טוטנהאם הוטספור

[עריכה] 1920-1921

בשנת 1920 התירה הנהלת הפוטבול ליג את כניסתן של קבוצותיה הבכירות של "הליגה הדרומית", אשר שולבו במסגרת הליגה השלישית (Third Division):

עונה	First Division	Second Division	Third Division
1920-21	ברנלי	ברמינגהאם סיטי	קריסטל פאלאס

[עריכה] 1921-1958

לאחר עונה אחת בלבד הורחבה הליגה בשנית. הפעם נכנסו מספר מועדונים מצפון אנגליה, כדי להביא ליתר איזון גיאוגרפי. הליגה השלישית הקיימת כונתה מעתה הליגה השלישית הדרומית (Third Division South) והליגה החדשה כונתה הליגה השלישית הצפונית (Third Division North). שתי הליגות פעלו במקביל, כשהמנצחת בכל ליגה העפילה לליגה השנייה בסוף כל עונה:

עונה	First Division	Second Division	Third Division North	Third Division South
1921-22	ליברפול	נוטינגהאם פורסט	סטוקפורט קאונטי	סאות'האמפטון
1922-23	ליברפול	נוטס קאונטי	מועדון כדורגל נלסון	בריסטול סיטי
1923-24	האדרספילד טאון	לידס יונייטד	וולברהאמפתון וונדררס	פורטסמות'
1924-25	האדרספילד טאון	לסטר סיטי	דארלינגטון	סוואנזי סיטי
1925-26	האדרספילד טאון	שפילד וונסדיי	גרימסבי טאון	רדינג
1926-27	ניוקאסל יונייטד	מידלסברו	סטוק סיטי	בריסטול סיטי
1927-28	אברטון	מנצ'סטר סיטי	ברדפורד פארק אבניו	מילוול
1928-29	שפילד וונסדיי	מידלסברו	ברדפורד סיטי	צ'רלטון אתלטיק
1929-30	שפילד וונסדיי	בלקפול	פורט וייל	פלימות' ארגייל
1930-31	ארסנל	אברטון	צ'סטרפילד	נוטס קאונטי
1931-32	אברטון	וולברהאמפתון וונדררס	לינקולן סיטי	פולהאם
1932-33	ארסנל	סטוק סיטי	האל סיטי	ברנטפורד
1933-34	ארסנל	גרימסבי טאון	ברנסלי	נוריץ' סיטי
1934-35	ארסנל	ברנטפורד	דונקסטר רוברס	צ'רלטון אתלטיק
1935-36	סנדרלנד	מנצ'סטר יונייטד	צ'סטרפילד	קובנטרי סיטי
1936-37	מנצ'סטר סיטי	לסטר סיטי	סטוקפורט קאונטי	לוטון טאון
1937-38	ארסנל	אסטון וילה	טרנמייר רוברס	מילוול
1938-39	אברטון	בלקבורן רוברס	ברנסלי	ניופורט קאונטי
1939-40	הליגה הופסקה בעקבות מלחמת העולם השניה
1940-46	הליגה הופסקה בעקבות מלחמת העולם השניה
1946-47	ליברפול	מנצ'סטר סיטי	דונקסטר רוברס	קארדיף סיטי
1947-48	ארסנל	ברמינגהאם סיטי	לינקולן סיטי	קווינס פארק ריינג'רס
1948-49	פורטסמות'	פולהאם	האל סיטי	סוואנזי סיטי
1949-50	פורטסמות'	טוטנהאם הוטספור	דונקסטר רוברס	נוטס קאונטי
1950-51	טוטנהאם הוטספור	פרסטון נורת' אנד	רות'רהאם יונייטד	נוטינגהאם פורסט
1951-52	מנצ'סטר יונייטד	שפילד וונסדיי	לינקולן סיטי	פלימות' ארגייל
1952-53	ארסנל	שפילד יונייטד	אולדהאם אתלטיק	בריסטול רוברס
1953-54	וולברהאמפתון וונדררס	לסטר סיטי	פורט וייל	איפסוויץ' טאון
1954-55	צ'לסי	ברמינגהאם סיטי	ברנסלי	בריסטול סיטי
1955-56	מנצ'סטר יונייטד	שפילד וונסדיי	גרימסבי טאון	לייטון אוריינט
1956-57	מנצ'סטר יונייטד	לסטר סיטי	דרבי קאונטי	איפסוויץ' טאון
1957-58	וולברהאמפתון וונדררס	ווסטהאם יונייטד	סקאנת'ורפ יונייטד	ברייטון אנד הוב אלביון

[עריכה] 1958-1992

בתחילת עונת 1958-59, הוחלפו שני פלגיה האזוריים של הליגה השלישית בשתי ליגות לאומיות, שלישית ורביעית.

עונה	First Division	Second Division	Third Division	Fourth Division
1958-59	וולברהאמפתון וונדררס	שפילד וונסדיי	פלימות' ארגייל	פורט וייל
1959-60	ברנלי	אסטון וילה	סאות'המפטון	וולסאל
1960-61	טוטנהאם הוטספור	איפסוויץ' טאון	ברי	פיטרבורו יונייטד
1961-62	איפסוויץ' טאון	ליברפול	פורטסמות'	מילוול
1962-63	אברטון	סטוק סיטי	נורת'האמפטון טאון	ברנטפורד
1963-64	ליברפול	לידס יונייטד	קובנטרי סיטי	ג'ילינגהאם
1964-65	מנצ'סטר יונייטד	ניוקאסל יונייטד	קארלייל יונייטד	ברייטון אנד הוב אלביון
1965-66	ליברפול	מנצ'סטר סיטי	האל סיטי	דונקסטר רוברס
1966-67	מנצ'סטר יונייטד	קובנטרי סיטי	קווינס פארק ריינג'רס	סטוקפורט קאונטי
1967-68	מנצ'סטר סיטי	איפסוויץ' טאון	אוקספורד יונייטד	לוטון טאון
1968-69	לידס יונייטד	דרבי קאונטי	ווטפורד	דונקסטר רוברס
1969-70	אברטון	האדרספילד טאון	לייטון אוריינט	צ'סטרפילד
1970-71	ארסנל	לסטר סיטי	פרסטון נורת' אנד	נוטס קאונטי
1971-72	דרבי קאונטי	נוריץ' סיטי	אסטון וילה	גרימסבי טאון
1972-73	ליברפול	ברנלי	בולטון וונדררס	סאות'פורט
1973-74	לידס יונייטד	מידלסברו	אולדהאם אתלטיק	פיטרבורו יונייטד
1974-75	דרבי קאונטי	מנצ'סטר יונייטד	בלקבורן רוברס	מנספילד טאון
1975-76	ליברפול	סנדרלנד	הירפורד יונייטד	לינקולן סיטי
1976-77	ליברפול	וולברהאמפתון וונדררס	מנספילד טאון	קיימברידג' יונייטד
1977-78	נוטינגהאם פורסט	בולטון וונדררס	רקסהאם	ווטפורד
1978-79	ליברפול	קריסטל פאלאס	שרוסבורי טאון	רדינג
1979-80	ליברפול	לסטר סיטי	גרימסבי טאון	האדרספילד טאון
1980-81	אסטון וילה	ווסטהאם יונייטד	רות'רהאם יונייטד	סאות'נד יונייטד
1981-82	ליברפול	לוטון טאון	ברנלי	שפילד יונייטד
1982-83	ליברפול	קווינס פארק ריינג'רס	פורטסמות'	ווימבלדון
1983-84	ליברפול	צ'לסי	אוקספורד יונייטד	יורק סיטי
1984-85	אברטון	אוקספורד יונייטד	ברדפורד סיטי	צ'סטרפילד
1985-86	ליברפול	נוריץ' סיטי	רדינג	סווינדון טאון
1986-87	אברטון	דרבי קאונטי	בורנמות'	נורת'האמפטון טאון
1987-88	ליברפול	מילוול	סנדרלנד	וולברהאמפתון וונדררס
1988-89	ארסנל	צ'לסי	וולברהאמפתון וונדררס	רות'רהאם יונייטד
1989-90	ליברפול	לידס יונייטד	בריסטול רוברס	אקסטר סיטי
1990-91	ארסנל	אולדהאם אתלטיק	קיימברידג' יונייטד	דרלינגטון
1991-92	לידס יונייטד	איפסוויץ' טאון	ברנטפורד	ברנלי

[עריכה] 1992-2004

לאחר הפיצול שהביא ליצירתה של הפריימר ליג, הפוטבול ליג כבר לא כללה את מועדוניה הבכירים של אנגליה. כך, ליגת המשנה (Second Division) הפכה לליגה הראשונה (First Division), הליגה השלישית - לשנייה (Second Division), והליגה הרביעית - לשלישית (Third Division).

עונה	First Division	Second Division	Third Division
1992-93	ניוקאסל יונייטד	סטוק סיטי	קארדיף סיטי
1993-94	קריסטל פאלאס	רדינג	שרוסבורי טאון
1994-95	מידלסברו	ברמינגהאם סיטי	קרלייל יונייטד
1995-96	סנדרלנד	סווינדון טאון	פרסטון נורת' אנד
1996-97	בולטון וונדררס	ברי	וויגאן אתלטיק
1997-98	נוטינגהאם פורסט	ווטפורד	נוטס קאונטי
1998-99	סנדרלנד	פולהאם	ברנטפורד
1999-2000	צ'רלטון אתלטיק	פרסטון נורת' אנד	סוואנזי סיטי
2000-01	פולהאם	מילוואל	ברייטון אנד הוב אלביון
2001-02	מנצ'סטר סיטי	ברייטון אנד הוב אלביון	פלימות' ארגייל
2002-03	פורטסמות'	וויגאן אתלטיק	ראשדן אנד דיימונדס
2003-04	נוריץ' סיטי	פלימות' ארגייל	דונקסטר רוברס

[עריכה] 2004 ואילך

בשנת 2004 העניקה הנהלת הפוטבול ליג שמות חדשים לליגות שלה: ליגת המשנה הפכה ל"אליפות הפוטבול ליג" (Football League Championship), הליגה השלישית הייתה ל"ליגת הפוטבול ליג הראשונה" (Football League One) ואילו שמה של הליגה הרביעית שונה ל"ליגת הפוטבול ליג השניה" (Football League Two).

עונה	The Championship	League One	League Two
2004-05	סנדרלנד	לוטון טאון	יוביל טאון

[עריכה] מספר זכיות (לפי מועדון)

נוכח הפיצול שאירע בין הפריימר ליג לפוטבול ליג, הזכייה במקום הראשון בפוטבול ליג (כלומר, סיום במקום הראשון בליגת המשנה) איננה הופכת את הקבוצה הזוכה לאלופת אנגליה. הטבלה הבאה מפצלת את הזכיות במקום הראשון בפוטבול ליג לפני ואחרי 1992, ומראה הן את מספר האליפויות הכולל בהן זכה כל מועדון והן את מספר הזכיות במקום הראשון בפוטבול ליג בין השנים 1889 ו-2005. הטבלה מסודרת לפי מספר האליפויות הכולל שכן זהו אמצעי משמעותי יותר להערכת הצלחה של קבוצה מסוימת; דרך אחרת לומר זאת היא שהמועדונים הבכירים בכדורגל האנגלי (ארסנל, צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד) כנראה לעולם לא יזכו עוד במקום הראשון בפוטבול ליג.

המועדון	אלופי הפוטבול ליג 1889-1992	אלופי הפריימר ליג 1993-2005	סה"כ אליפויות אנגליה	אלופי הפוטבול ליג 1993-2005	אלופי הפוטבול ליג 1889-2005
ליברפול	18	0	18	0	18
מנצ'סטר יונייטד	7	8	15	0	7
ארסנל	10	3	13	0	10
אברטון	9	0	9	0	9
אסטון וילה	7	0	7	0	7
סנדרלנד	6	0	6	3	9
ניוקאסל יונייטד	4	0	4	1	5
שפילד וונסדיי	4	0	4	0	4
האדרספילד טאון	3	0	3	0	3
לידס יונייטד	3	0	3	0	3
וולברהאמפתון וונדררס	3	0	3	0	3
בלקבורן רוברס	2	1	3	0	2
ברנלי	2	0	2	0	2
צ'לסי	1	1	2	0	1
מנצ'סטר סיטי	2	0	2	1	3
פורטסמות'	2	0	2	1	3
דרבי קאונטי	2	0	2	0	2
פרסטון נורת' אנד	2	0	2	0	2
טוטנהאם הוטספור	2	0	2	0	2
נוטינגהאם פורסט	1	0	1	1	2
איפסוויץ' טאון	1	0	1	0	1
שפילד יונייטד	1	0	1	0	1
ווסט ברומיץ' אלביון	1	0	1	0	1
בולטון וונדררס	0	0	0	1	1
צ'רלטון אתלטיק	0	0	0	1	1
קריסטל פאלאס	0	0	0	1	1
פולהאם	0	0	0	1	1
מידלסברו	0	0	0	1	1
נוריץ' סיטי	0	0	0	1	1

[עריכה] משחקי ההצלבה

משחקי ההצלבה של הפוטבול ליג מהווים אמצעי לקביעת זהות הקבוצה האחרונה שתעלה לליגה בכירה יותר. בכל אחת משלוש הליגות. באופן זה ניתן לשמור על העניין עבור קבוצות מרכז הטבלה באמצע העונה. הפלייאוף הוצגו לראשונה בשנת 1987; תחילה היה מדובר בשני מפגשים בין הקבוצה שסיימה שלישית מהסוף בליגה מסוימת לבין הקבוצה שסיימה שלישית בליגה שמתחתיה. ב-1990 השתנה העיקרון: במקום שקבוצות מליגות שונות שיחקו זו מול זו, הוחלט כי ארבע הקבוצות הממוקמות מתחת לאלה שהעפילו אוטומטית לליגה הבכירה יתחרו בשני חצאי-גמר, הכוללים משחק חוץ ומשחק בית. שתי הקבוצות שמאזנן חיובי בסיום שני משחקי חצי-הגמר משחקות זו מול זו במשחק גמר בודד (בדרך כלל באצטדיון וומבלי), משחק שהמנצחת בו מעפילה לליגה הבכירה. משחקי הפלייאוף ממשיכים במתכונת זו עד היום.

[עריכה] מחלוקת

נוכח ההתרגשות הרבה שהם יוצרים, משחקי ההצלבה היו במוקד מחלוקת חריפה, בעיקר לאור הצורך לשחק פעמיים בשלב חצי הגמר ופעם אחת בלבד בשלב הגמר. בדרך כלל, עיקר התסכול הוא מנת חלקה של הקבוצה שסיימה במקום השלישי (או הרביעי, בליגה הרביעית), אשר בדרך כלל מרוחקת מספר רב של נקודות ממתחרותיה וקרובה יותר להעפלה אוטומטית לליגה הבכירה, ועתה גורלה עשוי להיחרץ על בסיס שלושה משחקים בלבד. משחק גמר פלייאוף אליפות הפוטבול ליג הוא בדרך כלל הלוהט ביותר, וזכה לכינוי "משחק הכדורגל היקר בעולם" בהתחשב בסכומי העתק הזורמים לקבוצה המנצחת והעולה לפריימר ליג.

[עריכה] הזוכות בפלייאוף

עונה	Championship	League One	League Two
1987	צ'רלטון אתלטיק	סווינדון טאון	אלדרשוט
1988	מידלסברו	וולסאל	סוואנזי סיטי
1989	קריסטל פאלאס	פורט וייל	לייטון אוריינט
1990	סווינדון טאון1	נוטס קאונטי	קיימברידג' יונייטד
1991	נוטס קאונטי	טרנמייר רוברס	טורקוואי יונייטד
1992	בלקבורן רוברס	פיטרבורו יונייטד	בלקפול
1993	סווינדון טאון	ווסט ברומיץ' אלביון	יורק סיטי
1994	לסטר סיטי	ברנלי	וייקומב וונדררס
1995	בולטון וונדררס	האדרספילד טאון	צ'סטרפילד
1996	לסטר סיטי	ברדפורד סיטי	פלימות' ארגייל
1997	קריסטל פאלאס	קרו אלכסנדרה	נורת'האמפטון טאון
1998	צ'רלטון אתלטיק	גרימסבי טאון	קולצ'סטר יונייטד
1999	ווטפורד	מנצ'סטר סיטי	סקאנת'ורפ יונייטד
2000	איפסוויץ' טאון	ג'ילינגהאם	פיטרבורו יונייטד
2001	בולטון וונדררס	וולסאל	בלקפול
2002	ברמינגהאם סיטי	סטוק סיטי	צ'לטנהאם טאון
2003	וולברהאמפתון וונדררס	קארדיף סיטי	בורנמות'
2004	קריסטל פאלאס	ברייטון אנד הוב אלביון	האדרספילד טאון
2005	ווסטהאם יונייטד	שפילד וונסדיי	סאות'נד יונייטד

1: בעקבות אי סדרים כספיים, נבצר מסווינדון להעפיל לליגה הבכירה, ומקומה הוענק לקבוצה שהפסידה מולה בגמר, סנדרלנד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הפוטבול ליג
• ארכיון הפוטבול ליג, 1888