ארסנל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארסנל

שם מלא

מועדון הכדורגל ארסנל

כינוי

התותחנים

תאריך ייסוד

1886 (כ"דיאל סקוואר")

אצטדיון

איצטדיון האמירויות, לונדון

מספר מושבים

60,000

נשיא

פיטר היל-ווד

יו"ר

{{{יו"ר}}}

מאמן

ארסן ונגר

ליגה

פרמייר ליג

מספר אליפויות

מספר גביעים





תלבושת בית





תלבושת חוץ

ארסנל היא קבוצת כדורגל אנגלית. פירוש השם Arsenal הוא "מחסן נשק".

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הקמה

ארסנל הוקמה על ידי קבוצת פועלי תחמושת ב-1886 בצפון לונדון. הקבוצה החלה לשחק תחילה בשם "דיאל סקוור" על שם סדנת העבודה במפעל שממנה יצא הרעיון של הקמת קבוצת כדורגל. הפועלים הצליחו לגייס כספים לקניית כדור ושיכנעו שניים מחברי הקבוצה העתידית לבקש ממועדונם הקודם, נוטינגהאם פורסט, מספר תלבושות. נוטינגהאם פורסט הסכימו, ו"דיאל סקוור" יצאה לדרך.

המשחק הראשון של "דיאל סקוור", שנערך ב-21 בדצמבר 1886, הסתיים בניצחון 6-0 על "איסטרן וונדרס". הניצחון הזה גרם לפועלים קשיי היום להבין שהם אכן יכולים לנהל קבוצת כדורגל. "דיאל סקוור" התמקמה במגרש "פלמסטד קומון" ועד מהרה שינתה את שמה ל"רויאל ארסנל", עקב העובדה שאנשים מסדנאות אחרות במפעל הצטרפו למועדון.

עקב העובדה ש"רויאל ארסנל" לא הייתה שייכת לליגת הכדורגל היא אירגנה תשעה משחקי ידידות, רובם מאזור לונדון, והשיגה מאזן לא רע של 6 נצחונות, תוצאת תיקו אחת ו-2 הפסדים.

אחרי שנה "רויאל ארסנל" נאלצו לעזוב את מגרשם, שהופקע לטובת הצבא, ועברו לשחק ב"פלמסטד מארשס". גם במגרש זה התגלו בעיות ותוך מספר חודשים הם עברו למגרש חדש, "מאנור גראונד".

עונת 1889/1890 הייתה עונת תפנית עבור המועדון שזכה בתואר הראשון שלו, גביע "קנט סניור" ותוך חודש זכתה בגביע השני, "גביע הצדקה הלונדוני".

[עריכה] מעבר לכדורגל מקצועי

ב-1891 הפכה "רויאל ארסנל" לקבוצה מקצוענית ותוך שנתיים התקבלה לליגת הכדורגל האנגלית כשבתווך "רויאל ארסנל" משנה את שמה שוב, הפעם ל"וולוויץ' ארסנל".

ב-2 בספטמבר 1893 שיחקה "וולוויץ' ארסנל" את משחקה הראשון בליגה האנגלית השנייה נגד עוד קבוצה חדשה, ניוקאסל יונייטד. המשחק עצמו הסתיים בתיקו 2-2.

ב-1897 מינתה ארסנל את מנג'ר הכדורגל המקצועני הראשון שלה, תומאס מיטש'ל. למרות שמיטש'ל פרש תוך שנתיים, מינויו היה אחד הסימנים הבולטים לגדילתו והתפתחותו של המועדון בסצנת המועדונים האנגלית.

ב-1904 עלתה ארסנל לראשונה לליגה הראשונה, והפכה למועדון הדרומי ביותר ששיחק בליגה הראשונה. אך השנים לא היטיבו עם המועדון שפשט רגל ב-1910.

יו"ר פולהאם דאז, הנרי נוריס, הציל את המועדון מפירוק אך זה לא הועיל וארסנל ירדה ליגה ב-1913 מהמקום אחרון אחרי תוצאות נוראיות.

עקב הירידה התלולה בממוצע הקהל החליט נוריס לבנות איצטדיון חדש בהייבורי איסלינגטון מה שפתח בעצם את היריבות עם טוטנהאם הוטספר, שהייתה באותו אזור לונדוני. לשם מזל, נוריס גם שינה את שם המועדון ל"ארסנל".

ב-6 בספטמבר 1913, שיחקה ארסנל את משחקה הראשון בהייבורי ובשמה החדש אשר הסתיים בניצחון 2-1. אחרי עונת הסתגלות טובה, החלה מלחמת העולם הראשונה ששיבשה את מהלך הכדורגל במועדון בפרט ובאנגליה בכלל.

שנתיים לאחר סוף המלחמה, החליטו בהתאחדות האנגלית להגדיל את הליגה העליונה ל-22 קבוצות לקראת חידוש המשחקים.

בצעד מפתיע החליטו בהתאחדות להעלות את ארסנל ליגה (סיימה חמישית בליגה השנייה בעונה שלפני המלחמה) מאשר להשאיר את טוטנהאם בה (סיימו אחרונים בליגה הראשונה). ראשי טוטנהאם מחו אך זה לא עזר, ומחנות האוהדים החלו לאגור זעם אחד נגד השני.

[עריכה] משנות ה 20 עד מלחמת העולם השנייה

ב-1925, אחרי ירידת ליגה קשה במיוחד עבור ארסנל התמנה הרברט צ'אפמן לתפקיד מנג'ר הקבוצה והחל את אחת התקופות הטובות ביותר של ארסנל בהיסטוריה כשתוך 9 שנים הוא מניח את היסודות ומוביל את ארסנל ל-2 אליפויות (בשנים 1931,1933), גביע (אנגלי) אחד (1930) וגמר גביע אחד (1927).

ההיבט הטראגי בסיפורו של צ'אפמן הוא מותו בטרם עת בתחילת 1934. בסיום אותה עונה ארסנל אף חגגה אליפות שנייה ברציפות.

בתווך היו גם שינויים מנהליים כשהנרי נוריס (שבינתיים הפך להיות סר) התפטר מראשות המועדון עקב אי-סדרים פיננסיים ובמקומו מונה סר סמואל היל ווד ליו"ר.

לאחר תקופת צ'אפמן ומחליפו הזמני ג'ו שואו, מונה למאמן ג'ורג' אליסון והמשיך את התנופה של ה"תותחנים" (כינויה של ארסנל). אליסון הוביל את ארסנל לזכייה שלישית רצופה באליפות(1935) והוסיף עוד אליפות ב-1938 לארון התארים.

בסה"כ ארסנל זכתה ב-5 אליפויות בשמונה עונות ורק מלחמת העולם השנייה עצרה את תנופת המועדון.

השחקנים הבולטים בתקופת התארים של שנות השלושים היו אלקס ג'יימס, טד דארק, קליף באסטין, דייוויד ג'אק, אדי האפגוד וג'ורג' מייל שביחד הרכיבו את אחת הקבוצות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנגלית אשר לולא מלחמת העולם יכלה לזכות בעוד מספר תארים.

[עריכה] אחרי המלחמה

טום וויטיקר לקח את מושכות הניהול של ארסנל לאחר המלחמה והוביל אותה לעוד מספר תארים. ב-1948 זכתה ארסנל בעוד אליפות (7 נקודות הפרש ממנצ'סטר יונייטד), ב-1950 המועדון חגג זכייה בגביע ה FA (בתרגום חופשי "גביע ההתאחדות לכדורגל" אך מוכר בארץ בשם "הגביע האנגלי") ושנה לאחר מכן ארסנל זכתה בעוד אליפות, הפעם דרמטית במיוחד כשרק יחס השערים העניק לארסנל את האליפות.

תקופת יובש כבדה שרתה על ארסנל בין השנים 1951-1970 (למעט שני הפסדים בגמר גביע הליגה ב-1968 ו-1969), אך ב-1970 התותחנים זכו לראשונה בגביע אירופאי, "גביע ערי הירידים" (גביע אופ"א כיום), אחרי ניצחון בסיכום שני משחקי הגמר על אנדרלכט הבלגית (4-3 בסיכום).

שנה לאחר מכן, ארסנל זכתה בדאבל כשהיא חוגגת את האליפות במגרשה של טוטנהאם ואת הגביע האנגלי עם ניצחון על ליברפול בגמר (2-1).

על שלושת התארים האלו היה אחראי המאמן ברטי מי, שנחשב עד היום לאחד מהמאמנים הטובים ביותר של ארסנל �

[עריכה] סגל

שם	מספר	עמדה
ינס להמן	1	שוער
אבו דיאבי	2	קשר
ססק פברגאס	4	קשר
קולו טורה	5	בלם
פיליפ סנדרוס	6	בלם
תומאש רוזיצקי	7	קשר
פרדי ליונברג	8	קשר
גו'ליו באפיסטה	9	חלוץ/קשר
וויליאם גאלאס	10	בלם/מגן
רובין ואן פרסי	11	חלוץ
לאורן	12	מגן
אלכסנדר הלב	13	קשר
תיירי הנרי	14	חלוץ
מתיו פלמיני	16	קשר
אלכסנדר סונג	17	קשר
ג'ילברטו סילבה	19	קשר
יוהן דיורו	20	בלם
מארט פום	21	שוער
גייל קלישי	22	מגן
מנואל אלמוניה	24	שוער
עמנואל אדבאיור	25	חלוץ
עמנואל אבואה	27	מגן
סבסטיאן לארסון	29	קשר

[עריכה] כוכבי הקבוצה בעבר

שחקני עבר:

אלקס ג'יימס
טד דרייק
קליף באסטין
דייוויד ג'אק
אדי הפגוד
ג'ורג' מייל
ריי קנדי
פרנק מק'קלינטוק
ג'ורג ארמסטרונג
גרהאם ריקס
פרנק סטפלטון
פאט רייס
דייוויד אולירי
ליאם בריידי
איאן רייט
טוני אדמס
דייוויד סימן
מרטין קיאון
לי דיקסון
ריי פרלור
עמנואל פטי
פטריק ויירה
רובר פירס
דניס ברגקאמפ
אשלי קול
חוסה אנטוניו רייס

מנג'רים מפורסמים:

הרברט צ'אפמן
ברטי מי
ג'ורג' גרהאם
ארסן ונגר

[עריכה] קישורים חיצוניים

הפרמייר ליג, עונת 2006/07

ליגת האלופות - עונת 2006/07
בית א'	בית ב'	בית ג'	בית ד'	בית ה'	בית ו'	בית ז'	בית ח'
ברצלונה	אינטר מילאנו	ליברפול	ולנסיה	ריאל מדריד	מנצ'סטר יונייטד	ארסנל	מילאן
צ'לסי	באיירן מינכן	פ.ס.וו. איינדהובן	רומא	ליון	סלטיק	פורטו	ליל
ורדר ברמן	ספורטינג ליסבון	בורדו	אולימפיאקוס	סטיאווה בוקרשט	בנפיקה	צסק"א מוסקבה	א.א.ק. אתונה
לבסקי סופיה	ספרטק מוסקבה	גלאטסראיי	שחטיור דונצק	דינמו קייב	פ.צ. קופנהאגן	המבורג	אנדרלכט