הנרי פונדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי פונדה (16 במאי 1905 – 12 באוגוסט 1982), שחקן קולנוע אמריקאי ואחד מכוכביה הבולטים של הוליווד.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדותו והמשחק בתיאטרון
הנרי ג'יינס פונדה נולד ב-16 במאי 1905 במדינת נברסקה בארצות הברית, לוויליאם והרברטה פונדה. אביו עבד כמדפיס, ובהיותו תינוק עברה משפחתו לעיר אומהה בנברסקה. כילד אהב מאוד פונדה לכתוב, ואף זכה בתחרות כתיבת סיפורים קצרים כשהיה בן 10. בגיל 12 החל לעבוד בחנות של אביו אחרי שעות הלימודים ובתקופה זו גילה את התיאטרון.
בשנת 1923 סיים פונדה את לימודיו בתיכון ופנה ללמוד עיתונאות באוניברסיטת מינסוטה. אביו התעקש שיעבוד במקביל ללימודיו וכתוצאה מכך הוא עבד בשתי עבודות בו זמנית: כמדריך כושר גופני וכפקיד בחברת הטלפון האמריקאית. ב-1925, שנתיים בלבד לאחר שהחל את לימודיו באוניברסיטה, נשר פונדה מהלימודים וחזר לביתו שבאומהה כדי לחפש עבודה בעיתון. אמו הפנתה אותו לידידה שלה, דורותי ברנדו (אמו של השחקן המפורסם מרלון ברנדו), שבחנה אותו לתפקיד בתיאטרון אומהה. למרות שלא היה בטוח ביכולות המשחק שלו, זכה בתפקיד בהצגה "אתה ואני" (You And I) ועד מהרה החל לאהוב את המקצוע והקדיש זמן רב גם לתפקידים אחרים בתיאטרון, כגון בניית תפאורה.
אביו של פונדה סבר שלא ניתן להתפרנס ממשחק ולכן דרש ממנו למצוא עבודה נוספת. פונדה החל לעבוד כפקיד בחברת אשראי כשקיבל תפקיד ראשי בהצגה חדשה. אביו, שהגיע לצפות בו, הבחין בכישרון של בנו והחליט להניח לו לעסוק במקצוע. לאחר הפסקה של שלושה חודשים הוא הפך לעוזר הבמאי בתיאטרון אומהה.
ב-1928 עבר פונדה לניו-יורק, במטרה להפוך לשחקן מקצועי. בקיץ של שנה זו התמנה לעוזר מנהל במה בהצגה בתיאטרון במסצ'וסטס ושיחק במספר תפקידים קטנים. במהלך ארבע השנים הבאות שיחק בתפקידים קטנים וגדולים בהצגות שונות, אך לא כולן הצליחו. הוא לא הרוויח מתפקידים אלה כסף רב ולכן ארגן תאורה ובנה תפאורה להצגות, בדומה למה שעשה באומהה. בתקופה זו החל פונדה להתעניין בציור, ועסק בכך כתחביב עד יום מותו.
[עריכה] ברודוויי ותחילת הקריירה הקולנועית
ב-1929 הופיע פונדה בברודוויי לראשונה, בתפקיד קטן במחזה "משחק החיים והמוות" (The Game Of Life And Death). בששת השנים הבאות השתתף בהפקות רבות בתיאטראות בניו-יורק ובוושינגטון. אחת מן ההפקות הללו הייתה "הקוסם מארץ עוץ", בה שיחק בתפקיד האריה הפחדן. ב-1931 נישא למרגרט סליבאן, שחקנית גם היא. הנישואים לא נמשכו זמן רב והזוג התגרש לאחר כשנתיים בלבד.
ב-1934 קיבל פונדה הכרה פומבית ראשונה, כשכיכב במחזה "החוואי לוקח אישה" (The Farmer Takes A Wife). המחזה זכה לשבחים בוושינגטון, שם עלה לראשונה, ובעקבות כך גם הוצג בניו-יורק. שנה מאוחר יותר, ב-1935, לוהק לגירסה הקולנועית של המחזה, בבימויו של ויקטור פלמינג. זו הייתה הופעתו הראשונה בהוליווד, ובעקבותיה קיבל יותר ויותר הצעות לשחק בסרטים, אך למרות זאת המשיך להופיע גם בתיאטרון. ב-1936 נשא פונדה את אשתו השנייה, פרנסס ברוקאו. לזוג נולדו שני ילדים, ג'יין ופיטר, שפנו גם הם לעסוק במשחק.
[עריכה] כוכב וחייל
ב-1939 החל פונדה במערכת יחסית קולנועית פורייה עם הבמאי הנודע ג'ון פורד, כאשר כיכב בסרט "מר לינקולן הצעיר" (Young Mr. Lincoln). באותה שנה כיכב בסרט נוסף של פורד, "תופי מוהוק" (Drums Along The Mohawk). פורד היה מרוצה כל כך מהשחקן הצעיר עד שפונדה לוהק ב-1940 לאחד מהתפקידים הזכורים ביותר שלו, בסרט "ענבי הזעם" (The Grapes Of Wrath). באותה שנה חתם על חוזה של 7 שנים עם אולפני פוקס. החוזה חייב אותו להופיע גם בסרטים בהם לא רצה לשחק, וכתוצאה מכך לא בלט בהם.
בתחילת שנות ה-40, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ביקש פונדה להתגייס לצבא האמריקאי. אולפני פוקס לא אהבו את הרעיון וניסו למנוע את גיוסו, אולם לבסוף הוא גויס לחיל הים למרות שקיבל פטור משירות. הוא שוחרר מחיל הים ב-1945 לאחר שזכה במספר עיטורים.
פונדה שב לשחק בהצגות למשך זמן קצר ולאחר מכן חזר להוליווד. בשלוש השנים הבאות שיחק בשני סרטים נוספים של פורד, אחד מהם לצד כוכב גדול אחר - ג'ון ויין.
[עריכה] השיבה לברודוויי וההידרדרות הקולנועית
ב-1948 שב פונדה לברודווי ולוהק לתפקיד הראשי במחזה "מר רוברטס" (Mister Roberts). המחזה הופיע 1,077 פעמים ופונדה לא החמיץ אפילו הופעה אחת. ב-1950 התפרקו נישואיו לברוקאו, וכשדרש ממנה גט התאבדה. בסוף אותה שנה נישא בפעם השלישית, לסוזן בלנצ'רד.
לאורך שנות ה-50 המשיך להופיע פונדה בברודוויי. בין השאר, הופיע ב-1951 ב"נקודת האל-חזור" (The Point Of No Return) וב"המשפט הצבאי של המרד על הקיין" (The Caine Mutiny Court Martial).
ב-1955 חזר להוליווד וכיכב בגירסה הקולנועית של "מר רוברטס". הסרט בוים גם הוא על-ידי פורד, אולם חילוקי דעות בינו ובין פונדה גרמו לסרט להיות שיתוף הפעולה האחרון של השניים. במהלך צילומי הסרט חלה פורד ובמאי אחר נקרא להחליפו. פונדה אמר מאוחר יותר שלא היה מרוצה מהמוצר הסופי, למרות שהביקורות היו ברובן חיוביות.
ב-1956 כיכב פונדה בסרט "מלחמה ושלום" לצידה של אודרי הפבורן, וב-1957 בסרט "12 המושבעים" (Twelve Angry Men). לאחר שהתגרש מבלנצ'רד ב-1956, נישא לרוזנת אדפרה פרנצ'טי ב-1957. ב-1962 התגרשו, וב-1965 נישא בפעם החמישית והאחרונה לדוגמנית שירלי אדאמס. עד 1969, כשלוהק לסרטו של סרג'יו ליאונה "היו זמנים במערב", הקריירה הקולנועית של פונדה הייתה בשפל. זה היה התפקיד הגדול הראשון שלו לאחר 12 שנים, אולם גם לאחריו הוא התקשה מאוד להתאושש.
בשנת 1975, לפני הופעה בברודוויי, התמוטט פונדה מאחורי הקלעים ובגופו הושתל קוצב לב. זו הייתה תחילתה של הידרדרותו הבריאותית, ולמרות אשפוזים תכופים בבתי-חולים המשיך לעבוד.
ב-1981 כיכב פונדה לצד בתו, ג'יין, באחד הסרטים המפורסמים ביותר שלו - "האגם המוזהב". עבור הסרט קיבל את האוסקר היחיד שלו, זמן קצר לפני שנפטר מהתקף לב ב-12 באוגוסט 1982.
| הקודם: 1980 - רוברט דה נירו ("השור הזועם") |
זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1981 - הנרי פונדה ("האגם המוזהב") |
הבא: 1982 - בן קינגסלי ("גנדי (סרט)") |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הנרי פונדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
