שמעון דובנוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון דובנוב (10 בספטמבר 1860 - 8 בדצמבר 1941), סופר והיסטוריון יהודי, וממקימי התנועה האוטונומיסטית.
שמעון בן מאיר יעקב דובנוב נולד ביום ב' של ראש השנה תרכ"א (1860) במסטיסלאב אשר בפלך מוהיליב אשר בבלארוס, ואת ראשית חינוכו הוא קיבל בחדר. כבר מגיל תשע החל להימשך להיסטוריה יהודית, וכבן שלוש עשרה כתב את מאמרו הראשון - נגד היהודים המחזיקים רק בספרות התלמוד ומתעלמים עיתים מספרי ההשכלה, ואף מהתנ"ך. בשנת 1912 עמד , עם ד"ר י.ל.קצנלסון , בראש המפעל האנציקלופדי האנציקלופדיה היהודית הרוסית. אנציקלופדיה זאת התבססה על האנציקלופדיה היהודית מחד , אך באה להשלים את החסר באנציקלופדיה היהודית. לעומתה , 'האנציקלופדיה היהודית הרוסית' הדגישה גם את חשיבותן של קהילות ישראל במזרח אירופה.
ב-1922 עזב את רוסיה - מרוגז מכל ההגבלות וההפרעות שגרמו לו בעבודתו המדעית - והגיע לקובנה בירת ליטא. כאן הוצעה לו קתדרה לדברי ימי ישראל באוניברסיטה הליטאית, אולם הפרופסורים הנוצרים לא ראו את מינויו בעין יפה, ולכן עקר לברלין וישב שם כ-11 שנה. שם השלים את מפעלו החשוב כהיסטוריון, החיבור המקיף "דברי ימי עם עולם".
דברי ימי עם עולם: דובנוב כתב את דברי ימי עמו בראייתו המיוחדת לו וחילק אותם לפי סדר המרכזים הרוחניים של עם ישראל: ישראל בארצו, בבל, אפריקה הצפונית, ספרד,ארצות אשכנז, מזרח אירופה, ארצות הברית וחוזר חלילה לארץ ישראל, שנעשתה בדור האחרון למרכז הרוחני החשוב ביותר של עם ישראל.
התנועה האוטונומיסטית: דובנוב היה ממקימי התנועה האוטונומיסטית, שעצבה תפיסה הסוברת שהיהודים הם "עם שכל העולם הוא מקומו"- ולכן פתרון הבעיה היהודית, לפי דובנוב, הוא הענקת אוטונומיה ליהודים בגולה. דובנוב ראה את הגולה כמציאות ההיסטורית, והוא סבר שהיהודים הם עם ללא-טריטוריה - עדות לכך, המרכזים היהודיים הגדולים בארצות הגולה (לדוגמה, המרכז הרוחני בבבל {המאה ה4-11}, המרכז בספרד {המאה ה-11 -1492} ועוד). הוא התנגד לציונות ואמר שהציונות אינה פתרון, הן בגלל שהפתרון הוא הענקת אוטונומיה בגולה, והן בגלל שהציונות יכולה לפגוע במאבק השגת אותה אוטונומיה.
דובנוב דבק בשפת היידיש העממית, הוא לא התנגד לשפה העברית אך טען כי זוהי שפת האליטות, המיעוט.
דובנוב נרצח ב-1941 ביער רומבולה בידי קצין גסטאפו שהיה בעבר תלמידו.
