בשאר אל-אסד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשיא סוריה
|
|||||||||||||||||||
דוקטור בשאר אל-אסד (ערבית: بشار الأسد, תעתיק מדויק: בשאר אלאסד) (נולד 11 בספטמבר 1965) נשיאה הנוכחי של סוריה ובנו של הנשיא הקודם חאפז אל-אסד.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות ונעורים
בשאר נולד לחאפז אל-אסד ואשתו אניסה מח'לוף, שניהם מן העדה העלאווית בסוריה. בילדותו של בשאר מונה אביו לנשיא סוריה, אך בשאר גדל הרחק מאור הזרקורים. לזוג חאפז ואניסה אל-אסד חמישה ילדים: בושרה, הבכורה, באסל, באשר, מאהר ומג'יד. הבן הבכור באסל הוא שטופח לקידום עתידי למשרת נשיא סוריה.
אסד למד בבית הספר הצרפתי-ערבי אל-חורייאת הנחשב לבית ספר מעולה, והוא דובר צרפתית ואנגלית באופן שוטף. לאחר סיום לימודיו למד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת דמשק, והתמחה ברפואת עיניים בלונדון, שם פגש את אשתו, אסמה אל-אחראס, שהינה מוסלמית סונית בעלת רקע בריטי.
[עריכה] מאבק הירושה
עם התרופפות מצבו הבריאותי של אסד האב, החל מאבק ירושה, שהגיע לשיא בעימות חריף בין חאפז אל-אסד ואחיו ריפעת אל-אסד, בשנים 1984 - 1985, עימות שגרם ליציאתו של ריפעת לגלות. אסד החל לנסות ולטפח את בנו באסל, על מנת למנוע מאבק ירושה עתידי. באסל (יליד 1962) קיבל חינוך צבאי, מונה למשרות בכירות (ביניהן ראש הרשות למאבק בהברחת הסמים), ותמונותיו הופיעו לצד אביו בכרזות ברחובות דמשק. אסד אשר כינה עצמו שנים "אבו סוליימאן" כונה מעתה "אבו באסל". ההכרזה הרשמית על באסל כיורש נמנעה, אולי מן הטעם שלפי החוקה הסורית, אין למנות נשיא מתחת לגיל 40. עם זאת ברור היה כי אסד תולה תקוות רבות בבנו ורואה בו את יורשו העתידי.
תקוות אלו התנפצו ב21 בינואר 1994 כאשר באסל נהרג בתאונת דרכים. עתה הפנה אסד את מבטו אל בנו השני, בשאר. בעת התאונה בשאר שהה בלונדון, שם למד רפואת עיניים. הוא זומן במהירות לדמשק, ושם החל לקבל את תפקידיו של אחיו המנוח - הצטרף לאקדמיה הצבאית בעיר חומס, וקיבל דרגת קולונל (אלוף משנה) בצבא סוריה בשנת 1999.
בשנים האחרונות לחייו היה חאפז אל-אסד אדם חולני, אך עדיין החזיק בכח בהגה השלטון בדמשק. אסד ראה את מטרתו בשנים אלו בהעברה מסודרת של השלטון לבנו. לבשאר היו מתחרים הן מבין משפחת אסד (אחיו של חאפז רפעת וג'מאל), והן מתוך האליטה השלטונית העלאווית. סגן הנשיא עבד אל-חלים חדאם, והרמטכ"ל הסורי, חיכמת שיהאבי, שניהם מוסלמים סונים, הוזכרו אף הם כיורשים. אסד עשה כל מאמץ לדאוג לכך שלאחר מותו ימונה בנו בשאר ליורש. מאמצים אלו כללו אף תפניות ביחסו כלפי ישראל ואל המערב: אסד ניסה לפתור את בעיית רמת הגולן בטרם מותו. במרץ 2000 עוד נפגש עם הנשיא ביל קלינטון בז'נבה על מנת לקדם את הפתרון שנראה כהולך ומתרחק. מאמצים אלו כשלו, אך עם מותו של אסד, ב10 ביוני 2000 היה בנו בשאר היורש הבלתי מעורער לכס הנשיאות הסורי.
מינויו לנשיאות של אסד עוכב בימים מספר, עקב הצורך לשנות את החוקה על מנת לאפשר לאסד, שהיה בן 34 להתמנות לנשיא. משאל עם שהתקיים על מינויו אישר את המינוי (לתקופה של 7 שנים) ברוב של למעלה מ 97%. ב10 ביולי 2000 מונה אסד לנשיא סוריה.
[עריכה] כהונתו כנשיא
[עריכה] מדיניות פנים
מינויו של אסד עורר תקוות גדולות בסוריה ובמערב. אסד - אדם צעיר, בעל חינוך מערבי, ובעל ידע במחשבים (הוא אף כיהן כיושב ראש אגודת האינטרנט הסורית - תפקידו הרשמי היחיד בסוריה בטרם עלה לשלטון) - נתפס כמי שצפוי לחולל רפורמות בכל תחומי החיים במדינה שכונתה "קובה של המזרח התיכון". בנאומו הראשון כנשיא, למשל, הבטיח אסד כי יוביל רפורמה כלכלית ותהליכי מודרניזציה במדינה. באשר ליחסים עם ישראל, אמר כי "סוריה בחרה בחירה אסטרטגית לשלום, המבוססת על החלטות בינלאומיות ולגיטימציה בינלאומית."
וכך, מיד עם כניסתו לשלטון, תקופה הקרויה "האביב של דמשק", פתח אסד בצעדי רפורמה זהירים: הוא הורה על סגירתו של כלא מזה אשר שימש את אביו לכליאת מתנגדי משטרו, ושחרר מאות אסירים פוליטיים. בנוסף הקל מעט על הצנזורה שהוטלה על אמצעי התקשורת.
ואולם, האביב של דמשק הסתיים באחת כעבור שנה, כשאסד הורה על מבצעים בטחוניים ללכידת מתנגדים פוטנציאליים. אף שגישתו של בשאר הייתה מתונה מהטוטאליטריות שאפיינה את אביו, הרי שהחירויות הפוליטיות במדינה עודן מצומצמות ביותר, ומפלגת הבעת' עודה חולשת על בית הפרלמנט הסורי וזוכה לעיגון חוקתי "כמפלגה המנהיגה" של המדינה. השפעת מנגנוני הביטחון על החברה הסורית ניכרת פחות, ואולם הם עדיין זוכים למקום מרכזי בתוך הממסד האסדי, כשהם מדכאים כל ביטוי של התנגדות מאורגנת למשטר. מחאות ספורדיות עודן מתרחשות בסוריה, בעיקר בקרב הכורדים בצפון מזרח המדינה (חבל ג'זירה), מיעוט הזוכה באופן מסורתי ליחס מפלה מצד ממשלת הבעת'.
אסד פעל באופן מצומצם ביותר להובלת ליברליזציה כלכלית. תעשיות רבות עדיין נשלטת על ידי המדינה והשחיתות רווחת במנגנונים הבירוקרטיים המנופחים שמאפיינים את המשטר הסורי. סורים רבים תולים תקוות בדיונים אודות הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי כמזור לכלכלה הסורית הריכוזית והענייה, ואולם ההתקדמות בערוץ זה נכון לינואר 2006 היא איטית.
צבא סוריה משחק תפקיד מכריע בפוליטיקה הסורית; חאפז אל-אסד, כזכור, עמד בראש הצבא ובחיל האוויר בטרם היה לנשיא, ותפס את השלטון בכוח הנשק. בשאר נכנס לאקדמיה הצבאית בחומץ שמצפון לדמשק לאחר מות אחיו באסל בשנת 1994, ונסק בסולם הדרגות עד לקבלת דרגת קולונל (אלוף-משנה, או עקיד) בינואר 1999.
[עריכה] מאבקי כוח פנימיים
משקיפים חיצוניים מייחסים את ההתקדמות האיטית ברפורמות לעמדות הכוח בהן מחזיקים אנשי "המשמר הישן" במשטר הסורי, החפצים לשמור על מעמדם המיוחס. היו אף שהניחו כי השליטה בסוריה איננה נתונה, למעשה, בידיו של בשאר, כי אם בידי קבוצת נאמניו הותיקים של האב, חאפז, המשתמשים בבשאר ככסות לפועלם. אחרים סבורים כי אסד אמנם מחזיק בשלטון, ואולם הוא פועל בזהירות על מנת שלא להתגרות בגורמים רבי כוח בתוך המשטר, ולפיכך אין לו די תמיכה לצורכי קידום רפורמות.
חרף זהירותו זו של בשאר, דומה כי הוא פועל באופן איטי, שיטתי וממושך להרחבת השפעתו בתוך המשטר. פרישתם של שר ההגנה הוותיק מוסטפה טלאס בשנת 2004 וסגן הנשיא עבד אל-חלים חדאם בשנת 2005, שניהם מנאמניו הותיקים של אסד האב, מעידה על פניו כי אסד ערך "טיהור רך" במפלגת הבעת'. לאור זאת, ניתן לראות בו אחראי באופן אישי לקפאון במצב הפנימי, ולאי קידומן של הרפורמות.
[עריכה] יחסי חוץ
בשנים האחרונות החל אסד בגישושים ובהצהרות כי ברצונו לחדש את המשא ומתן עם ישראל. גישושים אלו לא נתקלו בתגובה אוהדת, ונראה כי אריאל שרון לא חפץ ללכת בדרך קודמיו יצחק רבין, בנימין נתניהו ואהוד ברק, ולדון על עתידה של רמת הגולן במשא ומתן עם המשטר הסורי.
נראה כי אחת הסיבות העיקריות לרתיעה הישראלית ממגע עם אסד הינה כי סוריה הינה מדינה תומכת טרור, ומפקדותיהם של ארגוני טרור רבים פועלים מדמשק. בין הארגונים שנטען כי סוריה נותנת להם מחסה מצויים החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האיסלמי, המסווגים על ידי ממשלת ארצות הברית כארגוני טרור. ב5 באוקטובר 2003 הפציצה ישראל בסיסי אימון של הג'יהאד האיסלמי בסמוך לדמשק, בתגובה על פיגוע של הג'יהאד במסעדת "מקסים" בחיפה.
אסד מצא את עצמו במצב חמור בעקבות מלחמת המפרץ השניה. נטען כי המשטר הסורי סייע לסדאם חוסיין להחביא את הנשק להשמדה המונית. הפעולה הצבאית האמריקנית בעירק עוררה חששות כי אם לא יחול שינוי משמעותי במשטר בנוגע לזכויות האדם, מדיניות הנשק הבלתי קונבנציונלי והתמיכה בטרור, תהיה סוריה בין הבאות בתור שתטופלנה בדומה לעירק. הקונגרס האמריקני חוקק חוק (Syria Accountability Act) לפיו סוריה הינה האחראית לפעולות המחבלים הפועלים מתחומה, חוק הנחשב לצעד בדרך לסנקציות כלכליות שספק אם כלכלתה הרעועה של סוריה תוכל לעמוד בהן. אסד אמנם פעל על מנת למנוע מעבר של גורמי טרור בגבול בין סוריה ובין עירק ופגיעה בחיילים האמריקנים המוצבים בעירק, אך רציחתו של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, והחשדות כי המשטר הסורי הוא שאחראי לרצח, הביאו למשבר נוסף ביחסה של ארצות הברית אל המשטר הסורי.
ביחסיו עם העולם הערבי שיפר אסד את היחסים עם אש"ף, וניסה לבנות יחסים טובים עם מדינות ערב השמרניות.
[עריכה] משבר לבנון 2005
לאחר רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי בפברואר 2005 פרץ משבר חמור ביחסים בין סוריה ולבנון, ובין סוריה והקהילה הבינלאומית, משבר שיש החוזים כי יש בכוחו להביא לסיום שלטון המשטר הנוכחי בסוריה.
כתוצאה מן המחאות העממיות של אזרחי לבנון כנגד הרצח, וכנגד המשטר הסורי שנתפס כאחראי לו, אשר החזיק כוח צבא בלבנון, נאלץ אסד להביא לנסיגת כל הכוחות הסוריים מלבנון. סוריה נותרה אומנם בעלת השפעה של ממש בלבנון, ולבנון עודה תלויה בכלכלה הסורית, אך נסיגת הצבא הסורי מלבנון היוותה מהלומה למוניטין של אסד ושל משטרו.
מבוכה נוספת נגרמה למשטר הסורי כאשר בכירים סורים הואשמו במעורבות ברצח על ידי המשקיף הבינלאומי מכליס, אשר מונה על ידי האומות המאוחדות. בסמוך לפרסום הדו"ח של מכליס, התאבד הבכיר הסורי גאזי כנעאן, ששימש כשר הפנים, וזאת לאחר שנחקר על ידי גורמי האו"ם.
מעורבותו האישית הישירה של אסד ברצח אינה ברורה. הוא מכחיש מעורבות סורית כלשהי, והבטיח להסגיר ולהאשים כל אדם שיימצא כי השתתף בקשר לרצח חרירי. עם זאת, הוא סירב להחקר בעצמו, וסירב לאפשר חקירתם של בכירים אחרים. כרגע פרשת חרירי מהווה את האיום החמור ביותר על המשך שלטונו של אסד, ועל המשטר הסורי בצורתו הנוכחית, מזה שנים רבות.
[עריכה] הצהרות מקוממות כלפי ישראל והעם היהודי
במהלך כהונתו כנשיא השמיע אסד הצהרות מקוממות כלפי ישראל והעם היהודי, מבוּרוּת או מאינטרסים פוליטיים. ב-13 בנובמבר 2000 השווה את מדיניות ישראל לנאציזם [1].
ב-5 במאי 2001, בעת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בסוריה, חזר על העלילה האנטישמית הקלאסית בדבר אחריות היהודים למותו של ישו, ואף הוסיף חידוש משלו באשר לניסיון לכאורה לרצח מוחמד:
- "היהודים, שעינו את ראשוני הנוצרים, הם שמענים כעת את בני העם הפלסטיני... היהודים פועלים להרג העקרונות בהן דוגלות שלוש הדתות הגדולות, בדיוק כפי שהרגו את ישו הנוצרי, וניסו להרוג את הנביא מוחמד".[2]
במרץ 2006 בעת ראיון לרשת טלוויזיה אמריקאית פיקפק בממדי השואה, והשווה אותה למתרחש בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בטוענו כי זו התפיסה הרווחת במזרח התיכון:
- "היה טבח נגד היהודים במלחמת העולם השנייה. כמה נהרגו אני לא יודע ואיזה סוג של טבח, האם ביריות או גאז, אנחנו לא יודעים. אני לא מומחה ולא עשיתי מחקר בנושא. היה טבח נגד יהודים ונגד אחרים... מה שקורה בפלסטין זה אותו דבר. אנחנו לא חיינו באירופה בזמן ההוא. מה שקורה בפלסטין משפיע עלינו בצורה ישירה. לא המספר חשוב אלא העיקרון. מאה אלף נהרגו בעשור האחרון בפלסטין. לא חשוב אם מאה אלף או מיליון אלא העיקרון".[3]
[עריכה] משפחה
קשרי משפחה מהווים יסוד חשוב בפוליטיקה הסורית. אחדים מבני משפחתו הקרובה ביותר של חאפז אל-אסד זכו לעמדות בכירות בתוך הממשלה, הצבא ומנגנוני הביטחון מאז עלותו לשלטון ב-1970, בראש ובראשונה בשאר עצמו. בנוסף, משפחות אל-אסד ומח'לוף צברו הון עתק, שחלקים ממנו הגיעו לשבט העלאווי שאליו הם משתייכים. להלן רשימת קרוביו החשובים ביותר של בשאר:
- חאפז אל-אסד, אב. נשיא סוריה החל משנת 1970 ועד למותו בשנת 2000.
- רפעת אל-אסד, דוד. לשעבר מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה ובכיר במנגנוני הביטחון. שוהה בגלות בצרפת החל משנת 1984, לאחר ניסיון הפיכה כושל.
- ג'מיל אל-אסד, דוד. חבר פרלמנט, מפקד על כוח קומנדו.
- אניסה מח'לוף, אם.
- באסל אל-אסד, אח. היורש המיועד. מת בתאונת דרכים בשנת 1994.
- מאג'ד אל אסד, אח. מהנדס חשמל. ככל הנראה סובל מפיגור מסוים.
- מוקדם (סגן אלוף) מאהר אל-אסד, אח. מפקד המשמר הנשיאותי. נמנה על הנאמנים ביותר לבשאר ועל דמויות המפתח של "המשטר החדש".
- ד"ר בושרה אל אסד, אחות. רוקחת, מכונה "המוח" של הפוליטיקה הסורית. בעלת השפעה רבה על בשאר כמו גם על אביהם בשעתו. נשואה לגנרל אסיף שווכאת.
- גנרל עדנאן מח'לוף, בן-דודה של אניסה. מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה.
- עדנאן אל-אסד, בן דודו של חאפז. מפקד מיליציית "פלוגות המאבק" בדמשק.
- מוחמד אל-אסד, בן דודו של חאפז. בעל עמדה בכירה ב"פלוגות המאבק".
- גנרל אסיף שווכאת, גיס. בעלה של בושרה. מפקד המודיעין הצבאי, מהמקורבים ביותר לבשאר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: בשאר אל-אסד |
||
 דיווח חדשותי בוויקיחדשות: סגנו לשעבר של אסד: נשיא סוריה היה מעורב ברצח חרירי |
- סקירה מקפת של חייו ופעילותו של אסד באתר אלג'אזירה
- יוסי עבדי, הבדידות המזהירה של הנשיא אסד, אתר NFC
- הספינים של בשאר אסד, רפי בוכניק, באתר "אומדיה"
