אוריאל ד'אקוסטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אוריאל ד'אקוסטה (1585 - 1640), פילוסוף יהודי פורטוגזי.

ד'אקוסטה נולד בפורטו שבפורטוגל למשפחה שהייתה נצר לאנוסים. אביו היה אומנם ממוצא קתולי, אך אמו הייתה מצאצאי ה"מראנוס". הילד גבריאל ד'אקוסטה, כפי שנקרא אז, חונך כנוצרי. הוא למד חוק כנסייתי באוניברסיטה של פורטו ושימש כגזבר הקתדרלה. בשלב כלשהו של חייו הוא למד יותר ויותר על עברה היהודי של משפחתו והחליט להתגייר, יחד עם כל בני משפחתו. אולם, מכיוון שלא היו בידיו מקורות יהודיים או רבנים פרט לתנ"ך, הוא הגדיר בעצמו את היהדות, על פי הכתוב. באותה תקופה פעלה בספרד ובפורטוגל האינקוויזיציה, לכן נאלץ ד'אקוסטה לברוח לאמסטרדם, שם התקיימה קהילה יהודית שוקקת. באמסטרדם עבר גבריאל גיור רשמי ושינה את שמו לאוריאל.
אולם באמסטרדם גילה אוריאל כי היהדות הרבנית שונה לגמרי מהיהדות שהגדיר בעצמו. מופתע מהשוני, כתב בשנת ‏1616 את אחת עשרה התזות מסה המהווה התקפה על עיקרי היהדות הרבנית לעומת המקור התנ"כי. רבני אמסטרדם דרשו ממנו לחזור בו מכתביו, אך הוא סירב, ועל כן הוחרם.

החרם על אוריאל נמשך עשר שנים, ורק אימו קיימה איתו קשר, ובתגובה הוחרמה אף היא על ידי הקהילה, ולאחר מותה הייתה בתחילה התנגדות בקהילה לקבור אותה. רבני אמסטרדם אף הצליחו לשכנע את מנהיגות העיר לשרוף את ספרו החדש - בחינת מסורות הפרושים - באשמת מינות. החלטה זו שברה את רוחו של ד'אקוסטה באופן סופי והוא פנה למנהיגי הקהילה במטרה לחזור לקהלה. בטקס דומה לטקס החזרת הכופר אל הכנסייה, התוודה ד'אקוסטה בפומבי על "חטאיו" ו"שגיאותיו" וקיבל עליו את הסמכות הרבנית.

אולם ד'אקוסטה המשיך להביע את דעותיו בקרב אנשים קרובים שבהם בטח, והפך, באופן אבסורדי משהו, לאנוס בקהילתו. הרבנים הטילו עליו חרם נוסף למשך שבע שנים לאחר ששכנע שני נוצרים לא להתגייר. גם הפעם, בחלוף שבע שנות החרם, שבור מהבדידות אליה נקלע, פנה ד'אקוסטה לקהילה היהודית וביקש לחזור ולהצטרף אליה. שוב נערך לד'אקוסטה הטקס שבו חזר בו מ"שגיאותיו". הפעם הוא גם הולקה 39 מלקות, ובסוף תפילת השבת הוא הושכב על מפתן בית הכנסת, וכל הקהילה צעדה החוצה על גבו החשוף.

זמן קצר לאחר הטקס הוא כתב את סיפור חייו - דגם של חיי אדם (Examplar Humanae Vitae) והתאבד ביריה.