תוריום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר אטומי | 90 | ||||
| סמל כימי | Th | ||||
| סדרה כימית | אקטינידיים | ||||
| צפיפות | 11724 kg/m3 | ||||
| מראה | לבן כסוף |
||||
| תכונות אטומיות | |||||
| משקל אטומי | 232.0381 amu | ||||
| רדיוס ואן דר ולס | ____ pm | ||||
| סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה | 2,8,18,32,18,10,2 | ||||
| תכונות פיזיקליות | |||||
| מצב צבירה בטמפ' החדר | מוצק | ||||
| טמפרטורת התכה | 2028°K | ||||
| טמפרטורת רתיחה | 5061°K | ||||
| לחץ אדים | ____ Pa ב 2028°K | ||||
| מהירות הקול | 2490 מטר לשנייה ב293.15°K | ||||
| שונות | |||||
| אלקטרושליליות | 1.3 | ||||
| קיבול חום סגולי | 120 J/(kg·K) | ||||
| מוליכות חשמלית | 6.53 106/m·Ω | ||||
| מוליכות תרמית | 54 W/(m·K) | ||||
| אנרגיית יינון ראשונה | 587 kJ/mol | ||||
תוריום - יסוד כימי רדיואקטיבי. סימולו Th, מספרו האטומי 90, והוא ממוקם בשורת האקטינידים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
התוריום התגלה בשנת 1828 על-ידי הכימאי השבדי יונס יעקב ברצליוס, וקיבל את שמו על שם האל הרעם הסקנדינבי תור.
בראשית חקר הרדיואקטיביות, איזוטופ של התוריום, תוריום-230, קיבל את השם יוניום ואת הסמל Io, לפני שהתגלה טבעו האמיתי.
[עריכה] מאפיינים
התוריום הוא מתכת כסופה, השומרת על הברק שלה במשך חודשים. תחמוצת התוריום היא בעלת צבע שחור וטמפרטורת התכה של 3300 מעלות - טמפרטורת ההתכה הגבוהה ביותר מבין אלה של התחמוצות. בעת חימום, נסורת של התוריום ניצתת ובוערת באור לבן.
התוריום נמצא ברוב הסלעים והקרקעות על כדור הארץ, בשכיחות ממוצעת של 6 חלקים למיליון; לשם השוואה, זוהי שכיחות העופרת, והיא גדולה פי שלושה משכיחות האורניום. בנוסף לכך, ישנם כמה מינרלים שבהם ישנה כמות רבה יותר של תוריום; הכמות הגדולה ביותר של תוריום (12%) נמצאת במינרל מונאציט.
האיזוטופ היציב - והנפוץ - ביותר של התוריום הוא התוריום-232: זמן מחצית החיים שלו הוא כ-14.5 מיליארד שנה; איזוטופים אחרים של תוריום הם נדירים הרבה יותר וזמן מחצית החיים שלהם קצר יותר.
[עריכה] שימושים
התוריום משמש במסגים לחיזוק עמידותם לטמפרטורות גבוהות ולקריעה, וכן כזרז בתגובות כימיות מסוימות, כגון ייצור חומצה חנקתית מאמוניה, ייצור חומצה גופרתית וזיקוק נפט. תחמוצת התוריום, בשל טמפרטורת ההתכה הגבוהה שלה, משמשת לייצור חלקים ומוצרים (ובפרט כוסות כימיות) עמידים בפני חום ולציפוי חדרי בעירה. כמו כן, הוספת תחמוצת תוריום לזכוכית מעלה את מקדם השבירה שלה ומקטינה את הנפיצה שלה; זכוכית כזו משמשת לעדשות במצלמות מאיכות גבוהה ולמכשירים מדוייקים.
[עריכה] שימושים בתעשייה הגרעינית
אף על פי שהתוריום כשלעצמו אינו ניתן לביקוע גרעיני, ניתן להפכו לאורניום-233, איזוטופ קל של אורניום הניתן לביקוע. לכן, ניתן להשתמש בתוריום כבסיס לייצור "דלק" גרעיני, בדומה לאורניום-238 המשמש בסיס לייצור פלוטוניום-239; שכיחותו הגבוהה (יחסית לזו של אורניום) של התוריום על כדור הארץ מעוררת עניין כלכלי ברעיון זה, אך בשל קשיים טכניים רבים הרעיון כרגע אינו בר-ביצוע.
[עריכה] זהירות
אבקת תוריום הינה דליקה, ולכן יש לנהוג בה בזהירות. כמו כן, אחד התוצרים של ההתפרקות של תוריום הוא רדון-220, המהווה חומר רדיואקטיבי מאוד, ולכן מסוכן. מהסיבות האלו, יש צורך באוורור טוב של מקומות שבהם עובדים עם תוריום או מאחסנים אותו.
חשיפה לתוריום מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן הריאות, הלבלב, והדם, וכן במחלות של הקיבה.
