רודולף הס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק ברודולף הס, סגנו של היטלר. לערך העוסק במפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, ראו רודולף פרנץ הס.
רודולף הס (Rudolf Heß בגרמנית) (26 באפריל 1894 - 17 באוגוסט 1987), היה בתחילה מזכירו האישי של אדולף היטלר ולאחר מכן סגנו. נחשב לאחד הבכירים בהיררכיה של המפלגה הנאצית.
תוכן עניינים |
[עריכה] לפני הצטרפותו למפלגה הנאצית
רודולף הס נולד באלכסנדריה שבמצרים ב־26 באפריל 1894, היה בנו של סוחר ויצואן מצליח, בגיל 14 חזרה משפחתו לגרמניה. הוא התגייס לצבא הגרמני ב־1914, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, במטרה לברוח מאביו שסירב לשלחו ללימודים באוניברסיטה והעדיף לצרפו לעסק המשפחתי.
במלחמה נפצע פעמיים כחייל רגלים, מאוחר יותר אומן כטייס. לאחר המלחמה הצטרף ל"פרייקורפס", ארגון ימני של חיילים לשעבר שהועסקו בתשלום, ותפקידם היה דיכוי התעוררויות קומוניסטיות בגרמניה.
באוניברסיטת מינכן למד מדעי המדינה, שם השתייך לקבוצה אנטישמית חשאית שהיללה את עליונות הגזע הנורדי. הוא הושפע ביותר מפרופסור קרל האוסהופר, שכתביו היוו בסיס למושג "לבנסראום" - הגדלת אזור המחייה של הגרמנים על חשבון עמים אחרים.
[עריכה] תפקידיו במפלגה הנאצית
ב־1 ביולי 1920, לאחר ששמע את נאומו של אדולף היטלר במרתף הבירה, הצטרף הס למפלגה הנאצית ונהייה לחברה ה־16. הס, שהעריץ את היטלר מלכתחילה, הצטייר כמטיל אימה והשתיק במהרה את כל המתנגדים לדעותיו של המנהיג, בתהלוכות ובאספות השתמש לעתים בכוח כנגד קומוניסטים ומרכסיסטים. הוא היה אדם בישן וחסר בטחון, אך הסתתרותו אחר מנהיגו העניקה לו אומץ וחשפה את אופיו הקלוקל.
ב־1923 לקח חלק בפוטש במרתף הבירה, שבו ניסתה המפלגה הנאצית לעלות לשלטון. הס הושם בכלא לנדסברג יחד עם היטלר. בתאם המשותף הוא שיכתב את ספרו של היטלר מיין קמפף, הוסיף לספר מידיעותיו על ה"לבנסראום" ותפקידה ההיסטורי של האימפריה הבריטית, והציע דרכים לשיפור פני המפלגה.
לאחר שחרורו מהכלא ב־1925, שירת מספר שנים כמזכירו האישי של היטלר, אך ללא דרגה והכרה רשמית בתוך המפלגה. ב־1932 הוענקה לו דרגת גנרל באס אס, ב־1933 נהיה לסגן הפיהרר, תפקיד רם אך טקסי בלבד. מעולם לא ניתנה לו השפעה על ענייני המדינה, מאחר ולא הייתה לו דעה משלו ומחשבה עצמית, והיה כנוע לפיהרר. עם הזמן הוסיף תארים כשר ברייך ללא תיק, חבר בקבינט הסודי וחבר בוועדת הביטחון של הרייך. ב־1939 נהיה לממלא מקומו של היטלר אחר גרינג.
[עריכה] "משימת השלום"
חוסר רצונו להשתתף במאבקים הפנימיים של המפלגה, הביא בסוף להחלפתו בפקודו מרטין בורמן. הס, שהיה נחוש בדעתו למצוא חן בעיני היטלר, החליט ב־10 במאי 1941 לצאת על דעת עצמו ל"משימת שלום" בסקוטלנד, לפגוש שם את הדוכס מהמילטון, שאותו הכיר באולימפיאדת 1936. הוא טס עד לקרבת מגוריו של הדוכס, אז נטש את מטוסו וצנח לאדמה, שם פגש איכר סקוטי והודיע לו "שברצונו לפגוש את חברו הדוכס".
מטרתו של הס הייתה לשכנע את הממשל הבריטי שרצונו של היטלר הוא ב"לבנסראום" לעם הגרמני, וכי הוא נמנע ממצב עימות עם בריטניה, שיפגע ב"ברית הנורדית" שבין המעצמות. הס הכיר בתוכניות היטלר בדבר התקפה על ברית המועצות, על כן רצה להמנע ממצב שבו גרמניה תלחם בשתי חזיתות שונות.
בעת החקירה אמר הס, שבמקרה ובריטניה תרשה לגרמניה המשך השליטה באירופה, לא תופרע בידם. הוא היה משוכנע שניצחון הגרמנים כבר בידם, ועל בריטניה להיכנע בטרם יושמו האיים במצור. שוביו של הס תיארוהו בפני וינסטון צ'רצ'יל, כמשוגע המייצג בדבריו רק את עצמו. נרגז בשל הצהרותיו המטורפות של הס, החליט צ'רצ'יל לכלאו ולתת לו זכויות של שבוי מלחמה בדרגה בכירה.
היטלר הכריז על הס כמטורף ונידה אותו מהמפלגה. הטיסה המפתיעה גרמה למפלגה הנאצית מפח נפש ובושה גדולה, בעוד הם מנסים להבין את מניעיו של הס. היטלר חשש כי הס יחשוף בפני האנגלים את תכניות מבצע ברברוסה לפלישה לברית המועצות, שכבר היו בשלב תכנוני מתקדם, והתבססו על מכת פתע בסגנון ה"בליצקריג", אך אם חשף זאת הס בפני האנגלים, לא יוחסה לכך החשיבות הנדרשת. צ'רצ'יל אמנם הזהיר את סטלין מפני תכניות הפלישה שהגיעו לידיעתו ממקורות שונים, אך זה לא ייחס את החשיבות הנדרשת לאזהרות אלו, והפלישה לרוסיה נחשבת עד היום לאחת ההפתעות האסטרטגיות הגדולות בהיסטוריה הצבאית. בהמשך שנותיו בכלא הבריטי, המשיך מצבו הנפשי להידרדר והוא היה בטוח שמזונו מורעל ותאו מלכודת מוות.
[עריכה] משפטי נירנברג ומאסרו
ב־1945 חזר הס לגרמניה לעמוד בפני בית המשפט לפושעי מלחמה נאצים בנירנברג. בבית המשפט סבל מחוסר התמצאות וטען כי לקה באמנזיה. ברגעים של צלילות דעת, המשיך בתמיכתו בהיטלר ובמניעיו, בפני השופטים לא הביע סלידה מהפתרון הסופי. על אף מצבו הנפשי נשלח למאסר עולם, אותו ריצה בכלא שפנדאו בברלין.
שלטונות ברית המועצות מנעו כל אפשרות לשחרור מוקדם. הוא התאבד בתאו ב־1987 בגיל 92.
