ראשי תיבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ראשי תיבות (בארמית נוטריקון) הם טכניקה לכתיב מקוצר, שבו נכתב ביטוי נפוץ רק באמצעות האות הראשונה של כל מילה. לעתים נלקחת יותר מאות אחת לראשי התיבות. בעברית מסומנים ראשי תיבות בגרשיים לפני האות האחרונה שלהם (ואינם מוזזים משם בהטיה). סמג"ד, למשל, פירושו "סגן מפקד גדוד וברבים סמג"דים. ר"ת הם ראשי התיבות של המושג "ראשי תיבות".

[עריכה] רקע

ראשי תיבות בעברית ידועים כבר בתלמוד. כך לדוגמה הם מביאים (שבת קה, ב) לדוגמה את סיפורו של שמעי בן גרא שקילל את דוד המלך, וכאשר דוד אמר עליו ששמעי קללו "קללה נמרצת", דורשים חכמי התלמוד את המילה "נמרצת" כראשי תיבות ל נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

יהודים השתמשו בראשי תיבות גם לציון שמות משפחה של אנשים ממוצא של שבט לוי שנחשב ליחוס מכובד, כמו אזולא"י (אשה זונה וחללה לא יקחו), כ"ץ (כהן צדק), סג"ל (סגן לויה), בלו"ך (בני לוי כולנו) ועוד רבים.

מורי הלכות במהלך הדורות כונו פעמים רבות בראשי התיבות של שמם, למשל רמב"ם - ראשי תיבות רבי משה בן מימון, רמב"ן - ראשי תיבות של רבי משה בן נחמן.

[עריכה] הגייתם של ראשי תיבות

מקובלות שלוש דרכים שונות להגייתם ראשי התיבות:

בדרך כלל לא מבטאים את ראשי התיבות כמילה, אלא קוראים אותם לפי המילים המסתתרות מאחוריהם, כלומר ראשי התיבות הם קיצור המשמש לכתיבה, אך לא לדיבור. דוגמה: ראשי התיבות "סו"ס" מבוטאים "סוף-סוף".
לעתים הופכים ראשי התיבות למילה עצמאית, המבוטאת בהתאם, כגון תפו"ז (תפוח זהב), חז"ל, דו"ח (דין וחשבון). שיטה זו נפוצה במיוחד בראשי תיבות שנוצרו בצה"ל. הגייתם של ראשי תיבות כמילה עצמאית נפוצה גם כאשר ראשי התיבות הם שמו של אדם, כגון הרמב"ם, רש"י.
הגיית כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות. דוגמה: "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מפקד פלוגה.

השימוש בראשי תיבות מקובל בשפות רבות, ואף דרכי הגייתם האמורות לעיל יפות לא רק לשפה העברית. דוגמאות:

NATO (ראשי תיבות של North Atlantic Treaty Organisation) - ראשי התיבות נהגים כמילה עצמאית.
HTML (ראשי תיבות של HyperText Markup Language) - הוגים את כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות.

[עריכה] חוקי כתיב לראשי תיבות

ראשי תיבות יסומנו בגרשיים ולא בנקודות (צה"ל ולא צ.ה.ל.). אלא אם כן מדובר בתרגום מאנגלית, ואז תיכתב המילה לפי אופן הגייתה - אן.בי.איי (N.B.A), סי.אן.אן. וכו'.
כאשר ראשי התיבות מורכבות משתי מילים נהוג לעתים לקחת שתי אותיות מהמילה הראשונה ואחת מהשניה, לודגמא: עורך דין. כאשר יש יותר משתי מילים נהוג לקחת אות ראשונה מכל מילה: חכמינו זיכרונם לברכה.
נהוג לחרוג מהכללים בחלק מהמקרים על מנת שראשי התיבות ישמעו טוב יותר: סוף שבוע (סופ"ש).
ראשי תיבות הנהגים כמילה אחת ומסתיימים באותיות כמנצ"פ יכתבו באות סופית (תנ"ך ולא תנ"כ, אך מ"מ ולא מ"ם). לפי הבלשנים יש לכתוב מע"ם ולא מע"מ, אך הכל, כולל רשות המסים, כותבים מע"מ. במידה וראשי התיבות אינם נהגים כמילה אחת, אותיות כמנצ"פ יכתבו באופן רגיל (ק"מ, אחה"צ, רה"מ).
כאשר ראשי התיבות נכתבים בהטיה, הגרשיים אינם זזים ממקומם, אלא נשארים במקום המתאים לצורת היחיד. דוגמאות: קורס מ"כים (צורת היחיד היא מ"כ), אדמו"רי (ולא אדמור"י, כי צורת היחיד היא אדמו"ר).
ראשי תיבות מתורגמים מאנגלית יכתבו ע"פ צורת הגייתם (IBM ראוי לתרגם איי.בי.אם ולא יב"מ (אך את שם הסניף הישראלי שלה כותבת החברה בצורה "יבמ"), NASDAQ יתורגם נאסדק ולא נאסד"ק).

[עריכה] השימוש בראשי תיבות

השימוש בראשי תיבות בא לאפשר כתיבה מהירה יותר, בעת כתיבה בכתב יד וגם בעת כתיבה במעבד תמלילים.

באתרי שיחה (צ'אט) ובפורומים באינטרנט, יש חשיבות רבה למהירות הכתיבה, כבסיס לקיום דיאלוג רצוף. כתוצאה מכך התפתחו, כחלק מתרבות האינטרנט, ראשי תיבות מיוחדים למטרה זו. רבים מראשי התיבות נוצרו בשיטות המקובלות, למשל LOL - Laughing Out Loudly. טכניקה ייחודית לאינטרנט ליצירת ראשי תיבות היא שימוש בצורה שבה נהגות אותיות או ספרות. ראשי התיבות 2B פירושם To be.

שימוש בראשי תיבות בשיחה מתאים כאשר המשתתפים בשיחה הם בעלי רקע אחיד המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות. לדוגמה, קבוצת יוצאי צבא ישראליים יכולים לשוחח ביניהם בראשי תיבות צהליים. אבל כאשר המשתתפים בשיחה אינם בעלי רקע הומוגני, המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות, אזי שימוש בראשי תיבות ימנע מחלק מהמאזינים להבין את הנאמר והשימוש בהם אף עלול להתפרש כהתנהגות בלתי חברתית.

שימוש בראשי תיבות בכתיבה מתאים כאשר המסמך הנכתב מיועד לעיניהם של קוראים שיוכלו לפענח בקלות את ראשי התיבות. לדוגמה, במכתב בין רבנים נמצאו הר"ת (ראשי תיבות) הבאים:

אבד"ק (אב בית דין קהילת...)
ער"ח (ערב ראש חדש)
נר"י (נרו יאיר)
קלב"מ (קם ליה בדרבה מיניה - מונח בארמית שמקורו בגמרא)
עכ"ז (עם כל זאת)
ואכמ"ל (ואין כאן מקום להאריך)
הדו"ש (הדורש שלומו)
הרי"מ (הרב יצחק מאיר)

מובן שמי שאינו בעל רקע מתאים יתקשה בפענוח הנכתב. לכן, כאשר כותבים מסמך המיועד לקוראים, שאינם בעלי רקע משותף המתאים לפענוח ראשי התיבות, כדאי להמנע משימוש בהם, או לחילופין לכתוב בסוגריים אחרי המופע הראשון של ראשי התיבות במסמך את פירושם. לדוגמה, במסמך המיועד לעיני ציבור כללי, שאינו מורכב כולו ממשפטנים, נכתוב, בד"ע (בית דין עבודה). כאשר הטקסט נכתב למומחים בנושא, כתיבת המושגים בצורתם המלאה (במקום בראשי תיבות) עלול דווקא להעיק על הקורא.