עופות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עופות

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרות
ראו רשימה בגוף הערך
לרשימת הסדרות
שם מדעי
Aves

עופות (Aves) - מחלקה של מיתרניים בארכוזאוריה שאליה משתייכים חולייתנים לסתניים הכוללת שתי קבוצות:

עופות קמאים - העופות הראשוניים שנכחדו ומצויים רק במאובנים.
עופות בתראים - העופות שלא התפתחו מהקמאים וקיימים עד ימינו.

תוכן עניינים

1 הקדמה
2 אבולוציה
3 רבייה
4 העופות והאדם
5 סדרות
- 5.1 עופות מפותחים חסרי שיניים
- 5.2 עופות קדומים חסרי שיניים
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] הקדמה

המאפיין העיקרי של בני המחלקה כולה הן הנוצות אשר מכסות את גופם של העופות. מלבד זאת, אלה חולייתנים דו-רגליים ובעלי דם חם שביכולתם להטיל ביצים בעלות קליפה קשה. גפיהם הקדמיות מותאמות לתעופה ונקראות כנפיים. העצמות חלולות בכדי לא להכביד על משקלם. למרות שהעופות מתאפיינים ביכולתם לעוף, ישנם מינים שאינם עפים כלל. עופות אלו חיים בעיקר באיים מבודדים שלא היו נגישים לאדם וליונקים טורפים ומשום מחסור בסכנות התנוונו כנפיהם והם איבדו את כושר התעופה בהתפתחותם האבולוציונית. כיום מועדים מינים אלה להכחדה בעיקר בגלל ציד של חיות בית שהביא עימו האדם למקומות אלה. עופות כדודו וכמואה אף נכחדו מן העולם. מינים אחרים כפינגווינים עושים שימוש בכנפיהם על מנת לשחות במים ולא יכולים עוד לעוף וישנם מינים גדולים כיען שבשל כובד גופם, לא יכלו עוד להתרומם מן הקרקע וכנפיהם התנוונו במשך הדורות.

יש כ-9,000 מינים ידועים של עופות ברחבי העולם, הגודל משתנה ונע בין 7 ס"מ אצל הקוליברי והצופית ו- 2.5 מטרים אצל היען.

מזון העופות מגוון ומשתנה בקבוצות השונות במחלקה. הם ניזונים מפרות, צוף פרחים, זרעים, חרקים, דגים, מכרסמים וכן מעופות אחרים.

רוב העופות פעילים ביום, קבוצות אחדות פעילות בלילה ובשעות הדמדומים. רוב העופות עוברים מרחקים עצומים ואף יבשות בעונות הנדידה השונות לכל מין, ולעומתן ישנם עופות שכלל אינם זזים ממקום הולדתם וכאלה שברוב חיהן עפים מעל האוקיאנוס ללא עצירה.
עוד מאפיינים נפוצים אצל העופות הם מקור גרמי נטול שיניים, קיבה גדולה ושרירית, דגירה על ביצים, מטבוליזם גבוה, שלד קל אך חזק.

[עריכה] אבולוציה

מוצאם של העופות מזוחלים. קיימות שלוש גישות למחקר מוצאם:

גישה אחת בודקת אם מוצא העופות מזוחלים קדומים מעופפים כמו הפטרוזאוריה.
גישה שנייה בודקת אם מוצא העופות מדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף כמו האורניתופודה.
גישה שלישית בודקת אם מוצא העופות מדינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאה.

כיום סבורים החוקרים כי הגישה השלישית היא זו שתואמת את התפתחותם של העופות ומימצאים של מאובנים אף תומכים בהשערתם. מבחינה אבולוציונית, קרובים התנינאים לעופות, אף יותר מאשר לזוחלים אחרים דוגמת הצבים.

לאחר ההכחדה ההמונית האחרונה החל תהליך התפתחות מהיר אצל העופות (לעומת זוחלים אחרים שכמעט לא נשתנו מאז) וחלה התמיינות לפי מקומות החיות שהיו דלים ביושביהם. העופות החלו מתרבים ומתפשטים על פני ימים ויבשות אך, בעקבות תקופת הקרח האחרונה נכחדו עשרות אלפי מינים של עופות וכיום נותרו פחות מרבבה.

השתלשלות אבולוציונית: מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > סאורופסידה > דיאפסידה > ארכוזאוריה > תקודונטייה > סאורופודה > תרופודה > קלורוזאוריה > עופות.

העופות של ימינו קרויים עופות בתראים והם לא התפתחו מן העופות הקמאים שנכחדו כולם. ידועות שתי קבוצות של העופות הבתראים: עופות בעלי שיניים שנכחדו כולם ועופות חסרי שיניים שקיימים עד ימינו.

מיון השתלשלות העופות עד ימינו:

תת מחלקת עופות קמאים (Archaeornithes)
- סדרת ארכיאופטריקאים (Archaeopterygiformes) - ארכיאופטריקס - ארכיאורניס
תת מחלקת עופות בתראים (Neornithes)
- קבוצת עופות בעלי שיניים (Odontognata)
  - סדרת הספראורנים (Hesperornithiformes) - הספראורניס
  - סדרת איכטיאורנים (Ichthyornithiformes) - איכטיאורנים
- קבוצת עופות חסרי שיניים (Neognata)
  - על סדרת עופות קדומים חסרי שיניים (Palaeognathae) – חסרי קרין
  - על סדרת עופות מפותחים חסרי שיניים (Neognathae) – בעלי קרין

[עריכה] רבייה

למרות שלרוב העופות הזכרים אין אברי מין חיצוניים, יש לזכר זוג אשכים הגדלים פי כמה בעונת הרביה על מנת להפיק זרע. אצל הנקבה גדלות השחלות, אולם רק השמאלית מתפקדת. אצל זכרים במינים ללא איבר מין זכרי, הזרע מאופסן בשופכה (בניגוד ליונקים - השופכה משמשת רק למטרה זו ולא להטלת שתן) עד לרגע ההזדווגות. הוא מתקרב אל הנקבה ומצמיד את פתח השופכה לשלה בכדי לתת לזרע להיכנס, תהליך זה מהיר ולוקח לעתים פחות משנייה אחת.
הזרע נשמר בשופכת הנקבה בטווח של שבוע עד שנה, בהתאם למין העוף. אז מתפתחות הביצים בשחלה, יוצאות אחת אחר השנייה ומופרות על ידי הזרע, עוד לפני שמוטלות על יד הנקבה. הביצים ימשיכו להתפתח בקן לאחר ההטלה. עופות בית רבים וכן עופות אחרים כיען הם בעלי איבר מין חיצוני המתגלה רק בתקופת הייחום.

[עריכה] הזדווגות

הפרייה הינה תהליך המתרחש בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית. בבעלי חיים מכונה ההפרייה גם התעברות. בתהליך ההפרייה נפגשים תאי המין הזכרי (תא הזרע) והנקבי (הביצית). שני התאים מתאחדים, ובדרך-כלל מתרבים, מתחלקים ומתמיינים עד להיווצרותו של יצור חדש - הצאצא. הזדווגות מוצלחת (הפריית הביצה או הביצים), תלויה בשיתוף פעולה מלא מצד הנקבה. לרוב העופות הזכרים אין איבר הזדווגות, הזרע עושה את דרכו מהביב של הזכר אל הביב של בת זוגו הנקבה. הנקבה לוחצת את ביבה החוצה ומטה את זנבה הצידה כדי להבטיח מגע הדוק. ההזדווגות נעשת בעיקר כאשר יש בגוף הנקבה ביצים לא מופרות. הפינגווינה הקיסרית מטילה ביצה אחת, ומספיקה לה הפריה חד פעמית, ולעומת זאת ציפורי השיר זקוקות להפריות חוזרות בפרק זמן מסוים.

[עריכה] קינון

אם נצייר בדמיוננו את הקן האידאלי הן להורים והן לעובר המתפתח, נראה את קינם של ציפורי השיר המוסתר בשיחים, בין העצים או בעשב צפוף. אך מינים רבים בונים את קיניהם במקומות "לא שגרתיים" כגומחות באדמה ובצמרות עצים.

קינון באזור סבוך או מוסתר, על פי רוב מעל הקרקע, מספק הגנה מפני טורפים. מאותה סיבה יעדיפו מספר מינים את הקינון במערות, בחורי עצים ואף בקינים מעשי ידי אדם כשובכים ובבתי אדם. נקרים בונים את קיניהם בעצמם על ידי ניקור גזעי עצים, עופות שונים, ביניהם דורסי לילה רבים, משתמשים בקיני נקרים נטושים.

עופות רבים המקננים על האדמה, משתמשים באמצעי הגנה ייחודיים. השלדג בונה את קינו כמעט בסמוך למפלי מים כך שהוא מסכן את הבא לקינו. מינים מסוימים משתמשים במאורות נטושות של טורפים שהם אינם נמנים על מזונם. עופות רבים בונים את קיניהם על צוקים שהגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית פרט לתעופה.

עופות דורסים גדולים, מתקשים לעתים בבניית קיניהם במקום מוסתר, בשל גודלו המתבקש. לעתים אחר שנבנה קן בעמל רב, קורסים תחתיו הענפים ועל העופות לבנות את הקן מחדש במקום אחר. עופות אחדים החוזרים למקום קינונם כל שנה, ממשיכים בבניית קינם על חורבות הקן הישן, לבסוף כובד הקן המצטבר גדול כל כך עד שהוא קורס לתוך עצמו.

[עריכה] דגירה

כל העופות, בלי יוצא מן הכלל מטילים ביצים. קבוצה של עופות מסוימים, שמיקומה באוסטרליה ובאיים שכנים לה, מטילה את ביציה בדומה לזוחלים, בתוך גומחות באדמה וזונחת אותם לחלוטין. הוולדות אחר בקיעתם מסוגלים לדאוג לעצמם ואף לעופף במהרה.

כל שאר העופות דוגרים על ביציהם, במטרה להעביר את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחות העובר. חלק הגוף שנמצא במגע עם הביצים, הוא על פי רוב נטול שיער וכלי דם רבים מתפתחים בו בעת תקופת הדגירה. עופות רבים כאווזים וברווזים למשל, אף מורטים את שיער חזם כך שרק עורם יבוא במגע עם הביצה, וחום גופם יהיה ישיר עליה.

עופות רבים מחלקים את הדגירה בין שני המינים. אך ישנה חשיבות לניצוי העוף בתהליך הדגירה, על כן הנקבות שצבע נוצותיהן כהה יותר, דוגרות על הביצים יותר מהזכרים שניצוים צבעוני ובהיר יותר. אצל עופות גדולים חסרי תעופה, כיען ואמו, הזכרים דוגרים על הביצים כמעט לבדם, כאן בא לידי ביטוי משקלם הרב ומסת נוצותיהם.

תקופת הדגירה משתנה ממין למין, בין 10 ל-30 ימים אצל עופות קטנים ובינונים ועד ל 60 - 80 ימים אצל עופות גדולים. המשתנים הם גודל הביצה, גודל הוולד וטמפרטורת הגוף של ההורים.

בעופות שוכני הקינים, שוולדותיהם מוכנים לתעופה עוד בבקיעתם, הדגירה ארוכה יותר. אצל עוזבי הקינים, הדגירה קצרה.

חום הגוף לבדו, אינו מספיק לחימום הביצה כולה. על כן עופות רבים הופכים את הביצים כפעמיים ביום, חלקם עושים זאת עם מקורם וחלקם עם הרגליים, תהליך זה הנעשה במסירות, מחמם את הביצה מכל צדדיה.

לאחר הטלת הביצים מספקים ההורים מזון והגנה בהתאם למינם. ישנם מינים העוזבים את הקן במהרה, הם אף מפתחים נוצות ראשוניות הנקראות פלומה, צאצאיהם של מינים אלו נקראים אפרוחים ונפוצים בקרב עופות הבית. מינים אשר תלותיים יותר בהוריהם, נשארים עיוורים וחסרי נוצות במשך זמן מה ונקראים גוזלים, הם לרוב נשארים בקן עד התפתחות מלאה של איברי התעופה. עופות רבים משתפים עופות אחרים בגידול צאצאיהם, דרך נפוצה לכך היא הפונדקאות אצל הקוקיה.

תהליך הבקיעה אינו נעשה בעזרת ההורים. לגוזל יש בקצה הלסת העליונה שן בקיעה, איתה מנקר חורים בקליפת הביצה כדי לצאת החוצה.

אחר כך הוא מפצח אותה על ידי מכות בכיוונים שונים.

יש שני טיפוסי ולדות: 1. טיפוס האפרוח שעוזב את הקן לאחר ימים אחדים מבקיעתו. לדוגמא: חופמים. 2. טיפוס הגוזל שנשאר בקן עד היותו מוכן לתעופה. הוא תלוי לחלוטין בהוריו. לדוגמא: יונים, דורסי לילה, הסיבכיים, הקיכליים, הירגזים ושאר ציפורי השיר.

[עריכה] העופות והאדם

העופות הם מקור מזון חשוב לאדם. בעיקר נאכלים תרנגולות מבויתות וביציהן, אך גם בשרם של תרנגולי הודו, אווזים, ברווזים ופסיוני בר שניצודים בטבע. כמו כן מגדלים לאכילה יונים, יענים.
האדם מגדל בביתו ציפורי מחמד לשם שעשוע והנאה מיופיין ומשירתן.
כמו כן, עושה האדם עד ימינו שימוש בתכונות העופות לתועלתו: מגדל בזים לשם ציד בספורט הבזיירות, קורמורנים על מנת לדוג דגים, העברת דואר באמצעות יונים, גילוי גזים רעילים בעומק המכרות על ידי כנריות הרגישות להם.
כמה מינים כמו דרורים ויוני סלע מלווים את האדם ותפוצתם התרחבה בהתאמה להתיישבותו בחבלי ארץ שונים.
בנוצות נוהגים להשתמש לשם מילוי כרים ושמיכות.
בדורות האחרונים נוצר תחביב שהולך ומתפתח סביב העופות והוא הצפרות.
העופות גם מזיקים לאדם. הם ניזונים מן המדגה בבריכות הדגים, מלקטים זרעים בשדות ונוגסים בפירות שהאדם מגדל. חלק מן העופות הם גם נשאי מחלות וכמה מינים הפכו למטרד כמו היונים בכיכרות הערים.

[עריכה] סדרות

[עריכה] עופות מפותחים חסרי שיניים

[עריכה] עופות קדומים חסרי שיניים

טינמאים Tinamiformes, סדרה בעלת משפחה יחידה ובה 9 סוגים.
יענאים Struthioniformes, סדרה הכוללת את:
- משפחת היעניים Struthionidae
- משפחת הראיים Rheidae
- משפחת הקזואריים Casuariidae
- משפחת הקיוויים Apterygidae

כמו כן נכחדו מסדרה זו:

- מואיים Dinornithidae
- אפיאורניאים ("עופות הפיל") Aepyornithidae

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: עוף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עופות