נמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בבעל חיים. לערך העוסק בכלי בשימוש צה"ל, ראו נמר (נגמש).

נמר

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	חתוליים
סוג:	פנתר
מין:	נמר
שם מדעי
Panthera pardus
תחום תפוצה

נמר, Panthera pardus, מין בסוג פנתר. הנמר הוא הפנתר הקטן בסוגו והחתול הפראי ביותר. הנמר ניזון בעיקר מיונקים בינוניים, עופות וזוחלים. תוחלת חייו היא כ-20 שנה, והוא נפוץ באפריקה ובאסיה. הנמר הזכר גדול מן הנקבה. בעת מרדף אחרי טרפו, יכול הנמר להגיע למהירות של 60 קילומטרים לשעה.

לנמר למעלה מ-20 תתי מין. אוכלוסיית הנמרים מונה כיום פחות מ 50,000 פרטים, מנסים לשמר אותם בגני החיות, הנמר המצוי ביותר בגני החיות הוא הנמר הפרסי החי באירן ובמזרח תורכיה.

[עריכה] אנטומיה

עורו של הנמר מכוסה פרווה. הוא מנומר בגבו ומשני צידי גופו. הגב וצידי הגוף בגוון צהוב ועליהם כתמים שחורים טבעתיים רבים, ואילו הבטן והחזה בהירים. גווני פרוותו אלו מסווים את הנמר וקשה לגלותו בעודו מסתתר בסבך הצמחייה. גופו שרירי וזנבו ארוך.

אורך גוף: עד 1.6 מטר
אורך זנב: עד 1 מטר
משקל: 25-80 ק"ג

[עריכה] התנהגות

הנמר שוכן ביערות, בערבות, בהרים ובשטחים סלעיים. הוא מיטיב לטפס על עצים, כושר קפיצתו מרשים למדי, תגובותיו זריזות וריצתו מהירה. הנמר משחר לטרפו לקראת הליל, הוא חונק את טרפו על ידי נשיכתו בצווארו. יש שיאכל מן הטרף במקום הציד ואחר יסתיר את השיירים לארוחה נוספת ויש שיחוש אי ביטחון ויעלה את טרפו למרומי עץ, מפני שיריביו העיקריים, האריה, הצבוע וזאת טלוא אינם מטפסים על עצים. בזכות כושר הציד שלו, הנמר מסוגל לטפוס טרף כמעט בכל זמן שהוא ולכן אינו נזקק כלל לשתות, טרפו מספק לו את אחוזי המים הנדרשים למחייתו. הנמר הינו בעל יצר קטילה חזק ביותר והוא צד בעלי חיים גם כאשר איננו רעב. מפאת היותם בעלי-חיים לא חברותיים, אין הם לומדים האחד מהשני להיזהר מפני רדיפות האדם. הם גם אינם יודעים להיזהר מטורפים אחרים או ממלכודות ולכן קל יחסית להשמידם.

הנמרים הם בעלי חיים טריטוריאליים (בעלי נחלה) וסוליטאריים (יחידאים). הטריטוריה של הזכר גדולה משל הנקבה ולעתים חופפת בחלקה טריטוריות של נקבות אחדות, שטחה עשוי להגיע לעשרות קמ"ר. הנמרים מסמנים את תחום מחייתם בסימני שתן, גללים, שאגות ועוד. מלבד מפגשים אקראיים נדירים בין פרטים, נוצר קשר קצרצר בן יומיים-שלושה בין הזכר לנקבה וזאת בעונת הרביה בלבד. בתום פרק זמן זה ואחר ההזדווגות, נפרד הזכר מן הנקבה וזו תטפל לבדה בצאצאים מבלי שהאב ישתתף בגידולם.

[עריכה] רבייה

נמר על עץ

עונת ההמלטה היא בקיץ. ההריון נמשך כשלושה חודשים והנקבה ממליטה 6-2 גורים במאורת מסתור. הגורים פוקחים עיניהם כעבור שבוע ובכל אותם ימים נשארת עימם האם. כעבור מספר ימים היא מחדשת את פעילות הציד. הנמרה תקפיד להעביר את הגורים ממקום מסתור אחד למשנהו בתכיפות גבוהה בחודשי חייהם הראשונים וזאת כדי לגונן עליהם מפני אויבים שלהם אשר עקבו אחר אמם ועלולים להתנכל אליהם. תקופת ההנקה היא כשלושה חודשים וזמן מה לאחר מכן, מתלווים הגורים אל האם בעת יציאתה לציד. שיטת הציד וידיעת יכולותיו של הנמר מושגות על ידי לימוד ותפקידה של האם להכשיר את צאצאיה לפעילות זו. בתחילה צופים הנמרים הצעירים באמם, אחר מקבלים ממנה חיה שפצעה בעבורם ותפקידם בפעם הזו מסתכם בהריגתה ולבסוף מורשים הם לרדוף בעצמם אחר הטרף. בגיל 15-20 חודש כבר גדולים הם דיו והנמרים נעזבים על ידי אמם לקראת דרכם החדשה כעצמאיים בשטח. בעונה לאחר מכן, כבר יהיו בוגרים מינית ויוכלו גם להקים דור חדש של צאצאים.

משך הריון: כשלושה חודשים תקופת הנקה: כשלושה חודשים
בגרות מינית: מגיל שנתיים.
מספר ולדות: 2-6

[עריכה] תפוצת הנמר בישראל

בישראל ידועים 3 תתי מין:

נמר גלילי (P. p. tulliana)
נמר המדבר (P. p. nimer)
נמר סיני (P. p. jarvisi)

[עריכה] נמר גלילי

נמר גלילי הוא מן הנמרים הגדולים בעולם. משקלו מעל 70 ק"ג. ההוא נראה לאחרונה בנחל בצת שבגליל המערבי בשנת 1965 לאחר שפרט זכר מבוגר ניצוד שם. מאז מתגלים מדי כמה שנים סימני חיים כמו עקבות ושיירי טרף בגליל העליון. כנראה מצוי בגולן הסורי ובדרום לבנון. ישנם גם הטוענים כי נתקלו בו בהר חרמון. ניזון בעיקר מטריפת חזירי בר.

[עריכה] נמר סיני

נמר סִינַי, תת מין במין נמר. היה מצוי בהרי אילת עד לפני עשרות שנים ונעלם מן האזור בשל ציד פרוע שהנהיגו בדואים כדי להשיג את פרוותו. הוא יפה ביותר. צבעו צהוב בהיר מאוד, כמעט לבן. גודלו בינוני יחסית לתתי-מין אחרים של נמרים. ניזון בעיקר מיעלים. עד לפני זמן מה היה מצוי תת מין זה בדרום חצי האי סיני, אך כפי הנראה הוא נכחד גם משם. אלה היו המקומות היחידים שבהם היה מצוי תת-מין נדיר זה. כנראה שהוא כבר נכחד לגמרי מכדור הארץ.

[עריכה] נמר המדבר

נמר המדבר הוא הנמר הקטן ביותר. משקלו כ-25 ק"ג והוא ירא מפני האדם ובלתי מסוכן לחלוטין. בישראל התפרסם ב-1960 עת נתגלה מחדש במדבר יהודה. בישראל ידועות שתי אוכלוסיות, אוכלוסייה במדבר יהודה שהיא כיום שרידית ולקראת העלמות ואוכלוסייה קטנה אך יציבה של כ-15 פרטים בהר הנגב, במכתש רמון ובמישור עבדת. כיום נשארו בעולם מתת מין זה כ-220 פרטים בלבד.

[עריכה] הסיבות לדחיקתם של נמרים ממדבר יהודה

חיילים נושאי נשק עושים בו שימוש אסור ופוגעים בנמרים. בעיקר נפגעות נקבות אשר נחשפות לעוברי אורח במקום להסתתר מפניהם בגלל הצורך העז להשיג מזון עבור הגורים.

תושבי קיבוץ עין גדי הסובלים מציד של חיות שעשועים במשקם לוכדים את הנמרים. בעיקר נתפסות נקבות הקרבות למשכנות אדם כדי לחפש מזון עבור הגורים.

בתקופת ההריון וההנקה אין הנקבות זמינות לרביה. זכרים הפוגשים נקבות המטופלות בצאצאים הורגים מיד את הגורים משום שמעשה שכזה גורם לתהליך של ייחום אצל הנקבה והיא זמינה לרביה מחדש.

מכאן למדים שהנקבות דווקא הן הנפגעות העיקריות והגורם המשפיע ביותר על דחיקתם של נמרי מדבר יהודה הוא התערבות האדם. אולם, ישנו גורם מעצב אחר והוא הגורם הביולוגי: הזכרים הורגים גורים שאינם צאצאיהם בכדי לזכות בנקבה שתגדל את צאצאיהם שלהם ואלה יעבירו בדור הבא חלק ממטענם התורשתי של אבותיהם. כאשר אוכלוסיית הנקבות גדולה, כך גדלים הסיכויים שזכר יפגוש נקבה שזמינה לרביה מאשר נקבה מטופלת בצאצאים ולכן, גם סיכוייהם של הגורים להגיע לבגרות גבוהים יותר. כאשר מספר הנקבות מצומצם בשל התערבות האדם, הרי זכרים יפגשו לרוב נקבות מטופלות בצאצאים ובכל פעם שכזו, ימצא עצמו הזכר הורגים גורים של זכר אחר, עד כי יקטנו הסיכויים של שגר גורים לגדול ולהגיע לבגרות ואוכלוסיית הנמרים תתבסס על בוגרים בלבד מבלי שיהא סיכוי אפילו קלוש להולדת דור חדש של פרטים. ברבות הימים ימותו הפרטים הבוגרים והאוכלוסייה המקומית תיעלם.

ככל הנראה, אם השמירה על הנמרים במדבר יהודה הייתה נאכפת ביתר יעילות ולכידת נקבות בקיבוץ עין גדי הייתה מופסקת, אפשר היה לשקם את אוכלוסיית הנמרים במקום על ידי הרחקת מספר זכרים, הואיל ומעשה שכזה מביא להעלאת הסיכוי להגיע לבגרות עבור חלק מן הגורים.
אולם, לכידת הנקבות בקיבוץ עין גדי - בשל טריפת כלב או חתול לעתים רחוקות - לא פסקה ובסופו של דבר נפגעה הנקבה האחרונה במקום מירי בזדון של חייל, ובכך נגזר גורלה של אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה להיעלם.

כיום חיים בשמורת עין גדי ובסביבתה שני פרטים: זכר בשם חריתון ופרט נוסף קטן יותר (על פי גודל העקבות). בדיקות הגללים מצביעות על כך שמדובר בנקבה, אולם היא לא נראתה מעולם, וגם לא חדרה לאף ישוב (חדירה לישוב הוא סימן מובהק לאם המטפלת בצאצאים).

נמרים פוסעים מדי יום לאורך עשרות ק"מ אולם הם תלויים במקורות מים ולכן מוגבלים הם בתנועתם לשטחים שבהם ימצאו אתר לשתות בו. בין הר הנגב למדבר יהודה לא קיימים מקורות שתייה קבועים ולכן אין ביכולתם של הנמרים לנדוד ממקום למקום בשל מחסום השתייה. לפיכך, תקוותם של חובבי טבע כי יהגרו נמרים מהר הנגב למדבר יהודה לא תתגשם. (אלא אם יהיה רצף של שמורות טבע גדולות, שישמשו כמסדרונות טבעיים ושיקשרו בין מדבר יהודה להר הנגב ויותקנו בהן מעין תחנות שתייה כפי שקיימות תחנות האכלה לחיות אחרות).
אפשר שיאמרו כי רצוי להעביר נקבות מהר הנגב אל מדבר יהודה ואולי בכך ימצא הפתרון והאוכלוסייה במקום תתפתח מחדש, אולם עד כה המעשה נמנע וזאת מכמה סיבות:

לא ידוע אם הנמרות יסתגלו לסביבתן החדשה.
יתכן שיופר האיזון באוכלוסיית הר הנגב המונה כ-15 פרטים בלבד ומספר נקבות מועט שם יביא להאצה במקרי טריפת גורים על פי התהליך שתואר.

הגורם האנושי בסביבה לא השתנה ושימוש בלתי חוקי בנשק ולכידת נמרים על ידי תושבי עין גדי הם מעשים העלולים להתרחש שוב ולסכן מחדש את הנקבות ביתר שאת, הואיל והן אינן מקומיות וגדולים הסיכויים שיחשפו לעין האדם, במקום לדעת את מקומות המסתור ולהימצא בהם. גם רב הסיכוי שישוטטו במשקו של קיבוץ עין גדי כי שם יוכלו לאתר טרף בקלות יחסית מאשר לצוד חית בר היודעת להישמר מפני טורפיה.

[עריכה] הנמר מוזכר מספר פעמים בתנ"ך:

"ממעונות אריות ומהררי נמרים" (שיר השירים ד', ח').
"וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו יא', ו').
"היהפוך כושי עורו, ונמר חברבורותיו" (ירמיהו יג', כג').
"זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם--נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם" (ירמיהו ה', ו').
"כי-מי נמרים, משמות יהיו" (ישעיהו, טו', ו').
"וקלו מנמרים סוסיו" (חבקוק, א', ח').
"וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר" (הושע, יג', ז')
"וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ " (דניאל, ז', ו')