משקה חריף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משקה חריף הוא משקה המכיל את הכוהל אתנול (המוכר בשפת היום-יום כ"אלכוהול").
בשל השפעתו המשכרת של האתנול, המשרה על השותה אותו הרגשה של שמחה ורוגע, שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, הייתה מאז ומעולם דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. ישנם משקאות חריפים רבים, אשר מופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצה של עמים יש משקה חריף מסורתי, אשר לו טעם, ריח ותכונות המאפיינים רק אותו ומייחדים אותו לעומת שאר המשקאות. להלן מספר דוגמאות:
- בארצות הים התיכון - יין
- במזרח אירופה - וודקה
- בגרמניה ואנגליה - בירה
- בסקוטלנד - ויסקי
- במקסיקו - טקילה
- בסין וביפן - יין אורז
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעת האלכוהול
- ערך מורחב – שכרות
המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא, שהם משכרים, כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. שתיית אלכוהול גורמת להעלאה במצב רוח, השתחררות מלחצים נפשיים, הרגשה של קלילות וערפול חושים, עלייה בביטחון העצמי וירידה בעכבות ולהרגשה כללית נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטות והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שווי המשקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, המתבטאת בסחרחורות, כאבי ראש, בחילות, הקאות ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם דיכאון. לרוב, אם אדם שיכור מקיא, הרגשתו משתפרת מיד לאחר מכן, כיוון שבהקאה נפלטים מהגוף עודפי האלכוהול. אם אדם הולך לישון בעודו שיכור, ההרגשה הרעה עלולה להופיע או להתחזק לכשיתעורר. תופעה זו נקראת חמרמורת (הנגאובר).
השפעת האלכוהול משתנה ממשקה למשקה ומאדם לאדם. לבירה, למשל, יש נטייה לגרום לעייפות, בעוד למשקאות אחרים יש תכונות מעוררות. כמו כן, אדם מבוגר ועב בשר צריך לשתות כמות הרבה יותר גדולה כדי להשתכר, מאשר ילד או אדם רזה. השפעת האלכוהול עשויה להיות חזקה יותר ומזיקה יותר כאשר הוא נצרך לאחר שהצורך לא אכל במשך מספר שעות והוא אינו שבע. לעומת זאת, אכילת ארוחה משביעה ועשירה בשומן בטרם צריכת האלכוהול (או במקביל אליו) עשוייה לרכך את השפעת האלכוהול ולצמצם עד לרמה אפסית את נזקי ההשתכרות. כמו כן, אכילת מאכלים שומניים או שתיית קפה לאחר ההשתכרות עשויות לשפר את ההרגשה ולהחזיר את העירנות. תכונה נוספת של משקאות משכרים היא, שערבוב של שניים או יותר משקאות משכרים שונים, או של משקה משכר עם משקה מוגז, עלולה לחזק פי כמה את השפעת האלכוהול.
על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: "ויין ישמח לבב-אנוש". עם זאת, על איבוד שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול, נאמר "נכנס יין – יצא סוד".
[עריכה] שתיית אלכוהול בעת העתיקה
שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה. העדות המוקדמת ביותר לשתיית אלכוהול היא ספר בראשית, אשר מזכיר לראשונה שתיית יין בהקשר סיפור השתכרותו של נח. עדויות לשתיית יין במזרח הקדום יש בשפע במקרא, בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. השרידים הקדומים ביותר של משקה חריף עצמו נמצאו בכד יין מצרי עתיק.
העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בעת שמחה, אך גם השתמשו בו בטקסים דתיים: בימי בית המקדש היין היה ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקורבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוהים ואנשים" (שופטים, ט, י"ג).
גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס), אשר פולחנו (חגיגות הדיוניסיה) עורר התלהבות גדולה ואורגיות המוניות ("בכחנליות").
[עריכה] שתיית אלכוהול כיום
גם כיום שתיית אלכוהול נחשבת לבילוי מקובל מאוד בכל העולם המערבי. ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מצרך זמין ביותר, שאפשר לקנות בכל חנות מזון או קיוסק. המשקאות החריפים הם גם מצרך קבוע במסעדות, בבתי מלון ובמועדוני לילה.
ישנם אפילו מקומות בילוי מיוחדים, אשר כל תכליתם היא שתיית אלכוהול- פאבים, אשר מהווים גלגול מודרני של הפונדקים אשר היו נהוגים בתחילת העת החדשה באנגליה ובארצות הברית. נוסף על המשקאות החריפים המסורתיים (בירה, וודקה, טקילה), מוגשים בפאבים בעיקר קוקטיילים- ערבובים שונים של משקאות חריפים ולא חריפים.
באופן פרדוקסאלי, למרות היותו מקובל מאוד בזרם המרכזי של החברה המערבית, הפך האלכוהול לסממן מרכזי גם בתרבות הרוק והמטאל.
[עריכה] שתיית אלכוהול בדתות השונות
היחס אל שתיית משקאות חריפים משתנה מדת לדת.
[עריכה] יהדות
בדת היהודית, היין נחשב למשקה חגיגי, ושתייתו נהוגה לשם ציונם של ימים קדושים ולשם חגיגתם של אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחיד אשר זכה לברכה פרטית משלו: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין.
היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בערב שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא קידוש, הבא לציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר יש לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי". גם באירועים משפחתיים, כגון נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיעה לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין".
למרות כל זאת, מזהירה הדת היהודית מפני שתייה מוגזמת: "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי, כ"ג, כ) ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע). אמנם, שניים מהצדיקים בתנ"ך, נוח ולוט, נודעו בשכרותם הרבה (מכאן הביטוי "שיכור כלוט"), אך הפרשנות המקובלת אומרת כי ההשתכרות המוגזמת הייתה להם לנפילה מוסרית שהכתימה את צדיקותם.
על דרך הלצה נהוג לומר ע"פ רש"י מפרשת נח - "יי"ש (=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה) מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי". פירוש: קבלת משקה מהאדמו"ר או הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית הינה מגונה.
[עריכה] נצרות
למרות שתופעת ההשתכרות נחשבת למגונה, אין בנצרות איסור על כך, ובמדינות נוצריות רבות השתכרות קנתה לה דריסת רגל כחלק מהתרבות. מנזרים רבים מצאו את פרנסתם בייצור ומכירה של משקאות חריפים.
[עריכה] אסלאם
בדת האיסלאם, חל איסור מוחלט על שתיית משקאות חריפים.
[עריכה] תרבות שתייה עממית
[עריכה] וודקה בתרבות הסלאבית
בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. המשקה הנפוץ ביותר בקרב הסלאבים הוא הוודקה, אשר פופולריותה הרבה הולידה את הסטריאוטיפ של "הרוסי השיכור"
בתרבות הסלאבית, הוודקה היא כמעט הכרחית בכל מפגש חברתי, במיוחד אם הוא חגיגי. אירועים אשר בהם נהוג במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב החגיגה מתרחשת סביב סעודה גדולה אשר במהלכה שותים משקאות חריפים, ווודקה ביניהם.
כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת, וביד השנייה כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. משקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה, אחד הנוכחים מודיע לכבוד מה הטוסט, כלומר, לכבוד מה שותים. לרוב, שותים לכבוד איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד חתן יום הולדת, או בכלליות לכבוד אחד הנוכחים, הטוסט הראשון מוקדש לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שלא נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט, מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים לא שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה- מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.
יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורז'" (ёрж), והוא נודע כבעל השפעה משכרת באופן קיצוני, שכן מדובר הן בערבוב שני משקאות חריפים שונים, והן בשל היותה של הבירה משקה מוגז. כיוון שהערבוב עם הבירה מחזק פי כמה את השפעת האלכוהול, נהוג לומר водка без пива - деньги на ветер(תרגום: "וודקה בלי בירה – כסף לרוח"). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; ואם האדם חש ברע באופן קיצוני, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים, כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.
מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא לשתות כוסית על קברו של המת, בכדי לחלוק לו כבוד.
[עריכה] בירה בתרבויות השונות
נוסף על הוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים נוספים אשר ידועים באהבתם הגדולה לבירה, אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, ובתור כזה, גרמניה נחשבת לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. בשנות השישים התפרסמה בגרמניה להקת הפולק-רוק אונקל טום, אשר הקדישה את כל שיריה להילול הבירה. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים. במיוחד נפוצה הבירה באצטדיוני הכדורגל באנגליה, בהם האוהדים מרבים לשתות אותה בעת הצפייה במשחק.
[עריכה] טקילה בתרבות המקסיקנית
את הטקילה יש לשתות בתוספת פלח לימון וקמצוץ מלח.
[עריכה] נזקי האלכוהול
- ערך מורחב – אלכוהוליזם
לצד אופייה החגיגי, יש גם חסרונות לשתיית משקאות חריפים, בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתיית משקאות חריפים במינון נמוך אינה מזיקה, ואף מומלץ לשתות כוסית אחת ביום של יין אדום. אף-על-פי-כן, שתייה מופרזת עלולה לגרום לנזקים רבים.
האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להגן מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשם, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם הופך לאלכוהוליסט. מצד שני, יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע.
האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על-ידי האלכוהול גורמות לנזק לקליפת המוח בעיקר, אשר מייחדת את האדם משאר בעלי החיים. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח. במקרה של שתייה מופרזת נטען שהתנהגותם של שיכורים היא אינה ראויה ונתונה לגינוי חברתי. אדם שיכור עלול להגיד דברים ולעשות מעשים, אשר יתחרט עליהם, לכשיתפכח.
השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת, שכן, התרחבות העורקים, הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול, מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד אך החורף הוא קר במיוחד, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים בחוץ ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.
בנוסף, לטווח הארוך, שתיית אלכוהול פוגעת גם בכבד וגורמת להשמנה. הפגיעה מתרחשת בעטיה של שתייה מוגזמת, בשל עומס יתר הנוצר על הכבד, אשר תפקידו, בין היתר, לסלק את האלכוהול מהגוף. משקה אלכוהולי אשר מזיק במיוחד לבריאות הוא הבירה, אשר נוסף על נזקי האלכוהול אשר משותפים לכל המשקאות החריפים, היא גם פוגעת בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן, בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה.
אלכוהול הוא טרטוגן - חומר העלול לפגוע בהפתחות העובר. נזקו המרכזי לעובר - פגיעה בהתפתחות המוח. צריכתו במהלך ההריון היא הגורם הנפוץ ביותר לפיגור שכלי בעולם המערבי.
בשל הנזק הבריאותי, אופיים הממכר, ובעיקר בשל השפעותיהם השליליות לעתים של משקאות חריפים על התנהגות האדם, רבים רואים בשתיית משקאות חריפים, ובמיוחד בהשתכרות מוגזמת, תופעה פסולה ומגונה.
[עריכה] ההיבט החוקי
בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, "זכו" המשקאות החריפים להתייחסות מיוחדת בחוקי רוב המדינות, בניגוד לשאר המשקאות. בתחילת המאה ה-20, אף נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (כמו למשל, גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.
כיום, ברוב מדינות המערב, המשקאות החריפים הם, כאמור, מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב לא-קטין עפ"י חוק. בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא, איסור נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת, בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה. ברוב מדינות האסלאם, לעומת זאת, ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, מותר למכור ולשתות משקאות משכרים אך ורק בשכונות המוגדרות עפ"י חוק כשכונות יהודיות. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר מסורתם מחייבת אותם לשתות יין.
