אקליפטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אקליפטוס
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו פסיגיים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
סוג:	אקליפטוס
מינים
בארץ ישראל: אקליפטוס אדום-מצנפת אקליפטוס אלני אקליפטוס ברוקואי אקליפטוס גלילי אקליפטוס המקור אקליפטוס הצווארון אקליפטוס הצלעות אקליפטוס לסואפי אקליפטוס מסמרי אקליפטוס מערבי אקליפטוס קרוס
שם מדעי
Eucalyptus

אֵיקָלִיפְּטוּס הוא שם לסוג מגוון של עץ (לעתים רחוקות שיח) ירוק־עד ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). הסוג מונה כ־700 מיני עצים שמוצאם בעיקר מאוסטרליה. מינים שונים של העץ ניטעו בהצלחה במקומות רבים בעולם ובהם ארץ ישראל, שבה היה לו תפקיד חשוב. מקור השם ביוונית.

תוכן עניינים 1 תפוצה 2 ההיסטוריה של האקליפטוס 2.1 גילוי האקליפטוס על ידי האירופאיים 2.2 העץ מקבל את שמו 2.3 הפצת בשורת העץ 3 מורפולוגיה 3.1 תצורה 3.2 מערכת השורשים 3.2.1 ליגנוטובר 3.3 הגזע 3.4 העלים 3.5 הפרחים 3.6 פירות וזרעים 4 הערך הכלכלי של האקליפטוס 4.1 מזיקים 4.2 שימור האקליפטוס 5 האקליפטוס בישראל 5.1 היסטוריה של האקליפטוס בארץ ישראל 5.2 האקליפטוס בישראל כיום 5.3 האקליפטוס בספרות 5.4 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] תפוצה

כ־700 מיני עצים הם אנדמיים לאוסטרליה. קיימים כ־12 מינים הגדלים במקור מחוץ לאוסטרליה במקומות כגון גיניאה החדשה, טימור ואיי מולוקה, אך רק 2 מהם אינם מצויים באוסטרליה. אחד מהם Eucalyptus deglupta הגדל בגיניאה החדשה, בחלקים של אינדונזיה, ובדרום הפיליפינים הוא האקליפטוס היחיד שגדל באופן טבעי בחצי הכדור הצפוני.

האקליפטוס מהווה את תמצית הצמחייה האוסטרלית. העצים מצויים כמעט בכל גומחה אקולוגית ביבשת. הם מצויים באזורים התת־אלפיניים, ביערות החוף הלחים, ביערות הממוזגים ובפנים היבשת הצחיח. למעשה הסביבה היחידה שבה אין מוצאים את האקליפטוס היא יער גשם טרופי.

עלי האקליפטוס מכילים שמן אתרי המשמש לתרופות כנגד שעול אם ניטל במנות קטנות, אך רעיל בכמויות גדולות. בימים חמים מתאדה שמן האקליפטוס מעל לסבך ויוצר את האובך הכחול האופייני לנוף האוסטרלי. שמן האקליפטוס דליק ביותר ושריפות יכולות לנדוד, באמצעות האוויר הטעון אדי שמן של צמרות העצים, בעוצמה כזו שאין לכבאים אפשרות לעשות דבר. למרות פגיעותם לאש רוב האקליפטוסים תלויים בה לצמיחה והתחדשות. הן מניצנים רזרביים המצויים מתחת לקליפה, והן מזרעים שהאש גורמת להם לנבוט מתוך האפר.

האקליפטוס התאקלם היטב במקומות שונים בעולם. והוא גודל בהצלחה כמעט בכל היבשות. צמיחתו המהירה, גודלו ויופיו הם מאפיינים ששכנעו רבים לשתול אותו. האקליפטוס גדל היטב בתנאים סביבתיים דומים לאלו שבמקום חיותו המקורי שהם באופן כללי בין טרופי למחצה למדברי למחצה. המקומות הבולטים בהם גדל האקליפטוס כיום מחוץ לאוסטרליה הם: קליפורניה, ברזיל, פורטוגל, דרום אפריקה וישראל. המינים הנפוצים ביותר הם "אקליפטוס כדורי" (Eucalyptus globulus) ו"אקליפטוס המקור" (Eucalyptus camaldulensis). העץ שרת את האנושות בדרכים רבות כמקור לדלק, כמקור לתעשיית הנייר, כשובר רוח להגנה על יבולים ובעלי חיים וכמקור לתרופות. היו זמנים שאנשים האמינו שהאקליפטוס משפר את האטמוספירה המקומית ובכך משפר את איכות החיים. עם זאת יש מקומות שבהם פלישה של מינים מסוימים של אקליפטוס יוצרת בעיות רציניות לאקולוגיה המקומית.

[עריכה] ההיסטוריה של האקליפטוס

האקליפטוסים הופיעו לראשונה לפני 35 עד 50 מיליון שנה, זמן קצר אחרי שהיבשת שהכילה את אוסטרליה וגיניאה החדשה נפרדה מגונדוואנה (יבשת העל הדרומית). התפשטותם מקבילה להתגברות משקעי הפחם המאובנים (כאמור, אחת מתכונות האקליפטוס היא התחדשות לאחר שריפה), אך עצים אלו עדיין היוו מרכיב משני ביער הגשם השלישוני עד לפני כ־20 מליון שנה, כשהיבשת הפכה צחיחה יותר והידלדלות חומרי המזון בקרקע הובילה להתפתחות היער הפתוח, המורכב בעיקר מעצי שיטים וקזוארינות. כשהופיע האדם באוסטרליה לפני כ־50,000 שנה, התגברו מקרי השריפות והאקליפטוסים חסיני השריפות הפכו עד מהרה לעץ הדומיננטי (עד כ70% מכמות העצים) ביער האוסטרלי.

[עריכה] גילוי האקליפטוס על ידי האירופאיים

הפעם הראשונה שבה מופיע עץ האקליפטוס בכתובים היא במהלך מסע המחקר של מגלה הארצות ההולנדי אבל ינזון טסמן. ברישום ביומנו מה-2 בדצמבר 1642, כשהיה באי טסמניה הנושא כיום את שמו, נכתב כי משלחת סיור דיווחה כי "הם ראו שני עצים ברוחב 2.5 פאתום וכי הם מדדו מרחק של 20-22 מטר בין הקרקע לענפים הנמוכים". הם היו מסוקרנים במיוחד מהשרף דמוי הגומי שהעץ הפריש והביאו דוגמיות לספינה.

ההופעה הבאה של עץ האקליפטוס הייתה ברישום משנת 1688 ביומנו של ההרפתקן האנגלי ויליאם דמפייר, בעת ששהה במפרץ ברונסוויק, דרום ויילס החדשה, אוסטרליה. כך כתב: "רוב העצים שראינו היו עצי דרקון כפי ששיערנו; וגם אלו היו העצים הגדולים ביותר שראינו. הם גדולים יותר מעצי התפוח ובערך באותו גובה. הקליפה בגוון שחור ומחוספסת למגע. לעלים יש גוון כהה; השרף מטפטף מהקשרים או הסדקים שבגזע."

מגלה הארצות האנגלי הנודע, הקפטן ג'יימס קוק, היה הכותב הבא שהתייחס לאקליפטוס. כך כתב ב-6 במאי 1770 בהיותו במפרץ בוטאני שליד סידני, אוסטרליה: "מצאנו שני סוגי שרף, האחד כמו שרף הדרקון, והשני כמו השרף דמויי הלכה שגילה טסמן. שרף זה נלקח מהעץ הגבוה ביותר ביער". הבוטנאי הנודע ג'וזף בנקס, שהיה במשלחת קוק, רשם באוגוסט 1770: "העץ היחיד הגבוה בעל עלים צרים הדומים לעלי הערבה היה בכל מקום שבו היינו..דומה ל- Sanguis Draconis... אני משער שזהו השרף שהוזכר על ידי דמפייר... וזה מה שגם טסמן ראה".

ההתייחסות הנשנית אל האקליפטוס כאל "עץ הדרקון" נבעה מהיכרותם של הבוטנאים עם העץ Dracena draco (עץ הדרקון), הגדל באיי מדירה ובאיים הקנריים, עץ המפריש שרף דמוי גומי.

השרף שמפריש האקליפטוס מספק הגנה טבעית כנגד חרקים, בכך שהם למעשה טובעים בתוכו. גם טסמן וגם דמפייר צדקו כשזיהו את ההפרשה האקולוגית כ"גומי". אך היה זה הקפטן ארתור פיליפ שהיה הראשון להשתמש במילה "גומי" בהתייחסות לסוג העץ. במכתב מסידני ב-15 במאי 1788 כתב כך: "שלחנו את כל הזרעים שיכולנו לאסוף לסיר ג'וזף בנקס, וגם את הגומי האדום שנאסף מעץ הגומי הגדול בעזרת חריצה בעץ".

[עריכה] העץ מקבל את שמו

במסעותיו אסף בנקס דגימות של צמחים, סימן אותם, הביא אותם לאנגליה ואחסן אותם על מנת לזהותם מאוחר יותר. איש לא טיפל בדגימות האקליפטוס עד שנזדמן לבוטנאי צרפתי שביקר באנגליה לבחון אותם. שרל לואי ל'הרטיה דה ברוטל (Charles Louis L'Heritier de Brutelle) בחן את הדוגמאות ובחר בשם המדעי "אקליפטוס" שהוא חיבור בין שתי מילים ביוונית. eu – "היטב" ו־kalypto "אני מכסה", כלומר "מכוסה היטב". הכיסוי מתייחס למכסה (operculum) ניצן פרח האקליפטוס המושלך ברגע המתאים על מנת לאפשר לפרח ללבלב.

צורת המכסה של הפרח שונה בכל מין של אקליפטוס, וצורה זו קובעת במקרים רבים את החלק השני של השם המדעי. לדוגמה, השם המדעי של ה"אקליפטוס הכדורי" הוא Eucalyptus globulus. השם Globules מתאר את צורת המכסה הדומה לכפתור מעיל, עגולה או דמוית גלובוס.

היה זה בוטנאי צרפתי נוסף, ז'ק-ג'וליאן הוטו דה לה בילארדיה (Jacques-Julien Houtou de la Billardiere) שב־1791 זיהה את ה-Eucalyptus globulus ונתן לו את השם המדעי המלא שבו נעשה שימוש עד היום. למעשה, בילארדיה היה הראשון שהתייחס למין בכתב כאל "אקליפטוס". בהיותו בטסמניה התלונן "לא הצלחתי לקבל פרחים מהמינים החדשים של האקליפטוס".

[עריכה] הפצת בשורת העץ

לאחר שבוטנאים אנגליים וצרפתיים של סוף המאה ה-18 זיהו ורשמו מינים מסוימים, צצו מומחים נלהבים לטיפוח העץ וראו בו פוטנציאל גדול. ראש וראשון ל"איקליפטולוגים" היה הברון פרדינדד פון מולר. מולר, יליד גרמניה היגר לאוסטרליה ב1847, ומונה לבוטנאי הראשי של מדינת ויקטוריה בשנת 1879, משרה בה החזיק עד 1884. פון מולר למד וכתב על האקליפטוס במשך למעלה מחמישים שנה. הוא פרסם את תוצאות מחקריו ב"איקליפטוגרפיה", עשרה כרכים שבהם מפורטים 100 מינים של אקליפטוס. עבודה זו נועדה הן לקהל הרחב והן לאקדמיה והכילה תאורים, שרטוטים ופרשנות נלהבת. טרם מותו הספיק פון מולר לאסוף מידע על כ־20-30 מינים נוספים, אך לא זכה לראות את המהדורה השנייה של ספרו, שבה נכללו.

פון מולר כונה "נביא האקליפטוס" משום שניבא כי היכולות של העץ לצמוח בסביבה צחיחה, לעצור את סחף הקרקע, ליצור קרקע פורייה ולחטא את האוויר סביבו יגרמו לתפוצה נרחבת של האקליפטוס בעולם. "הנביא" הצהיר "האקליפטוסים עתידים לשחק תפקיד ראשי בתרבות הייעור בחלקות נרחבות של הגלובוס". לפון מולר היה תפקיד בהבאת האקליפטוס לארץ ישראל.

[עריכה] מורפולוגיה

[עריכה] תצורה

למיני אקליפטוס תצורות מגוונות. הם יכולים להיות שיחים (כדוגמת Eucalyptus vernicosa המצוי במערב טסמניה שגודלו המקסימלי הוא מטר ולעיתים קרובות גדל שרוע), מאלי (Mallee, טיפוס עץ האופייני לאקליפטוס, בדרך כלל נמוך עד 5 מטר, מתפצל בבסיסו לכמה גזעים), או עצים (הגבוה ביותר הוא Eucalyptus regnans המצוי במדינת ויקטוריה ובטסמניה והיכול לגדול לגובה של 100 מטר, העץ הגבוה ביותר בעולם אחרי סקויה). רוב המינים הם עצי יער זקופים בגבהים שבין 30 ל-50 מטר או עצים בשטחים פתוחים בגבהים שבין 10 ל-25 מטר.

[עריכה] מערכת השורשים

שורשי האקליפטוס יכולים להתפשט עד 30 מטר לרוחב ו-18 מטר לעומק. מערכת השורשים חשובה לאקליפטוס בעיקר משום שצמיחתו המהירה וגודלו דורשים כמויות גדולות של מים. מערכת השורשים חייבת להיות חזקה על מנת לייצב את העץ. השורשים המתפשטים לרוחב יכולים להוות בעיה אם העץ נטוע בקרבת בניינים או מבנים. השורשים ושורשי המשנה יכולים לסתום תעלות, לפגוע בצינורות ולהזיק לבורות ספיגה.

[עריכה] ליגנוטובר

ליגנוטובר (Lignotuber) הוא בליטה עצית המתפתחת בבסיס הפסיגים או בבסיס העלים הראשונים וגם בבסיס הגזע של שתילים צעירים. הליגנוטובר קיים רק בחלק ממיני האקליפטוס. תופעה זו אינה יחודית לאקליפטוס והיא מופיעה גם במינים של משפחת ה-Corymbia. הליגנוטובר מצוי מתחת לקרקע, לעיתים בשלמותו, לעיתים רק בחלקו. הוכח כי הליגנוטובר מכיל מסה של ניצני צמיחה ומאגרי אנרגיה משמעותיים. מינים בהם קיים הליגנוטובר הם לעיתים קרובות עמידים בפני אש, בצורת ונשירת עלים. המינים שאינם מייצרים ליגנוטובר מתמודדים בפני אסונות כמו אש על ידי יצור כמויות גדולות של זרעים.

[עריכה] הגזע

הגזעים של רוב מיני האקליפטוס זקופים. ההיקף של גזעים אלו גדול יותר בתחתית הגזע והולך וצר במעלה הגזע. כאמור קיימים מינים של אקליפטוסים הקרויים מאלי המתפצלים בבסיסם. העצה של גזע האקליפטוס קשה. לאקליפטוס שני סוגים של קליפה. הסוג העמיד הקרוי "קליפה מחוספסת" והסוג הנפוץ יותר של קליפה מתקלפת בשלמות או באופן חלקי. האקליפטוס ידוע בכך שהוא משיר את קליפתו שמתחתיה מופיע משטח לבן חלק הדומה לחרסינה ולעיתים לשיש.

הברון פון מולר פתח שיטת מיון של האקליפטוסים המבוססת על סוג הקליפה. לדוגמה לעצים המכונים באוסטרליה Gum (לדוגמה אקליפטוס המקור, אקליפטוס כדורי) יש קליפה חלקה בצבע אפור-קרם המתקלפת ברצועות או בפתיתים. לסוגים הקרויים Box או Peppermint (לדוגמה אקליפטוס מליודורה-דבש) יש קליפה מסיבים משתלבים. לסוג המכונה Stringybarks (לדוגמה Eucalyptus eugenioides) הקליפה עשויה סיבים ארוכים גסים שאינה מתקלפת. לסוג המכונה Ironbark (לדוגמה "אקליפטוס מלנופוליה") קליפה כהה כמעט שחורה ומחורצת. החריצים מכילים שרף המתקשה באוויר.

[עריכה] העלים

אצל האקליפטוס קיים הבדל מוחשי בין עלים צעירים, שהם בדרך כלל חסרי פטוטרת, יושבים ונגדיים, בעוד שהעלים הבוגרים כמעט תמיד סרוגיים (כלומר מסודרים על הענף בצורה שהעלים אינם נגדיים). קיימים גם יוצאי דופן כדוגמת אקליפטוס מאפיר (Eucalyptus cinerea) המייצר את תצורת העלים הבוגרים לעיתים רחוקות ופורח כשעליו עדיין בתצורת העלים הצעירים.

צורת העלים משתנה מעלים עגולים או בצורת לב (אקליפטוס קרוסאנה), לעלים חרמשיים או חניתיים (אקליפטוס המקור), לעלים סרגליים ארוכים ודקים (איקליפוס ספטולטה). בלוטות שמן בעלים מייצרות שמן אתרי שלו ניחוח עז אופייני. העלים הם בדרך כלל עבים וגילדנים (דמויי עור), מכוסים לעיתים בשעווה לבנה. קצות העלים פונות כלפי השמש. צבע העלים משתנה בהתאם למין או לתצורת בוגר/צעיר מירוק עז ללבנבן, מכסיף, כחלחל או בצבע כחול-אפור.

[עריכה] הפרחים

ברוב מיני האקליפטוס קל להבחין בתפרחות. בחלק מהמקרים הפרחים שופעים ובעלי צבע עז. צבע הפרחים משתנה בהתאם למין האקליפטוס בין לבן לקרם, ורוד, צהוב, אדום וסגול. גודל הפרחים משתנה בין גדול עד גדול מאוד (החל מ-15 מ"מ ולעיתים מגיע עד 50 מ"מ) לבינוני (מ-5 עד 15 מ"מ) ועד קטן (מ-0.5 עד 5 מ"מ). ישנם מינים כדוגמת אקליפטוס כהה-קליפה ( Eucalyptus sideroxylon) ואקליפטוס פוליאנטמוס (Eucalyptus polyanthema) הפורחים פעם בשנה בדרך כלל בקיץ, ולעומתם מינים המסוגלים לפרוח כל השנה כדוגמת אקליפטוס המקור או Eucalyptus amygdalina. לזמינות הקבועה של צוף ואבקה יש יתרון כלכלי עבור מגדלי דבורת הדבש.

ניצן האקליפטוס מאופיין בכיפה דמוית מכסה (operculum) שנתנה לאקליפטוס את שמו (ביוונית "מכוסה היטב"). הפרחים הם דו־מיניים; השחלה תחתית; בעלי עמוד עלי אחד המוקף באבקנים רבים.

[עריכה] פירות וזרעים

פרי האקליפטוס הוא הלקט (פרי יבש הנפתח על ידי מכסה או חורים). צורת וגודל ההלקט עוזרים בקביעת המין. הצורות הנפוצות:

• כוסית חלקה (אקליפטוס מסמרי).
• כוסית מצולעת (אקליפטוס אנגולוזה).
• בקבוקון (אקליפטוס ברוקואי)
• גביע יין (אקליפטוס המקור).

ברוב המקרים הזרע מבשיל תוך 12 חודש מהפריחה אך ההלקט מושאר על העץ עד שגירוי חיצוני כדוגמת חום משריפה או אף מות העץ גורם לנשירתו. זרעי האקליפטוס הם בדרך כלל קטנים בגודלם ורק מעטים בכל הלקט הם פוריים (זרע פורה הוא בדרך כלל גדול יותר וצבעו עז יותר מהזרעים הבלתי פוריים). עצים בני 20 עד 40 שנה מייצרים את כמות הזרעים הגדולה ביותר. על מנת לנבוט חייב הזרע אור שמש ישיר. האקליפטוס מייצר כמויות גדולות מאוד של זרעים על מנת להתמודד עם פגעי טבע כדוגמת שריפות. פרי האקליפטוס נשאר סגור עד שהוא נופל לקרקע. הפצת זרעים באמצעות רוח או ציפורים נדירה מאוד ולכן מופיעים השתילים מתחת לעץ האב, במקום שבו נשר הפרי. בשל ביקוש ער לזרעי האקליפטוס החלו באוסטרליה להגביל את הכמות הנאספת על מנת למנוע פגיעה בהתחדשות היער.

[עריכה] הערך הכלכלי של האקליפטוס

לאקליפטוס ערך כלכלי רב. העץ נותן צל ופועל כמגן מהרוח. הוא מספק גומי, שרף, שמן אתרי וצוף. לאחר כריתה משמש כדלק, לבנייה, לעמודים ומוצרי עץ אחרים. לאקליפטוס יש אפילו מוניטין כמשפר האקלים בו הוא צומח.

• כיור פחמן - המנגנון של בורסת הפחמן אשר מוקם מכוחה של אמנת קיוטו למאבק בשינויי האקלים מעודד ביצוע מיזמים אשר יפחיתו את כמות הפחמן האטמוספרי, בין השאר באמצעות נטיעת יערות. האקליפטוס נחשב לאחד העצים הטובים ביותר לצורך זה, שכן קצב גדילתו הוא מהיר ביותר. ואולם יש לזכור כי מטעי-עץ לעתים קרובות יוצרים מפגעים שונים כשהם ניטעים בחיפזון ובחדגוניות (פגיעה בחי ובצומח המקומי, צורך בדשנים ובחומרי ריסוס, פגיעות למחלות...)

• מחסה ליער – האקליפטוס יכול לספק מחסה רב ערך לסוגי עצים אוהבי צל כדוגמת האלון ושרכים . הצרוף של הגנה משמש ומרוח מאפשרת גדול סוגי יבולים במקומות שללא האקליפטוס היו נותרים חשופים. לגבי מינים טבעיים או תרבותיים אוהבי שמש, מאידך, האקליפטוס בעייתי ומפריע.

• עץ להסקה – השימוש בעץ כדלק לחימום והסקה קיים מהפרהיסטוריה. בשל צמיחתו המהירה עץ האקליפטוס נהפך לדלק מבוקש ובמקרים רבים ניטע למטרה זו בלבד. כיום, מלבד השימושים המסורתיים של העץ באח ובתנור, נוהגים לקצוץ את האקליפטוס ולהשתמש בו ליצור חשמל.

העץ מרוב מיני האקליפטוס מספק דלק טוב. כמות העץ המופקת תלויה באיכות הקרקע, בשיטות ההשקיה, בתחזוקה ובגיל העץ. האקליפטוס בוער באש בהירה ומפיץ ריח מרענן תוך כדי הבעירה. העץ הטוב ביותר להסקה מגיע מעצים בני עשר שנים, אם כי עלות הכריתה של עצים אלו יקרה יותר בשל גודלם וקושיים.

בשל תכולת המים הגבוהה יחסית נוטה העץ להתכווץ בכ-15% מגודלו לאחר הכריתה. יש לבקע את האקליפטוס לגזרים מייד לאחר כריתתו מכיוון שברגע שהוא מתייבש הוא נעשה נוקשה. את המינים "אקליפטוס המקור" ו"אקליפטוס אלני" קל יחסית לבקוע, את "האקליפטוס הכדורי" שבו יש סיבים מסורגים חייבים לבקע מייד. את חבילות העץ החתוך אסור להשאיר על האדמה מכיוון שאז הם נוטים להירקב במהירות.

יש הטוענים כי עץ האקליפטוס אינו מייצר חום כמו אלון או עצי פרדס. הלחות בעץ קובעת את ערך החום. ככל שהעץ יבש יותר, כך הוא מפיק יותר חום. בעץ טרי יש כ-50% אחוז מים. לאחר הייבוש, יורדת תכולת המים לכדי 10% עד 25%. במצב זה מפיק עץ האקליפטוס חום זהה לחום המופק מאלון, אך פחות מעצי מטע שהם דחוסים יותר.

ניסיונות למצוא שימושים נוספים לאקליפטוס נעשים כל הזמן. באוניברסיטת MIE ביפן נעשה שימוש בדלק נוזלי שהופק מאקליפטוס להנעת מכונות חקלאיות. הדלק מפיק עוצמה זהה לבנזין אך מייצר 50% פחות פחמן חד חמצני. הבעיה שעלות ההפקה של ליטר דלק אקליפטוס היא $10 בעוד שבנזין עולה 60 סנט לליטר.

מאקליפטוס אפשר לייצר פחם עץ באיכות מעולה העולה על פחמי העץ המיוצרים מרוב סוגי העץ האחרים. על מנת לייצר את פחמי העץ יש להבעיר את העץ בכבשן למשך כשלושה שבועות. הייצור יקר משום שיש להשגיח על הבעירה במשך כל התקופה.

• שוברי רוח – מטרת שוברי הרוח להחליש את עוצמת הרוח או את מהירותה על מנת להקל על סבלם של בני אדם, צמחים ובעלי חיים. בנוסף הם מספקים צל, מפחיתים את סחף הקרקע ומגבילים את כמות האבק. קיימת הערכה כי בית המוגן כיאות על ידי שוברי רוח יכול לחסוך עד 30% מעלות החימום והקירור, בשל הפחתת ההשפעה של רוחות קרות וחמות. שובר רוח מקטין את הנזק הנגרם ליבולים מהרוח ומגדיל בכך את התוצרת. ההגנה הניתנת לבעלי חיים מהרוח משפרת את מצבם. פרות נותנות יותר חלב וכבשים שעברו גז סובלות פחות. שוברי רוח גם עוזרים להגנה בפני השפעות הקרה בכך שהם מקטינים את עוצמת הרוח המקפיאה.

על מנת לשמש כ"שובר רוח" על העץ להיות "עמיד לרוח" והאקליפטוס שלו מערכת שורשים חזקה ומסועפת הוא אכן "עמיד לרוח". מין האקליפטוס הטוב ביותר למטרה זו הוא האקליפטוס הכדורי מכיוון שלו מערכת שורשים חזקה, גזע גמיש ועלווה שאינה עוצרת את הרוח אלא מכוונת אותו כלפי מעלה. מינים אחרים נמוכים מידי או שהעלווה שלהם אינה צפופה מספיק.

נוהגים לנטוע את העץ בשתי שורות בצורה סורגת, ובכך לסתום פרצות בשובר הרוח. על מנת לשמור על יעילות שוברי הרוח מומלץ להשקות ולאסוף את העלים הנושרים מהרוח על מנת להקטין את סכנת האש.

• עץ לבניין – האקליפטוס בטיפול נאות שימש כעמודים לגדרות, עמודי טלפון, אדנים למסילות ברזל, ובשל עמידותו לתולעים כעמודים למזח.
• עץ לבנייה – החלוצים האוסטרלים השתמשו באקליפטוסים לבניית בתים, גשרים ואוניות.
• רהיטים – לאקליפטוס יש שם רע כמקור לריהוט. הטענה היא שהעץ נוטה להיסדק ולהתכופף בלחץ, אך טיפול נכון בעץ (במיוחד הקפדה על ייבושו) מאפשר שימוש בו לדלתות וארונות.
• ייצור נייר – הנייר הראשון שיוצר מאקליפטוס היה באוסטרליה בשנת 1914. כיום, 85% מעצי האקליפטוס נכרתים כמקור לנייר או כדלק להסקה. כשתעשיית הנייר עברה להשתמש בסיבים קצרים במקום ארוכים הפכה עיסת האקליפטוס להיות מקובלת מאד. עצי אקליפטוס בני 5 עד 7 שנים הם מקור טוב לעיסת נייר. תקופה זו קצרה מהתקופה הנדרשת מעצים אחרים שנועדו לאותה מטרה.

מיני האקליפטוס הפופולריים ביותר לייצור נייר הם "אקליפטוס כדורי", Eucalyptus grandis ו"אקליפטוס המקור". למינים אלו צפיפות סיבים בינונית עד נמוכה שהיא הטובה ביותר לייצור עיסה. קיימת דרישה מתמדת למיני עץ חדשים וטובים יותר עבור תעשיית הנייר. מיני העצים המבטיחים ביותר כמקורות חשובים לעיסה הם Eucalyptus Nitens ו-Eucalyptus dalrympleana, משום שקליפתם דקה וצפיפותם גדולה. ברזיל וצ'ילה הן היצרניות העיקריות בעולם לעיסת נייר מאקליפטוס. עצי אקליפטוס ניטעים ביערות הגשם בברזיל כששטחם הולך וגדל. צ'ילה מעורבת בתעשיית האקליפטוס מזה כמה עשורים. מדינות נוספות המספקות עיסת נייר מאקליפטוס הן סין ויפן.

*מקור לדבש – פרחי האקליפטוס מפיקים צוף עבור הדבורים במיוחד כשאין פרחים מסוג אחר. מינים מסוימים פורחים כל השנה ומספקים צוף באופן קבוע. מלבד השימוש בדבש כמזון יש הטוענים כי דבש מאקליפטוס מרגיע ומקל על גירויים בריריות האף. לדבש האקליפטוס טעם וריח מנטה עז מה ולפיכך הוא פחות מבוקש מסוגי הדבש אחרים. מיני האקליפטוס הטובים ביותר למטרה זו הם "אקליפטוס אלני", "אקליפטוס המקור" ו"אקליפטוס כהה קליפה". סוגי הקרקע ושינויים אקלימיים קובעים את זמינות הצוף.

• מקור למזון – במולדתו, אוסטרליה, נוהגים הילידים להשתמש בשורשי האקליפטוס כמקור למים, הם אף מבשלים ואוכלים את השורשים. ילדים נוהגים לאכול פתיתים מ"אקליפטוס משולש" (Eucalyptus viminalis) כמעדן. עלי אקליפטוס מיובשים משמשים כמאכל לסוסים, בקר וכבשים.

יונקי כיס צמחוניים מסוימים ניזונים מעלי האקליפטוס לדוגמה האופוסום. בעל החיים הידוע ביותר בחיבתו לעלי האקליפטוס הוא הקואלה. עבור הקואלה עלי האקליפטוס הם מקור הן למזון והן למים. הקואלה יודע לזהות אילו מינים הוא אוהב, ועל ידי רחרוח הוא מאתר את המינים העלולים להזיק. בניגוד למיתוס, עלי האקליפטוס אינם מסממים את הקואלה, לקואלה אופי רגוע בשל חילוף החומרים האיטי בגופו. לקואלה ריח נעים הנובע ממזון האקליפטוס אותו הוא אוכל.

• מקור לתרופות – לאקליפטוס ריח אופייני של רעננות וטוהר, לפיכך השמן האתרי שהופק ממנו משמש בתרופות עממיות ומודרניות. תליית ענפי אקליפטוס בבתים הייתה נפוצה כמו גם הרתחה של עלי אקליפטוס על מנת להפיץ את ריח המנטה באוויר.

שמן האקליפטוס בשימוש למטרות רפואיות מופק מהרתחה של עלי אקליפטוס במים, עיבוי הקיטור ואיסופו. מהמין Eucalyptus amygdalina ניתן להפיק 15 ק"ג שמן אתרי מטון עלים. בעוד שמאקליפטוס כדורי ניתן להפיק רק 7.5 ק"ג שמן מאותה כמות עלים. שמן האקליפטוס הכדורי מכיל כ60% איקליפטול (eucalyptol), בעוד ששמן הamygdalina אינו מכיל איקליפטול אלא פלאנדרן (phellandrene). ברפואה נעשה שימוש בשני החומרים. ספר התרופות דורש שבשמן האקליפטוס יהיה לפחות 70% איקיליפטול.

בארומה-תראפיה והומופאתיה נעשה שימוש נרחב בשמן אתרי המופק מן האקליפטוס. ההומופאתים טוענים כי שמן האקליפטוס יכול לשמש כממריץ, מעורר חשק, מונע עוויתות ומחטא. הם משתמשים בו בטיפול בקדחת, דיפטרייה, אסתמה וכיבים. כמו כן משתמשים בו במקרים של שעולים חריפים, מחלות ריאה וגרון כואב. תה אקליפטוס טוב לעיכול. שמן אקליפטוס באמבטיות משמש כמרגיע לעצבים. תרופה פופולרית לזמרים ודוברים הסובלים מצרידות הייתה "Mission Eucalyptus" שבו נעשה שימוש במקביל לליסטרין שגם בו יש שמן אקליפטוס.

שמן אקליפטוס בשימושים רפואיים מצוי בצורות רבות. הוא מופיע ככמוסה, תמצית נוזלית, תמצית באבקה, רכיב בתרופה, במשאף, טבליות מציצה וכדורים. לכולם יש ריח האקליפטוס האופייני. כמויות גדולות מדי של שמן אקליפטוס גורמות לתופעות החל בכאבי ראש ועייפות וכלה במוות משיתוק.

תמיסות המופקות מעלי אקליפטוס היו בשימוש הילידים של אוסטרליה בטיפול בפצעים וחבורות. נהגו לרסס שמן אקליפטוס פעם או פעמיים ביום בחדר החולה בכדי לטהר אוויר שאינו בריא.

כיום צריכת השוק העולמי לשמן אתרי של אקליפטוס היא בין 2,000 ל-3,000 טון בשנה. לרוב כמחטא אך גם נעשה בו שימוש בבשמים ותוספי טעם. יצרני שמן עיקריים הם סין, פורטוגל, ספרד, צ'ילה, דרום אפריקה וסווזילאנד. המוצרים העיקריים המכילים שמן אקליפטוס הם משחות הנמכרות כאמצעי להרגעה של שרירים ומפרקים כואבים. בשמן אקליפטוס נעשה שימוש בסאונה ובמקומות מרפא בשל אדיו המרפאים ויכולתו להרפות שרירים.

• לוחם במלריה – במאה ה-19 האמינו כי האקליפטוס נלחם במלריה על ידי חיטוי הקרקע והאוויר. בסוף המאה נתגלה הגורם האמיתי למחלה והוברר הקשר בינו לבין האקליפטוס. האקליפטוס חובב המים מייבש את הביצה בה מתפתחים זחלי יתוש האנופלס מפיץ המחלה. מעבר לסיפור הידוע של ייבוש הביצות בארץ, שימש האקליפטוס כאמצעי נגד מלריה בקליפורניה, בדרום אפריקה, בספרד, בתורכיה ובאיטליה.
• שיפור חזות – האקליפטוס מצליח לשרוד באדמות ובמזג אוויר שעצים אחרים אינם גדלים בהם. עובדה זו מאפשרת להפוך שטחים צהובים למשטחי ירק שמעבר ליופי החזותי מאפשרים פעילות קיט מגוונת.

[עריכה] מזיקים

האקליפטוס חסין בפני רוב סוגי האקלים, מינים מסוימים מסוגלים לעבור שנה ללא גשם. מינים אחדים עמידים בפני חום, יובש, קור ובמידה מסוימת לקרה. האקליפטוס אינו בררן ביחס לקרקעות ויכול להתפתח היטב גם בקרקעות דלות, אם כי מינים מסוימים רגישים לקרקעות בהם אחוז גבוה של גיר פעיל העלול לגרום לכלורוזה (הצהבה). האקליפטוס ידוע בעמידותו בפני שריפות וביכולתו להתחדש לאחר כריתה.

האויבים העיקריים של האקליפטוס הם חרקים שמוצאם ממולדתו אוסטרליה:

• יקרונית האקליפטוס (Longhorned Borers), חיפושית שזחליה קודחים בין העצה לקליפה. החיפושית נמשכת בדרך כלל לעצים שזה נכרתו, עצים הסובלים מעקה (יובש ממושך) או ענפים מתים. הנזק שנגרם לעץ הוא חורים בגזע, עלים כמשים וענפים מתים. קיימים שני סוגים של יקרונית האקליפטוס, Phoracantha semipunctata שחדרה לארץ בשנות ה-50 ו-Phoracantha recurva. ההגנה מפני מזיק זה היא בעיקר הקפדה על השקיה (שכן הזחלים מתים כשהעץ מוצף בנוזלים) כמו כן יש ניסיונות לייבא צרעה התוקפת את החיפושית.
• red gum lerp psyllid ‏(Glycaspis brimblecombei). החרק הופיע בקליפורניה בשנת 1998 ומאז התפשט במהירות. החרק הוא קרוב משפחה של הכנימה ובערך באותו הגודל, דומה לחגב מיניאטורי. זחל החרק ניזון ממוהל העלים ומייצר פסולת דביקה (טל דבש) המתייבשת לקריסטלים. הזחלים משתמשים בחומר על מנת לבנות מחסה הקרוי באנגלית lerp. הנזק שנגרם לעץ הוא נשירת עלים, החלשתו וכתוצאה מכך הגדלת פגיעותו ליקרונית האקליפטוס. האמצעי היחיד עד כה כנגד החרק הוא צרעה טפילה שיובאה מאוסטרליה.
• Eucalyptus tortoise beetle ‏(Trachymela sloanei) חיפושית זו הופיעה בקליפורניה ב1995. החיפושית הבוגרת וזחלי החיפושית אוכלים עלי אקליפטוס של רוב המינים. הנזק שנגרם על ידי חיפושית זו הוא איבוד עלים משמעותי, אך אין הוא גורם להרג העץ אלא להחלשתו וכתוצאה מכך הגדלת פגיעותו ליקרונית האקליפטוס.

• צרעת העפצים היא זן של חרק אלים במיוחד התוקף את העלים בעצי האקליפטוס בכך שהיא מטילה את ביציה לתוך העלה, דבר הגורם לעלה להתייבש ומוביל בסופו של דבר לנשירתו.

[עריכה] שימור האקליפטוס

רובם של כ-700 מיני האקליפטוס אינם בסכנה, להפך, מאז גילוי אוסטרליה התפשטו מינים שונים של העץ לכל היבשות. עם זאת, קיימים מספר מועט של מינים בסיכון. שמירת הטבע באוסטרליה נמצאת במקום מרכזי בנושאים בהם מטפל הממשל המרכזי. Australian Government Department of the Environment and Heritage (המחלקה לסביבה ומורשת של ממשלת אוסטרליה) אחראית על בצוע סקרים ויישום תוכניות לשמירת ערכי הטבע ובהם האקליפטוס באוסטרליה.

כיום מצויים 25 מינים ותת מינים של אקליפטוס בדרגת הסיכון "בסכנה"(Endangered) ברשימת המחלקה. לדוגמה: Eucalyptus absita ,Eucalyptus balanites ,Eucalyptus beardiana. ניתן לראות דוגמה לתוכנית מפורטת להצלת המין Eucalyptus cuprea באתר Mallee Box (Eucalyptus cuprea) Interim Recovery Plan 1999-2002.

בנוסף ל-25 מיני האקליפטוס המצויים בדרגת הסיכון "בסכנה", קיימים ברשימת המחלקה עוד 52 מינים ותת מינים של אקליפטוס שהם בדרגת סיכון: "פגיע" (Vulnerable). שבהם הטיפול מוגבל להשגחה.

[עריכה] האקליפטוס בישראל

[עריכה] היסטוריה של האקליפטוס בארץ ישראל

האקליפטוסים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בשנות ה־80 של המאה ה-19. על צורת הגעתם קיימות עדויות שונות.

• ג'וזף הוקר, סגן מנהל הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו שליד לונדון, ביקר בארץ בשנת 1860 ונפגש עם הקונסול הבריטי ג'יימס פין ורעייתו. הוא התרשם מהתלהבותה של הגברת פין בנושא גננות, ולכן כתב לפרדיננד פון מולר באוסטרליה מכתב בו ביקש לשלוח למשפחת פין זרעים של צמחים אוסטרליים. מהתכתובות שיש בידינו היום, נראה כי היו שלושה משלוחים, שכללו כנראה זרעים של המינים: "אקליפטוס כדורי" (E. globules) ו"אקליפטוס בהיר־קליפה" (E. leucoxylon). הגברת פין כתבה כי הצליחה לגדל במשק שהיה לזוג בארטס ובפע'ור כמה מהצמחים שקיבלה.
• ה. ג. ספָּפורד, אנגלי תושב ירושלים, כתב ביומנו בשנת 1883 כי קיבל כמות קטנה של זרעים של המין "אקליפטוס כדורי" מידיד בשם קוטון מטסמניה. זרעים אלה הגיעו באמצעות נסים בכר, מנהל ביה"ס "אליאנס", לידי קרל נטר, מייסד ביה"ס החקלאי מקווה ישראל, ונזרעו שם באביב של אותה שנה. הזרעים לא נקלטו יפה. על אף שמין זה נפוץ מאוד בעולם כיום, בארץ הוא מעולם לא נקלט.
• קרל נטר הביא בעצמו עצים מאלג'יריה, בני המין "אקליפטוס המקור" שמהם החלה תרבות האקליפטוס בארץ.
• על פי יומניהם של המתיישבים הטמפלרים הגרמנים בשרונה, הם נטעו אקליפטוסים לשם ייבוש הביצות שהיו בקרבת היישוב.

מאז נוסו בארץ עשרות מינים של אקליפטוסים, אך רק מעטים נתקבלו לגידול גנני, יערני או מסחרי בקנה מידה נרחב. אקליפטוס המקור נותר המין העיקר בארץ.

בספרות המתארת את תולדות היישוב היהודי בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 נכתב הרבה על הסבל שגרמה המלריה. המחלה פגעה בעיקר בתושבי האזורים הביצתיים (חדרה, החולה וחלקים בעמק יזרעאל). ראשוני הרופאים בארץ הבינו את הקשר בין הביצה למחלה, (אם כי לרובם לא היה ברור תפקידם של יתושי האנופלס בהעברת המחלה). מכל מקום, הם ראו הכרח בייבוש הביצות ולמטרה זו הובאו לארץ רבבות שתילי־עצים של אקליפטוס שניטעו באזורים הנגועים.

הנטיעה הגדולה הראשונה הייתה בשנת 1888. אז ניטעו בפתח תקווה, שנוסדה עשר שנים קודם לכן, 60,000 אקליפטוסים לשם ייבוש הביצות. מאז ועד שנת 1921, שבה הגיעו למסקנה כי האקליפטוס אינו ממלא את התפקיד שייעדו לו (ייבוש הביצות), ניטעו מיליוני עצים בראשון לציון, פתח תקווה, חדרה, ראש פינה, מזכרת בתיה ועוד.

העובדה כי היהודים מרבים לטעת את האקליפטוס בכל מושבה ומושבה נתנה לעץ את אחד מכינויו בפי הערבים "סג'רת אל יהוד" (עץ היהודים), כינוי נוסף, שהיה נפוץ אף בפי יהודים היה "סג'אראת-אל-כינא" (עץ הכינין).

בנסיון לעברת את שם העץ נקרא שמו בפי איכרי המושבות גם "אילני-גאליפטוס".

[עריכה] האקליפטוס בישראל כיום

כאמר, משנות ה־80 של המאה ה-19 החלו לטעת בארץ מינים שונים של אקליפטוסים שבהם נחל הצלחה אקליפטוס הַמַּקּוֹר המצוי בכל הארץ. עם זאת, נעשו במשך השנים ניסיונות לגדל מינים אחרים. במיוחד יש לציין את תרומתו של ד"ר עמיהוד גור, שהיה מנהל אגף הייעור עם קום המדינה, נסע לאוסטרליה והביא משם זרעים של מינים רבים של אקליפטוסים על מנת להקים את הארבורטום הלאומי (גן לאומי) באילנות. כיום מצויים בארץ 170 מינים של אקליפטוסים, רובם נדירים ומצויים רק בחלקות האקלום שבאילנות, בשדה תימן ובעומר.

האקליפטוס הוא כיום עץ היער השני בחשיבותו בישראל.

שימושי האקליפטוס בארץ: מקור לצוף ואבקה לייצור דבש במכוורות, שוברי רוח בצדי דרכים, מקור לעץ הסקה ואף חומר לבניין וריהוט.

האקליפטוסים הנפוצים בארץ הם (בסוגריים השם המדעי, ושמו העממי באוסטרליה):

• אקליפטוס אדום-מצנפת (Eucalyptus erythrocorys, Illyarie) - עץ קטן או שיח גדול, עד 6 מטר גובהו הוא מתפשט כשענפיו בצורת קשתות. פורח ביולי-אוגוסט. הניצנים אדומים (מכאן שמו), והפרחים צהובים. מצוי בחוף הכרמל, במושבים שבשרון, במרכז הארץ ובנגב הצפוני.
• אקליפטוס אלני (Eucalyptus cladocalyx, Sugar Gum) - עץ המגיע עד לגובה של 35 מטר, גזע ישר עד שליש מגובה העץ, קליפה חלקה מתקלפת בצבע חום. פורח באוגוסט-ספטמבר, פריחה לבנה עשירה בצוף ובאבקה המבוקשת לתעשיית הדבש ולכן קרוי במולדתו "Sugar gum".
• אקליפטוס ברוקואי (Eucalyptus brockwayi, Dundas mahogony) – עץ בינוני שמתנשא לגובה של 9 מטר העצה אדומה, חזקה, משמשת לבנייה, לעמודי תמיכה וכעץ הסקה. מצוי באזורים סביב באר שבע.
• אקליפטוס גלילי (Eucalyptus hemiphloia, Grey Box) - עץ המגיע לגובה של 18 מטר. גזע ישר, קליפה אפורה ומחוספסת ומתקלפת בענפים שם היא חלקה ואפורה פורח באביב ובקיץ בפריחה לבנה.
• אקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis, River-red Gum) – האקליפטוס הנפוץ ביותר בארץ. הוא גם המין הנפוץ ביותר באוסטרליה ומחוץ ליבשת אוסטרליה. עץ בינוני עד גבוה, יכול להגיע לגובה של 26 מטר וקוטר של 1.8 מטר בגובה החזה. לעץ פרחים לבנים. הפריחה באביב ובקיץ. באוסטרליה גדל על גדות הנחלים, בעמקים ובמקומות נמוכים המוצפים לעתים. בארץ גדל ממטולה ועד אילת. ריכוזים יפים של העץ מצויים בחולה וביער חדרה. משמש ליצור צוף לדבורים ולעצה באיכות נמוכה, עבור ריהוט גס או לייצור MDF.
• אקליפטוס הצווארון (Eucalyptus torquata, Coral Gum) - עץ קטן בגובה של עד 10 מטר בעל עמידות גדולה לשינויי טמפרטורות. פורח מפברואר ועד אוגוסט הפרחים בצבע אדום, כתום, צהוב ואף לבן, עשירים בצוף ולכן מבוקשים על ידי מגדלי הדבורים. גדל מעתלית ועד אילת, אך לא בשפלת החוף בקרקעות חול או חמרה.
• אקליפטוס הצלעות (Eucalyptus angulosa, Ridge-fruited mallee) – עץ קטן, עד גובה של 4 מטר, בעל גזע מתפצל גדל לאורך החוף באזור צחיח ובנגב הצפוני, עמיד ליובש. מספק צוף ואבקה לדבורים.
• אקליפטוס לסואפי (Eucalyptus lesouefii, Goldfields Blackbutt) - עץ המגיע עד 12 מטר בעל גזע דק יחסית עמיד יחסית לתנאי יובש ומליחות. פורח בקיץ, הפרחים צהובים. נפוץ בנגב הצפוני ובבקעת הירדן.
• אקליפטוס מסמרי (Eucalyptus gomphocephala, Tuart) – עץ בגובה של 30 מטר עשיר בעלווה מהגזע ועד הצמרת. פורח בסתיו, בפרחים לבנים. הפירות אופייניים עם מכסה בולט מעין כובע מכאן שמו של המין בלטינית ("ראש נפוח"). תפוצתו בארץ רחבה מאוד ורק אקליפטוס המקור נפוץ ממנו. בעבר היה קרוי אקליפטוס ההרים משום שהצליח לגדול בכרמל ובהרי ירושלים.
• אקליפטוס מערבי (Eucalyptus occidentalis, Swamp Yate) – עץ בינוני בגובה של 21 מטר. עמיד למליחות קלה. יכול להתגבר על שנה יבשה וחמה מאוד ללא משקעים. גזע ישר, קליפה חומה מחוספסת ומתקלפת בפסים. פורח בחורף עד האביב, פרחיו בצבע צהוב בהיר. נפוץ בכל רחבי הארץ.
• אקליפטוס קרוס (Eucalyptus kruseana, Bookleaf Mallee) - שיח קטן עד גובה של 4 מטר, מרחוק דומה לקקטוס. המין מסתפק במעט משקעים ומשמש לגינון, מצוי בעיקר באזור הנגב.

[עריכה] האקליפטוס בספרות

האקליפטוס נקשר למיתוס הציוני: התיישבות – אקליפטוס - ייבוש הביצות - הדברת הקדחת. דוגמה לתמצית מיתוס זה לקוחה מהפואמה ביער בחדרה מאת דוד שמעוני:

"עם שחר, עם שחר הוא יקום

ונטע בבצה אילנות

להוריש ממנה המות ולתתה מורשה לחיים"

ובהמשך נאמר על האקליפטוסים :

"עם מלאכי מות נאבקתם, שריתם עמהם ותוכלו

ומקורות חייהם הובשתם."

המשוררת רחל מתפעלת מכוח החיות של העץ לאחר כריתתו בשירה: אֵקָלִיפְּטוּס

"לֹא אַחַת רָאִיתִי: הוּנַף הַקַּרְדֹּם

וְהוּרַד וְנִנְעַץ בַּשְּׁאֵר;

מְעוֹלָל בְּעָפָר הוּא שָׂרוּעַ דֹּם –

זֶה הַנּוֹף הַמַּרְטִיט, הַנּוֹהֵר.

. . .

תִּפְקְדֶנוּ שׁוּב, אַךְ שָׁנָה תִנְקֹף –

תַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, תַּבִּיט:

לַמָּרוֹם כְּאָז כָּמֵהַּ הַנּוֹף,

וְנוֹהֵר כְּאָז, וּמַרְטִיט"

דוגמה לגעגועים לארץ ישראל הישנה והאידילית שמעורר בנו כיום העץ ניתן למצוא בשירה של נעמי שמר : חורשת האקליפטוס:

"אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,

אותה הדומיה, וגם אותה התפאורה.

חורשת האקליפטוס,

הגשר, הסירה,

וריח המלוח על המים."

[עריכה] לקריאה נוספת

• ר. קרשון, מחקר על האקליפטוס בישראל, הוצאת וולקני (1971)
• יהודה רבס, מדריך האקליפטוסים הגדלים בישראל נובל פרסום (1999).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקליפטוס

• מאה שנים של אקליפטוס
• ראשית אקלום האקליפטוסים בארץ ישראל
• רוברט סנטוס, האקליפטוסים של קליפורניה מאמר מקיף ונרחב בנושא האקליפטוסים כשההתמקדות במינים הגדלים בקליפורניה, אך הוא מכיל גם מידע כללי רב.
• גידול צמחים מקומיים אתר ממשלתי אוסטרלי המכיל רשימה גדולה של קישורים לצמחים ילידי אוסטרליה ביניהם 8 מיני אקליפטוסים. הקישורים מובילים לתיאור מפורט של כל צמח המלווה בתמונות. (אנגלית)
• דף האקליפטוס הקישח אתר המוקדש לגידול מיני אקליפטוסים העמידים לטמפרטורות נמוכות (בניגוד לתדמית המקובלת של האקליפטוס) ולכן מתאימים לצפון אירופה וצפון אמריקה (אנגלית)
• אקליפטוסים של האזור הממוזג (אנגלית)
• האקליפטוס כמקור למזון ותרופות (אנגלית)

ערך מומלץ