שמן אתרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמן אתרי הוא שם שניתן לחומרים הנדיפים המקנים לצמח ארומטי את ריחו האופייני.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני השמן האתרי
כל השמנים האתריים מכילים תערובות שונות ומורכבות של חומרים כימיים נדיפים, בעלי מסיסות נמוכה מאוד במים. ברוב המקרים מרכיבי השמן האתרי שייכים לקבוצה המכונה "טרפנים", בעלי 10 ("מונוטרפנים") או 15 ("ססקוי-טרפנים") אטומי פחמן. בשמנים האתריים נפוצים מונוטרפנים וססקוי-טרפנים מקבוצות כימיות שונות: פחמימנים, כהלים, קטונים, אלדהידים, פנולים ועוד. (דוגמאות נוסחאות) כמו כן ניתן למצוא בשמנים אתריים רבים חומרים נדיפים אחרים, בעיקר כאלה הנוצרים במסלולים ביו סינתטיים שמקורם בחומצה השיקימית, כגון אאוגנול, מתיל אאוגנול, מתיל חביקול, ונגזרות של צינאמאלדהיד.
השמן האתרי בצמחים מרוכז בבלוטות או בחללים מיוחדים. בממשפחת השפתניים, לדוגמה, המכילה מספר עצום של צמחים ארומטיים, מתרכז בדרך כלל ב"שערות בלוטיות" (Glandular hairs), הנוצרות על גבי האפידרמיס, ומתמיינות מתוכו. קיימים טיפוסים אחדים של שערות בלוטיות : בלוטות גדולות יחסית, רב תאיות (Glandular peltate hairs) ובלוטות קטנות בנות 3-5 תאים (Capitate hairs).
[עריכה] תפקיד השמן האתרי בצמח
מרכיבי השמן האתרי נחשבים כ"מטבוליטים משניים" בצמחים, ותפקידם אינו ידוע. יש המשערים שהם בעלי תפקיד מכריע למשיכה וכאמצעי זיהוי לחרקים מאביקים. השמנים האתרים לרוב רעילים לצמח, וסביר להניח שאגירתם בבלוטות מיוחדות הינה התאמה המונעת "הרעלה עצמית". קיימות ראיות רבות לפעילות שמנים אתריים ומרכיביהם כנגד נביטת זרעים, פטריות, חיידקים וחרקים. מכאן נובעת ההשערה המקובלת כיום היא שתפקידם המרכזי של השמנים האתריים הוא בבחינת הקנית יתרון אקולוגי לצמח על ידי הגנה מאויבים טבעיים, כגון מזיקים, מחלות, בעלי חיים וכדומה.
[עריכה] הפקת השמן האתרי
הפקת השמן האתרי בתעשייה ובמעבדה נעשית בשיטות פיזיקליות, כגון זיקוק באדי מים (Hydrodistillation), הפקה על ידי לחץ בקור (Cold press) ומיצוי בממיסים אורגניים. השיטה השכיחה כיום בתעשייה הנה שיטת הזיקוק בקיטור (Steam distillation), המבוססת על הזרמת קיטור דרך מיכל שבתוכו נמצאים הצמחים. הקיטור, בעוברו דרך הצמחים סופח עמו את אדי השמן האתרי, התערובת יוצאת מהמיכל ומתקררת במעבה. השמן מופרד ממי העיבוי בזכות משקלו הסגולי הנמוך.
המדדים המאפיינים את השמן האתרי הם:
- יבול: סך כמות השמן האתרי המתקבלת ממספר צמחים מסוימים או משטח נתון.
- תכולה: הכמות היחסית של השמן האתרי בחומר הצמחי (נמדדת על ידי הפקה מכמות נתונה של חומר צמחי).
- הרכב: מרכיבי השמן האתרי והיחסים הכמותיים ביניהם, נמדדים בשיטות כרומטוגרפיות, כימיות וספקטרליות.
בדיקת איכות נוספת לשמן האתרי הוא הבדיקה האורגנולפטית, מאחר והוא משמש תעשיות טעם וריח. קיימים "מריחים" מקצועיים בסגנון הטועמים בענף היין.
שמנים אתריים המופקים מצמחים משמשים לתעשיות טעם וריח - בשמים, תוספי מזון, מוצרי קוסמטיקה, סבונים וכו'. בנוסף, בשל פעילותם הביולוגית, הם משמשים ברפואה האלטרנטיבית בעיקר במסגרת ענף בשם ארומה תראפיה.