שקיפות (סוציולוגיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שקיפות היא תופעה סוציולוגית, במסגרתה הן השיח ההגמוני והן המחקר הסוציולוגי מתעלמים ממאפינים של קבוצות חברתיות דומיננטיות ונוטים להתייחס אל חבריהן כאל "חסרי תכונות".
במסגרת זו, פרקטיקות חברתיות שונות, כגון חוקים, מוסדות ועוד, מניחים כי ל"אזרח הממוצע" קיימות התכונות של חברי הקבוצה הדומיננטית, ומכוונים את עצמם לענות על צרכיו של אזרח כזה.
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעות השקיפות
לתופעת השקיפות השפעות מרחיקות לכת במספר תחומים:
[עריכה] השפעות מחקריות
השפעתה של השקיפות על המחקר במדעי החברה היא כפולה: ראשית, השקיפות נוטה לגרום לחוקרים להתעלם מהקבוצה הדומיננטית, ולכן מאפייניה אינם נחקרים אלא נתפסים כמובנים מאליהם. שנית, כאשר נחקרות קבוצות שאינן הקבוצה הדומיננטית, גורמת הנחת השקיפות לכך שהשפעות של קונפליקטים בין הקבוצה הנחקרת לבין הקבוצה הדומיננטית אינם נתפסים ככאלה, שכן קבוצה זו היא שקופה. לכן, ה"אשמה" במצבן של הקבוצות המוחלשות מוטלת בהן עצמן או בתנאים אובייקטיביים במקום בקבוצה הדומיננטית.
[עריכה] השפעה בתחום הזהות
העובדה כי הקבוצה הדומיננטית היא שקופה מביאה לכך שקבוצות אחרות יראו, הן בעיני עצמן והן בעיני זרים, כחורגות מהנורמה של החברה (שהיא זהה לקבוצה הדומיננטית, השקופה). כתוצאה מכך, חברי קבוצות אלו נתפסים כחריגים וכזרים לחברה בה הם חיים.
[עריכה] קביעת מדיניות
היותה של הקבוצה הדומיננטית שקופה גורם לכך שכאשר נקבעת מדיניות המכוונת ל"אזרח הממוצע", היא מכוונת למעשה לחברי הקבוצה הדומיננטית. צרכיהם של חברי קבוצות אחרות נשארים ללא מענה או שנתפרים עבורם הסדרים מיוחדים, שעל פי רוב נופלים באיכותם מאלו המיועדים לקבוצה הדומיננטית.