רפאל (צייר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רפאלו סאנציו (Raffaello Sanzio) או רפאל (6 באפריל 1483 - 6 באפריל 1520) היה צייר ואדריכל פלורנטיני, הנחשב למייצג המושלם של תקופת הרנסנס בשיאו בציור.
רפאל נולד באורבינו שבאיטליה, בן לג'ובאני סנטי ומאג'ה די בטיסטה צ'רלה. שמו מוכר בגרסאות שונות, על פי שם אביו (רפאלו סנטי), שם אביו בצורה מלוטנת (רפאלו סנציו), שמו ושם עיר מוצאו (רפאלו דה אורבינו) או כולן ביחד (רפאל סנציו דה אורבינו). הגרסה המקובלת בעברית אומצה מן הגרסה הגרמנית המקובלת.
אמו של רפאלו מתה כאשר היה בן שמונה, ב-1491. אביו היה משורר וצייר עבור חצר נסיכות מנטובה ובזמן הולדתו עמד בראש סטודיו ציור מוכר באורבינו. ג'ובני הדריך את בנו בציור והציג אותו בחצר שליט אורבינו, שנחשבה אחד המרכזים התרבותיים הפעילים באיטליה אותה תקופה. כאן, התוודע רפאל ליצירותיהם של כמה מן הציירים החשובים של הרנסנס האיטלקי כמו פאולו אוצ'לו, לוקה סיניורלי ומלוצו דה פורלי. לטענת ג'ורג'ו וזארי, הביוגרף של ציירי הרנסנס, למד רפאל אצל פייטרו פרוג'ינו בפרוג'ה מגיל אחת עשרה. טענה זו שנויה במחלוקת וייתכן כי נועדה לבאר את ההשפעה הניכרת שהייתה לפרוג'ינו על רפאל הצעיר, אך ידוע כי רפאל שהה בפרוג'ה החל משנת 1492. רפאל הפגין כשרון ציור רב כבר בגיל צעיר ובגיל 17, בשנת 1500 כבר הוכרז "מסטר", אמן הרשאי להציג את יצירותיו ואף לפתוח סטודיו משלו.
רפאל עבר לפרוג'ה, שם יצר בארבע השנים הבאות מספר עבודות שהשפעתו של פרוג'ינו ניכרת בהן. העבודה המתועדת הראשונה שלו הייתה ציור מזבח לכנסיית סן ניקולה דה טולנטינו בצ'יטה די קסטלו שליד פרוג'ה. עבודה זו הוזמנה בשנת 1500 והושלמה שנה לאחר מכן. העבודה ניזוקה קשה ברעידת אדמה בשנת 1789 ורק קטעים ממנה נותרו בפינקוטקה טוסיו מרטניג'ו בברשיה, בלובר ובאוספים פרטיים ברחבי העולם. יצירה זו, כמו גם הציור "סבסטיאן הקדוש" משנת 1501 משקפים את השליטה החלקית שהייתה אז לרפאל בחלק מהתנוחות ואת השפעתו הניכרת של פרוג'ינו.
עבודות חשובות אחרות של רפאל מאותה תקופה היו הצליבה מצ'יטה די קסטלו, מספר ציורי מדונות, שלוש הגרציות, וציורי מיכאל וג'ורג'ו הקדוש, אך גולת הכותרת של התקופה היו עבודות המזבח בקפלת אודי (Oddi) בכנסיית סן פרנצ'סקו שבפרוג'ה ו"נישואי הבתולה" משנת 1504. המזבח, שנבנה כתחנות בחייה של מריה (הבשורה, הערצת המאגים, ההצגה בהיכל, והכתרת מריה בגן עדן) שיקף את יכולתו הגוברת והולכת של רפאל לשלוט בנושאים מורכבים ובכמות גדולה של דמויות הנעות בחלל. אירוסי הבתולה מריה (ה-Sposalizio) נוצרה בהשראת תמונת "מסירת המפתחות לפטרוס הקדוש של פרוג'ינו משנת 1481-1482 (ראו כאן) ובהשראה ישירה יותר של תמונת נישואי הבתולה של פרוג'ינו, שנוצרה באותן שנים בהן צייר רפאלו את תמונתו. ההשוואה בין שתי התמונות מבהירה לחלוטין שבשלב זה כבר מפגין רפאל בן העשרים ואחת כשרון העולה במידה ניכרת על זה של רבו, במיוחד ביכולתו להציג דמויות ומערך קומפוזיציוני משכנע.
ב-1504 עבר רפאל לפירנצה ובה התמקד ביצירותיהם של האמנים הגדולים שקדמונו ובעיקר של ליאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו. ב-1508 כשהוא בן 25 יצא לו מוניטין בשל ציוריו. האפיפיור יוליוס השני הזמין אותו בכדי לצייר בציורי פרסקו את אחד מאולמות הואתיקן. רפאל צייר ציורי קיר גדולים בחדרים רבים בואתיקן והציור הנודע אסכולת אתונה, נראים חשובי הפילוסופים שבראשם אפלטון ואריסטו.
רפאל השתקע ברומא ובה הוסיף לעבוד עד מותו בגיל 37. האפיפיור ליאו העשירי ערך לו הלוויה מלכותית והוא נקבר בפנתיאון שברומא.
יצירותיו של רפאל הביעו הישגים טכניים של אמנות הרנסנס בשיאה וגם רוח ההומניזם.
תמונותיו הרמוניות, דמויות ארציות וטבעיות שהבעתן אנושית ופשוטה. קדושי הכנסייה מוצגים בציורים כנעימי סבר ואצילים וסמלי קדושתם מרומזים.
רפאל השתמש בפרספקטיבה בחללים גדולים שיוצרת אשליה שהתמונה ממשיכה את חלל החדר ובטכניקה הזו הקדים את הבארוק.
למרות הדימוי הריאליסטי שבציוריו, היו ציוריו כפופים לכללים נוקשים וקפדניים של עיצוב ומבנה.
[עריכה] "אסכולת אתונה"
- ערך מורחב – אסכולת אתונה
רפאל היה צייר צעיר יחסית אך ידוע, הוא זכה לשבחים ברחבי איטליה. היו לו מעט קשרים בתוך עולם האמנים, אך הוא התחבב על אנשי הבורגנות העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל ברמנטה, הוזמן רפאל על ידי האפיפיור לרומא. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבנית רומא החדשה. האפיפיור דרש מרפאל שיכיר את רומא העתיקה והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסינותיו בשרטוט דמויות שונות שהוא תיכנן לציוריו. הפרסקו, ציור הקיר, "האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור. נושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעה החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו - ציור על הקיר, את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צוייר בחדר שנקרא "דלה סניוריטה", פירושו באיטלקית ה"חותם", אולם זה שימש כבית דין של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבעת הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: התאולוגיה – חקר האלוהות, הפילוסופיה – בקשת האמת, הצדק – כיבוד החוקים, השירה – ביטוי הדמיון. כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלסיות והנוצריות, פילוסופים קדומים מ"אסכולה של אתונה", תאולוגים הדנים במסתורין של לחם הקודש (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של של ישו – ציור שנמצא בחדר השכן).בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת תיאטרון רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן העת העתיקה לצד אישים שחייו בתקופתו. בשנת 1511, והוא בן 26 שנה. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים כנסיית סאן פייטרו של בראמאנטי ומיכלאנג'לו.
שני ציורי הפרסקו הם גולת הכותרת של מימוש עקרונות הרנסנס בשיאו. הם מגלמים את יישוב הניגודים וההשלמה בין הנצרות לתרבויות יוון ורומא הקלסיות. מן העבר האחד נראית כאן האוכריסטיה, התגלמות גופו של ישו בלחם הקודש והיין, שהוא טכס המיסתורין הראשי בנצרות. ומן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של הפילוסופיה, מעשה הלל בשבחה של הפילוסופיה היוונית הקלסית, שבמרכזו דמויותיהם של אפלטון ואריסטו.
שני ציורי הפרסקו מפליאים בהרמוניה שביניהם. על רקע אדרריכלי רב רושם המתאים בצורתו ובממדיו ובהדרו לאידאלים של המאה ה-16. מחד מופעים מוטיבי קישוט יוונים, העיטורים בקשת הראשונה ולידם פסלים בסגנון יוון העתיקה. עיצוב הקשתות והתקרה הגבוהה מזכירים סגנון ביזנטי, קווים ישרים ופשוטים, הרצפה עם דוגמאות הריבועים, והמדרגות, הם מוטיבים רנסנסיים הנותנים את תחושת הפרספקטיבה. העיצוב כלפי המרכז נותן תחושה הפרספקטיבה לגבי האין סופיות. הפרספקטיבה לא נשארה שיטה של תיאור החלל המבוססת על עקרונות של קונסטרוקציה מתמטית, היא הופכת במידה רבה לאמצעי של חשיפת חוויות ושל השראה על הלכי הרוח של הצופה.
מקור האור שבא מאחור ומעבר לקשת הראשונה נותן תחושה מיוחדת לתמונה. הצופה מביט לדמויות מעמדה חשוכה מעט ורואה איך האור חודר מהצדדים ויוצר מעין אווירה אלוהית למעמד. במסגרת עמוקה זו מוצבות הדמויות במערכת של תנועה אליפטית, המתחילה מלפנים ומסתיימת מאחור במרכז בדמויות של אפלטון (מופיע בדמותו של ליאונרדו דה וינצ'י, לפי שערו הלבן והארוך), מצביע כלפי השמים ואריסטו מושיט את ידיו אל המציאות הארצית לידם אחדים מן המלומדים של התקופה המאוחרת יותר, כגון תלמי ואבן רושד. לכמה מן החכמים נתן רפאל את שירטוט פניהם של אנשי רוח מפורסמים בדורו, כדי לסמן את המשך קיומה ותחיתה של האסכולה העתיקה. הראש השני מימין בשורה הראשונה הוא של רפאל עצמו חובש כובע שחור ששיערו גולש ממנו. הדמות הכבדה הנראית נשענת על גוש אבן בקידמת התמונה, אינה נמצאת במתווה ההכנה של התמונה, היא חיקוי לנביאים ולסיבולת של מיכלאנג'לו. ישנם ארבעה תלמידים (בצד שמאול המביטים בהתפעלות במתמטקאי דגול של העת החדשה. מיקומן הקפדני של דמויות רבות על רקע פרספקטיבה עמוקה, מזכיר את שיטותיו של גיברטי. הדמויות נעשו בצורה מדויקת, כל מחווה וכל תנועה תוכננה היטב בהתבססות על הפיסול הקלאסי. טבלאות הריצפה, המדרגות והדמות השרועה עליהן יוצרת תנועה לאחור, המשלימה את התנועה ההקיפית ומדגישה את המרכז. כך רואים את הפאר והאחדות הפלסטית של האדריכלות והפיסול גם בציור. האסכולה של אתונה הוא תיאור סמלי של האקדמיה האפלטונית, עם חכמי יוון העתיקה, על מקצועותיהם וזרמיה השונים. עקרונות בסיסים של הרנסנס אפשר לראות בציור זה. תיאור נכון של אנטומיה ופרספקטיבה. במקביל להתיחסויות אלה הצירים התמודדו עם היכולת לבטא ערך חדש, את ההבעה אפשר לראות מהבעתם של אופיה ושל חווייתה של הדמות המתוארת להבעתו העצמית של האמן, לאחר שעוצבו באסכולות השונות הדפוסים האכספרסיבים העיקרים יכול היה להעלות הדימוי של האמן, המטביע את חותם אישיותו הסגולית על יצירתו. האומנות שאפה לתת מוחשיות ואמיתיות לתנועת ההבעה. הרנסנס מוגדר כתקופה של הריסת הגבולות בין העיסוקים השונים, עובדה זו משתקפת היטב בציור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רפאל |
