אמנות ביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמנות ביזנטית הוא שם לכלל האמנויות שהיו נפוצות בתקופה הביזנטית, החל מן המאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-9, אז סטטה האמנות באירופה מן האמנות של האיפריה הביזנטית המזרחית. הסגנון הביזנטי באמנות שומר במידה רבה בחלקים של האימפריה הביזנטית המזרחית והתפתח שם לאמנות איקונית בשנים המקבילות לאמנות הרומנסקית והגותית באירופה.

תוכן עניינים 1 הסגנון הביזנטי באמנות 2 סמלים ומשמעויות באמנות הביזנטית 3 אדריכלות ביזנטית 4 קישורים 5 ראו גם 6 גלרית תמונות

[עריכה] הסגנון הביזנטי באמנות

היסטוריונים שונים בתחום תולדות האמנות, תיארו את האמנות הביזנטית, מתוך השוואה לאמנות היוונית והרומית, כדרדור ביכולות האמנותיות של בני התקופה; אולם חוקרים אחרים מצאו בסגנון יכולת חדשנות אמנותית רבה. הסגנון התאפיין בסכמטיות ובשימוש בסימבוליזם נוצרי. הוא שואב רבות גם מן האמנות היוונית-רומית. שילוב זה יצר תאור סימבולי ייחודי המכיל גם הקשרים ראליסטים (בתאור דמויות, בתאור ארכיטקטוני ועוד).

תוך שילוב מסורות קודמות, יצרה האמנות הביזנטית סכמות סמבוליות לתאור העולם והאדם. במסגרתן נשענו סמלים נוצריים חדשים (כמו למשל תאורי ישו) על מסורות פגניות ויהודיות קודמות. התיאור היה שטוח על פי רוב, וכלל אלמנטים ראליסטים אשר הצטרפו לפרוש אלגורי לברית החדשה והישנה. אמנות הציור התבטאה בעיקר בשימוש בטכניקת המוזאיקה (פסיפס) ובמסגרתה הושם דגש על תאור בעל נפח מסוים אך עם שימוש בקווי מתאר מפרידים (קונטור). הרקע היה פעמים רבות עשוי מאבני פסיפס מוזהבות אשר העניקו לסצנה המתוארת אופי שמימי.

תוכנית הפסיפסים הוותה בעצמה דגם של קדושה, כאשר הסידור של כל תאור ותאור נבע מהיחס שלו אל הקדושה. לדוגמה, ב'אפסיס', כלומר במקום המזבח שבכנסייה, המקום המקודש ביותר, ניתן למצוא את תיאור ישו. במקומות צדדים יותר נוכל למצוא לעתים תאורים בעלי ממד חילוני מסוים. דוגמה לדגם פסיפסים כזה אפשר למצוא בכנסיית אגיה סופיה באיסטנבול או בכנסיית סן אפולינר נואבו ברוונה שבאיטליה.

בפיסול מן התקופה הביזנטית בולטת ההשפעה של הפיסול הפאגאני בעיצוב דימוי הגוף. שלא כמו באמנות הרומית, הפיסול הביזנטי, בדומה לציור, יוצר הכללה של דמות האדם ומתמקד יותר בקומפוזיציות סטאטיות וסימטריות ופחות בתאור תנועה. עם זאת נשמרת צורתו של האדם, וממשיכה ההתיחסות אל נושאים 'קלאסיים' בעיצוב הדמויות.

את רובו של הפיסול הביזנטי ניתן למצא כתבליטים על גבי סרקופאגים נוצריים. קבוצה גדולה מהם נשתמרה בעיר ארל שבה שכנה העיר הרומית ארלטום. סוגה נוספת היא אמנות זעירה, ובה עיצבו תיבות של שרדי קדושה או חפצים יקרי ערף אחרים. פעימים רבות היו עשויים חפצים אלו משנהבים מגולפים ומעוטרים.

בתבליט שנמצא על גבי 'עמוד תאודסיוס', שבאיסטנבול, מחולקת הקומפוזיציהה הסימטרית ל-2 פסי אורך. בחלק העליון מופיע הקיסר ופמליתו כשהם יושבים ומתבוננים כנראה בשבויים בחלק התחתון של התבליט. הם יושבים בין קשת אדריכלית בעלת עמודים עם כותרת קורינטית, ולובשים בגדים הדומים לביגוד מן התבליטים הפאגאניים. עם זאת יש בצורת הצגתם סכמאטיות מסוימת בישיבה החזיתית לגמרי ובעובדה כי יש פערי גודל בין דמויות שונות בתוך התבליט - דמויות חשובות יותר, כגון דמות הקיסר מופיעה בגודל גדול יותר.

[עריכה] סמלים ומשמעויות באמנות הביזנטית

התקופה הביזנטית עיצבה במקרים רבים את דרכי הביטוי של האמנות הנוצרית. כשהיא משלבת בין מוטיבים וגישות מן האמנות הפאגאנית והיהודית לכדי סינתזה חדשה.

• מסורת 'הפרה פיגורציה' - בבואם לשאוב מתוך האמונה היהודית, השתמשו האמנים הביזנטיים בדרך פרשנות ייחודית לתנ"ך, אותו הם כינו 'הברית הישנה'. את כתבי הקודש הנוצריים ובראשם סיפורי האוונגליונים השונים כינו הנוצרים - 'הברית החדשה'. שימוש בסיפורים כדימויים באמנות, נעשה תוך הקבלה בין סיפורי התנ"ך לברית החדשה. כך לדוגמה, יהווה ייצוג ויזואלי של עקדת יצחק כסימן לצופים על צליבתו של ישו, ביקור המלאכים אצל אברהם, המבשרים על הולדת יצחק, יהווה רמז מקדים לביקור שלושת המאגים הבאים להעריץ ולברך את ישו. סוג קריאה כזה איפשר לאמנים ליצור קשת של משמעויות אלגוריות המתבטאות הן בקריאה של כל סצנה וסצנה בנפרד, והן בפרשנות של כל דגם העיטורים.
• ישו והצלב - מקום נרחב באמנות תופש ייצוג של ישו. האל מופיע במספר צורות. הראשונה כמונוגרמה המורכבת מאותיות שמו של האל. פעמים אחרות הוא מופיע כאדם בנוסחים הלקוחים מן האמנות הרומית כגון ישו המופיע כפילוסוף, ישו בדמות אורפאוס, ישו כנער רועה נושא עגל, ואפילו כשה, באופן המרמז על הקרבתו כשה האלוהים. ישו מופיע כאדם צעיר, לא תמיד עם הזקן שהפך לאחד מסימני ההיכר המאוחרים שלו
• סמלים של גן העדן והנצח - ענפי דקל, מופיעים כמסמלים את גן העדן. דוגמה בולטת היא הפסיפסים מכנסיית סן ויטלה ברוונה, שם מופיעים הקלים בסצנת שלושת המאגים הבאים לברך את ישו, ובאפריז וובו תהלוכה של קדושים נוצריים. ענפי הדקל משמשים הן כציון נוף והן כסמנים לגן העדן. מוטיב צמחי אחר הוא של גפנים מטפסות וצמחי אקנטוס מטפסים לקוחים מן האמנות הרומית. צמחי האקנטוס מופיעים במקומות הקשורים לשלטון ואילו גפנים מופיעות בתוך מבנים דתיים. הם מופיעים על סרקופגים ועל מבנים אחרים. בקבר 'גאלה פלאצידיה', לדוגמה, מופיע פסיפס של צמחי אקנטוס מסתלסלים היוצאים מתוך מעיין. משני צידי המעיין מופיעים איילים השותים ממנו, לפי הפסוק מספר תהילים מ"ב ב': "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים".

• סימנים קוסמולוגיים - סימנים קוסמולוגיים כגון ירח וכוכבים היוצרים משמעות רוחנית ושמימית ומאזכרים גם את תאור הצליבה של ישו (ראה: הבשורה על-פי לוקס, כג' 43-46). ניתן למצא דימויים כאלו בתאורים של צליבתו של ישו. לעיתים הם מופיעים באופן עצמאי כתאור קוסמולוגי, כמו בפסיפס הנמצא בנארטקס (מבואה) של כנסיית סן מרקו בוונציה.

[עריכה] אדריכלות ביזנטית

ערך מורחב – אדריכלות ביזאנטית

גם האדריכלות הביזנטית הושפעה מהאדריכלות של האמפריה הרומית, שאותה החליפה. המאפיין העיקרי באדריכלות הציבורית היה הפיכתם של טיפוסי בנייה רומיים לטיפוסי בנייה נוצריים. הבזיליקה, לדוגמה, אשר שימשה בתקופה הרומית כמבנה שלטון ומשפט, עברה התאמה ושימשה כעת את הכנסייה הנוצרית, משום שמבנה זה איפשר לשלב קהלים גדולים בפולחן. במקום בו הוצג פסלו של הקיסר עמד כעת מזבח לאל הנוצרי (אפסיס).

גם טיפוסי בנייה אחרים הפכו לנוצריים כגון מבנה 'זכרון', מבנה מרכזני בצורה של עיגול (רוטונדה) או צלב, אשר שימש בתקופה הרומית כמבנה קבורה, משמש באדריכלות הביזנטית הן כמבנה מעל קברים (מאוזולאום) והן כמבנה המציין אירועים יוצאי דופן. אשר הקהל המבקר בהם יכול לנע באופן לא מאורגן אל מרכז המבנה בו שוכן הקבר, המזבח.

דוגמאות לכנסיות ביזנטיות: 'איה סופיה' (אגיה סופיה) באיסטנבול, 'סן ויטאלה' ברוונה, קבר 'גאלה פלאצידיה', בזיליקת סן מרקו בוונציה ועוד.

ראה גם: כנסיית הקבר

[עריכה] קישורים

ערש הנצרות - תערוכה מאתר מוזיאון ישראל.

[עריכה] ראו גם

• האימפריה הביזנטית
• התקופה הביזנטית בארץ ישראל

[עריכה] גלרית תמונות

קשת קונסטנטין, רומא.	תרשים כנסיית איה סופיה.	כנסיית איה סופיה.	|תבליט על גבי 'עמוד תאודסיוס', איסטנבול.
פסל ארבעת הטטררכים, בכנסיית סן מארקו בוונציה.	פסיפס בכנסיית סן מרקו בוונציה.	אברהם ושלושת המלאכים, פסיפס בכנסיית סאן ויטלה בעיר רוונה.	הקיסר קונסטנטין בפסיפס בכנסיית סן ויטלה ברוונה.
האפסיס בכנסיית סאן אפולינר אין קלאסה ברוונה.	פסיפס המציג תהלוכת קדושים, כנסיית סאן אפולינר נואבו ברוונה.	פסיפס בכנסיית סאן אפולינר נואבו ברוונה.	בכנסיית סאן אפולינר נואבו ברוונה.
"הרועה הטוב", פסיפס במונומנט של גאלה פלצידיה, רוונה.	פסיפס המציג דגם עיטורי, המונומנט של גאלה פלצידיה, רוונה.	המונומנט של גאלה פלצידיה, מראה פנימי.	כנסיית סנטה מריה מג'ורה, רומא.
מדליון גאלה פלצידיה.	טבעת חתונה מן המאה השביעית לספירה, מוצג במוזאון הלובר.	לוחית שנהב מגולפת מקונסטנטינופול, סוף המאה השישית.	אמפולה (מיכל לשמן קדוש), נעשה בא"י מתוארך לסוף המאה השישית, אוסף הקתדראלה במונצה.