רדיוס אטומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רדיוס אטומי הינו המרחק מהגרעין לקליפת האלקטרונים האחרונה. הרדיוס האטומי נמדד בסדר גודל של אנגסטרם. את הרדיוס האטומי קובעים על פי האורביטל האטומי מסוג S ברמת האנרגיה הגבוהה ביותר. אך בגלל שמשוואת שרדינגר המייצגת את ההסתברות למצוא אלקטרון באורביטל אטומי מסוים אינה מגבילה אורביטלית מסוג S, יכלנו להגיד שהרדיוס האטומי של כל אטום הוא בגודל היקום כולו. לכן צמצמו את הרדיוס לאזור הסתברות 90 אחוז למצוא אותו.
למרות שיש 'רדיוס' לאטום אין זה אומר שהוא עגול. כמו שכתוב הרדיוס מציין את ההסתברות למציאת אלקטרון ולא את הצורה האמיתי של האטום, שמורכב ברובו המוחלט מריק.
לרדיוס האטומי ישנם השפעות נרחבות על הקשרים שהוא יכול לבצע, על כושר ההתקטבות של האטום ועל חוזק וגמישות הקשרים במולקולות.
ישנם מספר שיטות למדידת הרדיוס האטומי, השיטה העיקרית היא מדידת המרחק בין שני הגרעינים של אטום דו אטומי וחילוק ב-2.
