קרב הרמאיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב הרמאיון (קרב ימי) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| הצי הרומאי | הצי הקרתגי | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| מרקוס אימיליוס סרוויוס פולוויוס |
עזרובעל בן חנון בוסטאר |
||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 350 אניות | 200 אניות | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| אין | 114 אניות נפלו לידי האויב על צוותן | ||||||||||||
קרב הרמאיון נערך ב-255 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, בין ציי קרתגו ורומא. הקרב ניטש ליד כף הרמאיון (Hermaion), כיום כף בון (Bon) בצפון אפריקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
לאחר הניצחון בקרב הים ליד אקנומוס (256 לפנה"ס) נפתחה הדרך בפני הרומאים אל אפריקה. חיל המשלוח נחת במפרץ קרתגו, האניות הועלו לחוף, והצבא נשלח לכבוש ולבוז את ערי הקרתגים וסביבותיהן. בעקבות אובדן הצי באקנומוס נשללה זמנית מן הקרתגים היכולת להילחם בים, ולכן הורה הסנאט להשאיר באפריקה את הקונסול מרקוס אטיליוס רגולוס (Marcus Atilius Regulus) עם כוח מספיק למשימותיו, ופקד על הקונסול השני להחזיר לרומא את הצי ואת יתרת הצבא. לאחר מסע כיבוש וביזה הקים רגולוס מחנה חורף בטינטוס (Tynetos, תוניס של ימינו), סמוך לקרתגו, והועידה להיות בסיס להתקפתו העתידית על העיר. בעודו מתמהמה כפו עליו הקרתגים להילחם, ובקרב במישור בגרדס (255 לפנה"ס) נחל הצבא הרומאי את אחת התבוסות המחפירות בתולדותיו. רגולוס ושארית חייליו נותרו מבודדים באפריקה בלא יכולת להיחלץ, שכן לרשותו עמדו 40 אניות בלבד.
[עריכה] הקרב ותוצאותיו
בקיץ 255 לפנה"ס, עם התחדש עונת השיט, יצאו מרומא 350 אניות מלחמה, כשמגמת פניהן חילוץ שרידי צבאו של רגולוס מאפריקה. הקרתגים, שהקימו בינתיים את ציים מחדש, התייצבו נגדם ב-200 אניות, ובקרב שהתחולל ליד כף הרמאיון ניצחו הרומאים ואף לקחו שלל 114 אניות על צוותן.
[עריכה] אובדן הצי הרומאי
הרומאים לא האריכו את שהותם, העלו על האניות את שארית הצבא של רגולוס ועשו דרכם חזרה לאיטליה. ליד קמרינה (Kamarine, Camarina), בחוף הדרומי של סיציליה, נקלעו לסערה עזה; מתוך 364 אניות שרדו 80 בלבד וכ-100,000 חיילים ומלחים קיפחו את חייהם.
האסון הימי, עליו כותב פוליביוס כי "אין למצוא בהיסטוריה אסון ימי אחד גדול יותר מזה", לא ריפה את ידי הרומאים. נחישותם רק נתחזקה, ובתוך חודשים אחדים הקימו צי חדש בן 220 אניות, עליהן נוספו 80 האניות שניצלו מן הסערה. הקרתגים, שהתעודדו מנצחונם בקרב היבשה ומאובדן הצי הרומאי, נפנו גם הם במרץ לחידוש הלחימה. הם שיגרו מיד כוח צבאי לסיציליה, והחלו בהכשרת 200 אניות לליווי חיל משלוח חדש אל זירת הלחימה באי.
[עריכה] מקורות בתרגום עברי
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון, ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
