צו מילנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צו מילנו (בלטינית: Edict Milano) הוא כתב הכרזת סובלנות דתית שהוצא באימפריה הרומית תחת שמם של הקיסר המערבי קונסטנטינוס והקיסר המזרחי ליקיניוס בשנת 313.
הצו קובע כי יש לאפשר לבני הדת הנוצרית, ולבני כל הדתות אחרות, את החופש לקיים את דתם בגלוי, מבלי שהדבר יוביל להתנכלות מצד מוסדותיה הרשמיים של האימפריה, ובכך אוסר על רדיפות על רקע דת.
בנוסף לכך קובע הצו כי יוחזרו לכנסייה הנוצרית כל רכוש או מקום התכנסות אשר הוחרם ממנה על־ידי האימפריה.
צו דומה, שיצא שנתיים קודם לכן על־ידי קיסר המזרח גלריוס, גם הוא הבטיח הגנה מפני רדיפות לנוצרים, אם כי צו זה היה פחות מובהק ברוח הסובלנות הדתית שבו, ומתיחס לדת הנוצרית כאל איוולת שניתן למחול עליה, ולא כדת שוות־מעמד.
