פרשנות הפשט למקרא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשנות הפשט במקרא היא פרשנות השואפת לברר את המובן הטקסטואלי האותנטי של המופיע במקרא, הן בהקשר הנקודתי והן במכלול הטקסטואלי. הפרשנות נעזרת בכלים בלשניים וספרותיים, תוך ניתוח עומק של ההקשר ושל פרשיות מקבילות, כמו גם השוואה בלשנית לשפות אחרות, ועוד. למעשה, קיימת בעיה קשה בהגדרת ההבדל בין פשט לפרשנויות אחרות שאינן פשטניות, ונראה שניתן להגדיר זאת כניתוח מדוקדק של הטקסט כשלעצמו, על מרכיביו והקשרו, וניסיון לעמוד על כוונת הכותב המקורית - מאפיינים שלא כולם קיימים בפרשנויות אחרות, כגון הפרשנות המדרשית או הפרשנות הכריסטולוגית למקרא.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפרשנות הקדומה
לא הגיעו לידנו פרושים מובנים של המקרא בתקופות הקדומות; לכן קשה להעריך באיזה צורה התפרש המקרא בתקופת בית ראשון ובית שני. הגישה המקובלת במחקר טוענת שתקופה זו התאפיינה בפרושים אליגוריים שונים; כמו כן הגישה המקובלת במחקר טוענת שאף בתקופת המשנה והתלמוד, עיקר הפרוש היה פרוש מטאפורי המאופיין בעיקר בדרשות על הטקסט הכתוב. כחיזוק לכך מובאים מדרשי האגדה השונים (בראשית רבה, שמות רבה, ויקרא רבה, במדבר רבה, דברים רבה ועוד). הדרשות במקורות אלו רחוקות מהפשט עצמו, כשהם עוסקות במוסר, במשלים ובמסרים חינוכיים שטובלו בסיפורים דמיוניים. לעומת גישה זו יש הטוענים שפרשנות הפשט הייתה קיימת מאז ומעולם, והיוותה למעשה את החלק החשוב יותר של הפרשנות. כחיזוק לטענתם הם מוצאים בתרגומים השונים, כגון תרגום ירושלמי[1]. לדעתם התרגומים מהווים פרשנות פשט קלאסית, ולמעשה תרגום זה היה הפרוש הנפוץ והנלמד בקרב הציבור, עקב היותו נקרא בעת קריאת התורה בבית הכנסת.
[עריכה] פרשנות הפשט בימי הביניים
[עריכה] ביהדות
רש"י עסק בחיפוש אחר 'פשוטו של מקרא', ומזוהה במחקר כראשון אשר ראה את הדרש כשונה במהותו מהפשט (לאיכה א,1). החיפוש אחר הפשט, המשיך, ואף הקצין, בתלמידיו וממשיכי דרכו של רש"י; רבי יוסף קרא, רשב"ם, רבי יוסף בכור שור ועוד. ממשיכי דרכו של רש"י, ראו בפירוש הפשט את הדרך היחידה המתקבלת על הדעת (יוסף קרא, שמואל א,1); מהלך זה היווה הקצנה ביחס לשיטתו של רש"י, אשר ראה את שני אופני הפירוש כלגיטימים. בפירושיהם ניתן לראות חיפוש מתמיד אחר פשט הפסוק, המהווה למעשה פרשנות מילולית. נוסף על הפרשנות המילולית, ניתן להצביע על פרשנות הגיונית, בכך שתיאורים מסוימים מפורשים במטרה שלא להתרחק ממסגרת הטבע המוכרת [2]. ניתן לסכם את דרך פרוש זו, כגישה טקסטואלית, השואפת להבין את הפירוש המילולי, גם ע"פ מכלול גורמים, כגון הבנה בשפה העברית ובדקדוק העברי, בהיסטוריה ובגיאוגרפיה המקראית, ואף בשימוש ובהבאת נוסחאות אחרות [3].
[עריכה] בנצרות
גם בסביבה הנוצרית, בתקופה מעט מאוחרת לרש"י ותלמידיו, אנו מוצאים פרשנות פשט. בתקופה שקדמה פרשנות המקרא הנוצרית המסורתית הייתה מושתת בעיקר על פירושים אלגוריים וכריסטולוגיים, שהתרחקו מהטקסט עצמו; אולם אסכולת הוויקטורינים פרצו דרך חדשה בשאיפתם להבנת הטקסט עצמו, כאשר, כמו בפרשנות היהודית, פרשנות הטקסט קיבלה חשיבות גדולה יותר על הניסיון להקנות אחיזות תאולוגיות מהמקרא, בעזרת פרשנות. כך הוגו מסנט ויקטור (מת בשנת 1142 לספה"נ), התבטא ש-"להתעלם מן המלה פירושו להתעלם ממובנה של המלה וממה שהמלה מרמזת אליו". אותם ניסיונות להבנת הטקסט הובילו לכך שהוגו למד עברית, ואף התייעץ עם יהודים לצורך הבנת הטקסט [4].
[עריכה] תהליך ההקצנה
אולם מלבד הדמיון שאף הפרשנות הנוצרית החלה בתקופה קרובה יחסית לקבל את אותה נטייה יהודית לפרשנות טקסטואלית, המסתמכת על אספקטים ביקורתיים על מנת להבין את משמעות המילה; ניתן להצביע על דמיון נוסף וזהו תהליך ההקצנה. כפי שרש"י היה חדשן מסוים, וממשיכיו "עלו" עליו, אף תלמידו של הוגו, אנדריאס מסנט ויקטור הקצין את גישותיו. הקצנה זו ניכרת לדוגמה בהישענו על המקורות העבריים. אנדריאס חיפש אחר האמת הטקסטואלית ומשמעותו ההיסטורית, כשהוא מעיד על עצמו שהתייעץ עם יהודים, כדבר מקובל [5].
[עריכה] קווי הדימיון
ביחס לקווי הדמיון המתבטאים בחיפוש אחר פשוטו של הכתוב, חיפוש אחר טקסטים טובים ושימוש בפילולוגיה, ניתן להצביע על המפגש הברור וההתייעצויות ההדדיות הניכרות מהפרשנים, הן הנוצרים (לדוגמה אנדריאס במבוא לספר ויקרא ובפירושו לישעיה נא,5) והן היהודים (לדוגמה רשב"ם בפירושו לבראשית מט,10).
[עריכה] הסבר התופעה
במחקר דנו בנקודת דמיון זו, ונתנו כמה הסברים לקווי הדמיון המשותפים:
- א"מ ליפשיץ, רואה בשינוי והמעבר ללימוד הפשט, התפתחות יהודית פנימית, הנובעת מיהדות (הצרפתית) שלא נאלצה להתעמת עם תרבות אחרת (קראים או פילוסופיה יוונית וערבית), וכך התפיסה התלמודית של חיפוש הפשט, הצטרפה לתמימות בפרשנות ואומצו נורמות אלו; גישה זו המציגה עולם רוחני נפרד השלם עם עצמו, יכולה להצביע על קווי הדמיון כתוצאה מקרית, כאשר גם בעולם הנוצרי התפתחה תרבות רוחנית תמימה כזו; אולם בהירות והתייחסות לשאלת הדמיון ניתן למצוא בדברי בריל סמולי המסבירה את הפרשנות הנוצרית כתגובה לפעילות בעולם היהודי, בעקבות ההיכרות עם הטקסט היהודי ופרשנותו, כך הפנייה של הנוצרים ליהודים נתפסת כחיפוש אחר פתרון חדש ורציונאלי אחר תשובות לשאלות שהטרידו את המפרשים הנוצרים. על-פי גישה זו פרשנות הפשט הנה יצירה יהודית מקורית, שאומצה על-ידי הפרשנים הנוצרים בעקבות צורך פנימי, בעקבות לימוד מעמיק בכתבי המקרא וסקרנות אינטלקטואלית.
- אברהם גרוסמן משער שפרשנות הפשט צמחה בעולם היהודי בזיקה לפולמוס עם הנוצרים, כך לעומת התאולוגים הנוצרים ששאפו לדון בעקרונות ובראייה כוללת, היהודים כצורך פולמוסי הדגישו והקפידו להיצמד לפשט הלשון ולהקשר לצורך הוכחת גישתם. גישה זו רואה את התהליך כראשוני אצל היהודים, אולם היא מזהה את השפעת הפולמוס על הצורך לחדד את הגישה הפשטנית.
- גישה נוספת המובאת על-ידי אברהם גרוסמן היא השפעתה של המורשה התרבותית של ארצות האסלאם, והמחקר הפילולוגי שם, שלמעשה השפיע על העולם היהודי בכללותו. בארצות אלו נוצרה פרשנות פשטנית שנדדה אף לשאר העולם היהודי. גם גישה זו מזהה את ראשית התהליך בעולם היהודי.
- גישות אלו רואות בדמיון בין הנוצרים ליהודים "תגובות שרשרת" כאשר תופעת פרשנות הפשט התרחשה בעולם היהודי, מסיבות שונות ועברה אף לעולם הנוצרי. חוקרים שונים ציינו לכך שגישות אלו, מתעלמות, במידה מסוימת, מכך שהתפתחויות תרבותיות (ובתוכם זו של תושבי צרפת במאה ה-12 לספה"נ) מתרחשות כחלק מהעולם התרבותי הכולל של התקופה, וכן יש בהם התעלמות מניסיון לתת לתופעת השינוי הכללית מסגרת אחת, אף שהשינוי מתרחש במסגרת אחת. כך יש הרואים ברנסנס של המאה ה-12 לספה"נ [6], תופעה אחת שהובילה לביטוי זהה (פרשנות הפשט) בחברות שונות (יהודית ונוצרית); כאשר ביטויי הרנסנס מתבטאים בפרשנות המקראית, בחידוש (דרכי מחשבה חדשנות), בחיפוש אחר טקסטים טובים יותר, בביקורת על הסמכות, ברדיפה אחר הידע והתעקשות על עיצוב הישן והחדש, ואף ביצירתיות המדהימה; וכך הרנסנס הכללי התבטא אף בפרשנות המקראית.
[עריכה] מקורות
- 1. ^ הרב מנחם מנדל כשר הרחיב על הנושא בכמה מספריו, שצורפו למהדורות השונות של ספרו "תורה שלמה".
- 2. ^ לדוגמה יוסף בכור שור על בראשית כח,12; המתאר עליית מלאכים כדבר שהתרחש בחלום.
- 3. ^ לדוגמה פרוש רשב"ם לבראשית מט,10 ושמות כ,13 בהבאת הוולגטה.
- 4. ^ לדוגמה פירושו לבראשית מט,10 וליואל א,15.
- 5. ^ מבוא לפירושו לספר ויקרא.
- 6. ^ כינוי ההיסטוריונים לתנועה תרבותית חדשנית, סביב שנת 1100 לספה"נ, שמרכזה היה בצרפת הצפונית והתבטאה בתחומים רבים של היצירה התרבותית.
קטגוריות: פירושי התנ"ך | נצרות | יהדות
