נלי בליי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליזבת קוצ'ריין (5 במאי 1864 - 27 בינואר 1922) נודעה בשם העט שלה נלי בליי, עיתונאית אמריקאית ילידת פנסילבניה. חלוצה בתחום העיתונאות החוקרת וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות שאולה.
טור סקסיסטי בעיתון "פיטסבורג דיספאטץ'" שטען שמקומן של הנשים הוא במטבח, עורר אותה לכתוב תגובה ארסית לעורך העיתון. איכות המכתב הביאה את עורך העיתון לבקש ממנה להצטרף לעיתון ככתבת. העורך גם נתן לה את שם העט שלה על-פי שיר מאת סטיבן פוסטר, היות ובאותה תקופה לא היה נהוג שאישה הכותבת בעיתון תחשוף את שמה האמיתי ברבים.
בליי מיקדה את תשומת ליבה באפליית נשים, המציאה את העיתונות החוקרת, והתמחתה בביצוע תחקירים בזהות שאולה. היא התחזתה לפועלת ופרסמה כתבות תחקיר על תנאי העבודה הקשים של נשים במפעלים בסוף המאה ה-19. כתבותיה הרגיזו בעלי עסקים רבים, שאיימו על העיתון בהפסקת הפרסום בו אם ימשיך העיתון לפרסם את כתבותיה של בליי. לאחר כמה כתבות תחקיר "הוגלתה" בליי לטורים על נושאי אופנה.
עקב כך עזבה בליי את הדיספאטץ' ועברה לניו יורק, שם חיפשה עבודה במשך מספר חודשים. בליי ביקשה לעבוד בעיתונו הסנצסציוני של ג'וזף פוליצר, 'הניו יורק וורלד'. פוליצר שכר את שרותיה, ומשימתה הראשונה הייתה לכתוב כתבה על מחסה לחולות נפש באי בלקוול מול ניו יורק. היא התחזתה לחולת נפש, אושפזה במוסד, וחשפה את התנאים הקשים שבהם טופלו החולות במקום. בעקבות הכתבה נסגר המוסד ובליי זכתה בפרסום רב. מעשה זה גם פתח עידן בו נשים סיכנו את שמן הטוב ולעיתים אף את חייהן כדי להכנס לעולמם של הגברים.
ב-1888 הוצע במערכת הוורלד לערוך מסע מסביב לעולם באופן דומה למתואר בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". בליי נבחרה למשימה, וב-14 בנובמבר 1889 יצאה בספינה מניו יורק למסע סביב לעולם. קורות מסעה פורסמו בכל יום בעיתון והביאו לגל גואה של התעניינות, שהתחזק כשהחלו הימורים לגבי הזמן שיקח לה להקיף את העולם. לאחר 72 יום, שש שעות ו-11 דקות שבה בליי לניו יורק וזכתה לקבלת פנים נלהבת, שכללה זיקוקים ומצעד. המסע והשיא העולמי שהשיגה בזמנו בהקפת העולם הקנו לה שם בינלאומי. היא גם הייתה האשה הראשונה שהקיפה את העולם ללא גבר מלווה.
הרפתקאותיה וכתיבתה על נושאים פמיניסטיים הפכו אותה לדמות מוערכת על ידי נשים רבות.
בשנת 1895 נישאה בליי למיליונר רוברט סימן שהיה מבוגר ממנה ב-40 שנה, ופרשה מעיתונות. לאחר מותו ב-1904, החלה בליי לנהל את העסק שלו בתעשיית הברזל, וביצעה שינויים רדיקליים בתנאי העבודה של העובדים. למרות כוונתיה הטובות והשינויים לטובת העובדים, בורותה בבנקאות ובהנהלת חשבונות גרמו לפשיטת רגל של החברה.
לאחר מכן חזרה בליי לעיתונות וכיסתה נושאים כמו ועידת הסופרג'יסטיות ב-1913 ודיווחים מהחזית המזרחית מאירופה של מלחמת העולם הראשונה.
בגיל 57 מתה אליזבת "הוורודה" קוצ'ריין ממחלת דלקת ריאות.
