ניקולאס החמישי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ניקולאס החמישי | ||||||||||||||||||
 |
||||||||||||||||||
|
ניקולאס החמישי (בלטינית: Nikolaus V; נולד כטומאסו פרנטוצ'לי, באיטלקית Tommaso Parentucelli ב-15 לנובמבר 1397) היה האפיפיור של הכנסייה הרומית-קתולית מה-6 למרץ 1447 עד למותו ב-24 למרץ 1455.
ניקולאס החמישי נולד בעיר בסרצאנה (Sarzana) שבאזור ליגוריה האיטלקי. אביו היה רופא שנפטר בגיל צעיר. פרנטוצ'לי עבר לעיר פירנצה שם הוא לימד את בני משפחות האצולה, הסטרוצי (Strozzi) ואלביצי (Albizzi). הכירותו עם אצילים אלו הקנתה לו את החברות עם טובי ההומנסטים של זמנו. הוא סיים את לימודי התאולוגיה באוניברסיטת בולוניה בשנת 1422. ההגמון של בולוניה הופעם מחוכמת התאולוג הצעיר ואף שלחו למסעות העשרה בערי גרמניה, צרפת ואנגליה. ממסעותיו אלו פרנטוצ'לי בנה אוסף של ספרים שחלקם נשמר עד ימינו, בהם ניתן לראות את הערותיו בשוליים.
במועצת ההגמונים שנערכה בבאזל ולאחר מיכן בפירנצה בשנת 1444 הצליח פרנטוצ'לי להציג את יכלותיו. עם מות אביו הרוחני, מונה ניקולאס להגמון בולוניה. האפיפיור דאז, אאוגנוס הרביעי, שלח את ההגמון הטרי לפרנקפורט לנהל את המשא ומתן בין הכס הקדוש והאימפריה הרומית הקדושה. עם חזרתו לאטליה הוא קיבל את התואר קרדינל הכנסייה זוזנה הקדושה שנמצאת ברומא. לאחר מות אאוגנוס הרביעי הוכתר פרנטוצ'לי לאפיפיור ניקולאס החמישי על שם קודמו בתפקיד הגמון בולוניה, ניקולאס אלברגטי.
הצלחתו הראשונה בתור אפיפיור הייתה לעצור את ההתנתקות התוך כנסיתית שנגרמה עקב בחירת אפיפיור-נגד, פליקס (Felix), במועצת באזל. בשנת 1452 הצליח ניקולאס החמישי להכתיר את פרידריך השלישי כקיסר האמפריה הרומית הקדושה. דבר שהביא עמו הדר ועוצמה פוליטית לכס הקדוש. פרידריך היה לקיסר האחרון שהוכתר על ידי אפיפיור ברומא. ניקולאס שלט ביד אוטרקית בוותיקן וביטל את מועצות ההגמונים. רצונו לשלוט לבד הביא לנסיון מהפך ברומא בשנת 1453. באותה שנה נכבשה קונסטנטינופול על ידי העותמנים, דבר שזעזע את העולם הנוצרי של נסיכים שלא הצליחו למצוא את עמק השווה. הוא נפטר ב-24 למרץ 1455 ונקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
ניקולאס החמישי נחשב לאחד מבוני רומא החשובים. בהיותו ההומניסט הראשון בראש הכנסייה הקתולית הוא תמך במדע ובאומנות רבות. הוא זה שיסד את ספריית הוותיקן ותרם לה מאוסף ספריו העשיר. בערס מותו צוטט האפיפיור כמסביר להגמוניו שעל הכנסייה לתמוך במדע ובמחקר הדת כחתירה לידע האמת, אך יש עליה להציג בנייה חזקה ומפוארת כדי לשמור על אימונת הרוב הלא מלומד.
| הקודם: אאוגנוס הרביעי |
אפיפיורים | הבא: קליקסטוס השלישי |
