נוסחת קלאוזיוס קלפרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוסחת קלאוזיוס-קלפרון ( Clausius-Clapeyron ) על שם רודולף קלאוזיוס ואמיל קלפרון, היא דרך לאפיין מעבר פאזה בין שני מצבי צבירה של החומר, כגון מוצק ונוזל.
בתרמודינמיקה, נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x הוא הטמפרטורה T ואילו ציר y הוא הלחץ P. במערכת צירים זו מציירים את העקומות המפרידות בין מצבי הצבירה של הנוזל ובכך מחלקים את השטח לשלושה חלקים - כאשר בכל חלק החומר נמצא במצב צבירה אחר. בקווים המחברים בין שני אזורים החומר יכול להימצא בשיווי משקל בשתי הפאזות, מסיבה זו הם נקראים "קווי דו-קיום". נוסחת קלאזיוס-קלפרון (ק"ק) מאפשרת לחשב את השיפוע של קווים אלה.
מתמטית, נוסחת ק"ק קובעת שעל קווי הדו-קיום מתקיים:
כאשר dP/dT הוא השיפוע (נגזרת) של עקומת הדו-קיום, L הוא החום הכמוס, T היא הטמפרטורה ו-ΔV הוא השינוי בנפח בעת שינוי הפאזה.
[עריכה] הסקת המשוואה
נניח שתי פאזות, I ו-II, שנמצאות במגע תרמי ושיווי משקל אחת עם השניה. אזי הפוטנציאלים הכימיים מקיימים את הקשר mu;I = μII. מאחר שזה נכון בכל נקודה בעקומת הדו-קיום, על עקומה זו מתקיים dμI = dμII. כעת, נעזר בנוסחת גיבס-דוהם
כדי לקבל את הקשר
נעביר אגפים ונחלק dP ב-dT ונקבל
בתהליך הפיך מתקיים שהשינוי בחום δQ נתון על ידי δQ=T dS ולכן החום שהושקע בשינוי מצב הצבירה הוא
וזו בדיוק ההגדרה של חום כמוס.
נציב זאת במשוואה לעיל ונקבל את נוסחת קלאוזיוס-קלפרון.
[עריכה] יישומים
בנוסחת ק"ק משתמשים כדי לחשב האם מעבר פאזה כלשהו יתרחש או לא.
לדוגמה, נוסחת ק"ק מנוצלת פעמים רבות כדי להסביר החלקה על הקרח: הלחץ המוגבר של המחליק על הקרח גורם לו להינמס. האם הסבר זה אכן נכון ותקף במקרה זה?
אם T = −2 °C אפשר להשתמש בנוסחת ק"ק עבור מעבר פאזה ממוצק לנוזל, ואז
ובהצבת נתונים אופיינים: L = 3.34*105 J/kg, T=271K, ΔV = -9.05 *10-5m3/kg,
ואת העובדה שהלחץ גורם לשינוי ב-2 מעלות קלווין,
- ΔT = 2K,
נקבל שהשינוי בלחץ יהיה
- ΔP = 27.2 MPa.
שזה שווה ללחץ שמפעיל מתאבק סומו (כ-150 ק"ג) שעומד על נעלי עקב (שטח של חצי סמ"ר)! כלומר, הלחץ גדול מדי מכדי שהקרח יתמוך בו ולכן זה לא ההסבר לתופעה.