מכתבי אל עמרנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכתבי תל אל עמארנה הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ־20 שנה, בימי המלך אח'נאתון. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית.
חלק מהמכתבים נתגלו במקרה בשנת 1887 בידי מצרים מקומיים שהציעו אותם למכירה. מאוחר יותר נערכה חפירה ליד העיר אל עמארנה שבמרכז מצרים. בחפירה נתגלו כמעט ארבע מאות איגרות נוספות, רובן המוחלט משליטי כנען שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתן מהמעצמות האחרות שבאזור.
[עריכה] המכתבים
אמנחותפ הרביעי, אחד ממלכי השושלת הי"ח, המתוארך לאמצע המאה ה-15 לפנה"ס, החל במהפכה דתית שעיקרה עבודת אל השמש (אתון), באופן כמעט בלעדי. במסגרת המהפכה, שינה המלך את שמו לאח'נאתון והעביר את בירתו לעיר חדשה שייסד - אח'תאתון. בעיר זו הקים ארכיון שכלל את המכתבים שנכתבו אליו ואל אביו.
המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה.
כיוון שארכיון אל עמארנה הוא היחיד שנמצא מהתקופה, הוא המקור העיקרי ולפעמים היחיד לגביה. בין הדברים שנלמדים מהאיגרות: עוצמתה של מצרים, יחס הערים הכנעניות לשלטון המצרי, המבנה השלטוני והחברתי של הארץ.
אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל עמארנה הוא פלישתם של העפירו (או 'חבירו') לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.