מבשרי הציונות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשם מְבַשְרֵי הציונות מכנים קבוצה של אישים שהושפעו עמוקות מרעיון הלאומיות המודרנית שפשט באירופה של המאה ה-19, וביקשו להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מרכז פעילותם של האישים היה בין השנים 1860-1874, עוד בטרם קמה התנועה הציונית המעשית (1881) והמדינית (1896). בשל כך הם נקראים מבשרי הציונות.
בין מבשרי הציונות מונים את הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי (1798-1878), הרב צבי הירש קלישר (1874 - 1795), והוגה הדעות משה הס (1812-1875).
הרב אלקלעי, רב ספרדי מהבלקן, היה ספוג רעיונות משיחיים בנוגע לקץ הגאולה, והושפע עמוקות מההצלחה הפוליטית של אדולף כרמייה ומשה מונטיפיורי בפרשת עלילת דמשק, בשנת 1940. הרב קלישר, רב גרמני ממוצא פולני, ראה באמנציפציה - שיוויון הזכויות שהוחל, לפחות להלכה, גם על יהודים - חלק מתהליך הגאולה. הרבנים אלקלעי וקלישר שינו את תפיסת עולמם הדתית, בזונחם את ג' השבועות אשר אסרו פעילות אקטיבית למען גאולת ישראל.
משה הס, הושפע מרעיון הלאומיות המודרנית, בעקבות כך פרסם בשנת 1862 את "רומי וירושלים". הס, שהיה חילוני ומהפכן סוציאליסט לשעבר, גילה מחדש את המקורות התרבותיים והפוליטיים של היהדות, כל זאת במטרה לדלות משם חומרים רעיוניים עבור תנועת הלאומיות המודרנית היהודית.
בשעה שפעלו מבשרי הציונות מצב היהודים היה יחסית סביר, ולכן רעיון הלאומיות המודרנית היהודית לא זכה להצלחה בשנים בהם פעלו. רק החל מסוף שנות ה-70, עם מצוקתם הכלכלית הגוברת של יהודי מזרח אירופה וגל אנטישמיות גואה, עזבו שני מיליון וחצי יהודים (עד מלחמת העולם הראשונה) את מזרח אירופה, כאשר רק אחוז קטן מתוכם הגרו לארץ ישראל.
