ליצ'י
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ליצ'י | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | סבונניים |
| סוג: | ליצ'י |
| מין: | ליצ'י |
| שם מדעי | |
 Litchi chinensis |
|
הליצ'י (Litchi chinensis) (בסינית: 荔枝) הוא עץ פרי טרופי, הגדל במקור בדרום סין. זהו עץ ירוק עד בגודל בינוני, המגיע לגובה של 15-20 מטר. ניצני עליו הם תחילה אדמדמים ולבסוף מתפתחים לעלים ירוקים באורך 15-25 ס"מ. פרחי הליצ'י הם קטנים בצבע לבן-ירקרק או לבן-צהבהב. הפרי הוא בגודל 3-4 ס"מ ובעל קוטר של 3 ס"מ. פרי לבן בשרני מתוק, דומה במידה מסוימת לענב, בעל קליפה מחוספסת בגוון אדום, לא אכילה, אך ניתנת להסרה בקלות. הליצ'י עתיר בויטמין C. אורך גלעין הליצ'י הוא 2 ס"מ וקוטרו 1-1.5 ס"מ. גלעין הליצ'י רעיל במידת-מה ולכן לא כדאי לאכול אותו. עונת הליצ'י, בה הפרי בשל, היא בין יולי לאוקטובר, כ-100 ימים לאחר הפריחה. ליצ'י גדל למכביר בדרום סין, ארץ מוצאו, וכמו-כן, בדרום מזרח אסיה והודו, בדרום יפן, ולאחרונה גם בפלורידה, בהוואי ובמזרח אוסטרליה.
האקלים הדרוש לגדילת הליצ'י הוא טרופי-חם, כפורי-חורף מועטים ולא מתחת למינוס 4 מעלות צלזיוס, קיץ חם, גשמים ולחות. מצע הגדילה הטוב ביותר הוא אדמה מעט חומצית ועשירה בחומר אורגאני.
ליצ'י נמכר טרי בשווקים סיניים ובקופסאות שימורים לאורך כל השנה. הקליפה האדומה של הליצ'י מקבלת צבע חום כהה בהקפאה, אך הטעם לא משתנה. ע"פ דיווחים, צריכת-יתר של ליצ'י גורמת לשפתיים יבשות ודימומים מהאף בקרב אנשים מסוימים.
הליצ'י בישראל : אף על פי שמוצא העץ הוא אולי טרופי, ניתן לגדלו בתנאי הארץ, תנאים סוב-טרופיים. עצים ראשונים ניטעו בארץ כבר בשנות השלושים למאה העשרים. חלקות התצפית הראשונות ניטעו בראשית שנות השישים. החל מסוף שנות השבעים הוחל בארץ בנטיעה די רחבה של הליצ'י, ומאז הוא מצוי בשפע בשווקים. רוב מטעי הליצ'י מצויים באזור החוף, אך גם בבקעת הירדן, בדרום רמת הגולן ובעוד מקומות חמים.
בסין מצויים מאות זני ליצ'י, אבל בארץ, עד לעת האחרונה, מגדלים רק שניים: ליצ'י מאוריציאני, שמוצאו מהאי מאוריציוס, וליצ'י פלורידאני, שמוצאו מפלורידה בדרום ארצות הברית. שני הזנים דומים מאד, ובהבדלים יכולים להבחין כמעט רק אנשי המקצוע. לאחרונה מייבאים שתלנים פרטיים זני ליצ'י נוספים, ובהם גם כאלה העולים בטיבם על שני זני הגידול הראשיים. אך עדיין לא שוחררו זנים נוספים לגידול מסחרי.
פרי הליצ'י עשיר בויטאמין C, בזרחן ובויטאמינים מקבוצת B. עופות התוכי הירוק, הדררה, שהתפשטו מאוד בארץ בשנים האחרונות, מסבים לפרי הליצ'י נזקים רבים.
