מסורתיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בישראל, מסורתיים או שומרי מסורת הוא כינוי לזרם מרכזי בחברה הישראלית שמאפיין אנשים שאינם נחשבים דתיים אך גם אינם חילוניים. המסורתיים מקיימים מצוות אחדות ומנהגים שונים הנחשבים סמלי מסורת מובהקים, בלי לחוש חובת קיומם אלא מתוך הזדהות ותחושת השתייכות לעם היהודי, ומתוך המחשבה שיש לשמר ערכי מסורת כדי לשמור על קיומו של העם. המסורתיים בישראל שונים מהזרם המסורתי המקובל בקרב קהילות יהודיות בארצות המערב.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיהו מסורתי?
המסורתיים אינם זרם מוגדר, ואין להם מסגרת הקובעת בדיוק מה חובותיהם וזכויותיהם. יחסם לדת קשור בנטיית ליבם וברצון להיות חלק מהמסגרת היהודית הכוללת בלי להיצמד לחובות המוטלות מכוח תקנות ומצוות. למרות זאת אפשר לייחס לרובם, שמירה על כמה מנהגים הנחשבים מרכיבים חשובים ביהדות. כמו:
- שמירה על כשרות - המסורתיים יקפידו לא לאכול בשר חזיר או פירות ים לא כשרים, ואף יפרידו במטבחם את מאכלי בשר וחלב.
- קידוש - ארוחת ליל שבת סביב השולחן עם המשפחה, ואמירת הקידוש על כוס יין.
- מזוזה - מסורתיים רבים נוהגים לנשק מזוזה בכניסה לבית.
- ביקור בבית כנסת - מסורתיים רבים מגיעים לתפילות בבית הכנסת בעיקר בימי החגים החשובים כמו ראש השנה ויום הכיפורים. יש כאלה הבאים אף בשבתות רגילות במשך כל השנה.
- הגבר המסורתי אינו חובש כיפה, ונראה חילוני. יש כאלה המחזיקים כיפה בכיס המכנסיים או במכונית, מתוך מחשבה שהם יכולים לעשות בה שימוש במקרה הצורך - הגעה לבית כנסת, ביקור באירוע בעל צביון דתי, וכדומה.
בנוסף לאלה, יש מסורתיים המקפידים לחנך את ילדיהם בעיקר בגיל הרך, במסגרת דתית או מסורתית, ויש אחרים הנוהגים להניח תפילין, או לבקר אצל מקובלים ורבנים ידועים לקבל מהם עצה לחיים. הכול תלוי בעוצמת הרצון הפנימי של המסורתי להקפיד על מה שנראה לו כחשוב. הפניה אל הדרך המסורתית קשורה בין הייתר גם ליחסם של ישראלים רבים אל המימסד הדתי ואל מה שנראה בעיניהם כשמרני, מיושן ואינו תואם את החיים בעידן המודרני.
המסורתיים נמצאים בין אורח החיים החילוני לבין הדתי, אך מספרם המדוייק אינו ניתן לכימות. למעשה מרבית הסטטיסטיקות הנובעות מסקרים ומחקרים, מציגים נתונים המתבססים על תשובותיהם של הנשאלים להגדרת מעמדם. בנתונים אלה, המסורתי הוא בדרך כלל מי שמגדיר עצמו ככזה.
[עריכה] המסורת, המשפחה והעדה
שמירת מסורת קשורה לערכי המשפחה, ורבים רואים בשמירה על המסורת ערך משפחתי וחינוכי חשוב. המסורת קשורה גם להשתייכות עדתית. כך למשל, בקרב יהודים שעלו לישראל ממדינות צפון אפריקה, קיימת נטייה בולטת לשמירת מסורת. עולים מארצות אלה, כמו גם בניהם יגדירו עצמם שומרי מסורת גם אם אורחות חייהם נחשבים חילוניים – הם מקפידים לשמור על מסורת הקשורה במורשת שהביאו עימם מארץ הולדתם. בהקשר לזה ראוי לציין את התנועה הפוליטית ש"ס אשר חרתה על דיגלה את הסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה", וסחפה אל שורות מצביעיה רבים מבני עדות המזרח שאינם דתיים, אך מוצאים ענין ברעיון של שמירת המסורת.
[עריכה] היהודי המסורתי – חילוני או דתי?
דיון בחברה הדתית בישראל עובר לרוב באחד משני דגמים:
- המודל הדיכוטומי או המודל הבינארי. מודל זה מניח כי ישנם יהודים חילונים ומולם ישנם קבוצה נוספת של יהודים דתיים. כל קבוצה מהווה קבוצה הומוגנית.
- מודל הרצף - ישנם שתי קטגוריות: קיום מצוות ואמונה וניתן לסווג את האדם על פי המיקום שלו ברצף. המודל הזה הוא המודל המקובל כיום יותר בסוציולוגיה הישראלית.
היהודי המסורתי נתפס לרוב מתוך קנה המידה של היהדות האורתודוכסית. מתוך קנה מידה זה הוא נתפס כבעל אמונה חזקה מחד אך סלקטיבי ולוקה בחסר בתחום קיום המצוות. היהודי המסורתי יכול ללכת בשבת לבית הכנסת ולאחר מכן למשחק כדורגל או לסוע לים. אדם שאינו חילוני ואינו דתי, או להפך חילוני ודתי גם יחד. 30% מהנשאלים בדו"ח גוטמן השיבו כי הם רואים עצמם כמסורתיים. על פי ליבמן וידגר, [beyond the religious-secular dichotomy: Masortiim in Israel], הם מהווים קבוצה עצמאית אם כי יש שרואים בהם "קוקטייל" לא עיקבי של אמונות ופרקטיקות התאפיין בעיקר על ידי חוסר הבהירות. שלמה דשן טוען כי המסורתיים אינם רואים עצמם כ'חילונים' בנוסח האשכנזי ובודאי שאים מתנהגים כך. אמונה בקדוש ברוך הוא, מעמד חכמי התורה, שכר ועונש ועוד – כל אלה מקובלים למדי, ואיתם גם נוהגים מעשיים הקשורים בחיי המשפחה. התשתית המשפחתית – חברתית- קהילתית מלכדת את המזרחיים באופן המונע מהם 'חילוניות' גמורה, מנוכרת. יהודה שנהב טוען יותר מכך, כי למעשה אין חילוניות יהודית בארץ. לדעתו, כל מי שיש לו זיקה למסורת היהודית – לא בהכרח לפרקטיקה אינו חילוני. הזיקה יכולה להיות שכלית, אמונית, פרקטית. אם כך, ככל הנראה לא ניתן לראות ביהודי המסורתי חילוני. אך האם ניתן לראות בו דתי?
ליבמן וידגר ראינו מסורתיים ושאלו אותם על אמונותיהם ואורח חייהם. אחת התשובות שחזרה פעמים רבות הייתה כי המסורתיים מקבלים את עקרונות הדת אבל אלה נשארים ברמה המופשטת ולאו דווקא הקונקרטית. שורה של מעשים דתיים חדשים מאפינת את הקהילה המסורתית. ביניהם בולטת למשל העלייה לרגל אל קברות צדיקים שהידועה בהם היא הילולת מירון אך בצידה מתקימות בארץ מדי שנה עשרות ואולי מאות הילולות אחרות המושכות אליהן מאמינים מסורתיים. האם שורת מעשים זו מרמזת על דתיות? מהיכן מקורה? מאיר בוזגלו טוען כי המסורתי רואה את עצמו נאמן לעולם של הוריו. הוא דוחה את הרעיון המערבי החילוני על ההכרח בכינון עצמי. לא הכול פתוח לביקורת, ואין הוא מתחיל כלוח חלק שמכונן את עצמו מתוך עצמו. המסורתי רואה את עצמו מסור לעולם של הוריו ומוריו, הוא מקבל מהוריו ומעביר הלאה למשפחתו ותלמידיו.
נתינת כבוד זו אינה חיקוי מכני של עולם ההורים. המסורת אינה מן האפשר בלי מוסדות של סיגול ופרשנות ערה . הירושה שקיבל מהוריו אינה קובעת סדרת פעולות קשוחה. עצם העובדה שהוריו מסרו לו, והשאירו אותו לבד עם המסורת דורש ממנו עבודת פירוש ועדכון. לאמיתו של דבר אין ניגוד בין מסורת לשינוי, אלא ההיפך הוא הנכון: המסורת היא תנאי הכרחי לאפשרות של כל שינוי. אחרת יש סדרת המרות בזו אחר זו ולא שינוי והתפתחות שדורשים גרעין קשיח או שאליו מחויבים. החיים המודרניים מציבים בפני המסורתי אתגרים שלא עמדו בפני אבותיו. הללו עשויים להיפתר בדרכים שונות על ידי המסורתי, מה שברור הוא שאין הוא מצטרף לקהילה שמקבלת את הפתרון ההלכתי של רב לבעיות אלה וכאן נעוץ ההבדל המשמעותי ביותר בינו לבין אדם דתי. למעשה, הוא מחפש דרכים להגביל את מרחב השאלות ההלכתיות. שאלות כמו להחזיר שטחים או לא, להתגייס לצבא או לא, לסקול באבנים את מי שנוסע בשבת או לא, אינן שאלות שהוא רואה ברב מסוים בר סמכא שיתן לו את התשובות. המסורתי אינו בהכרח שומר פחות על מצוות הדת. יש מסורתיים ששומרים יותר, ויש ששומרים פחות. מה שמייחד את המסורתי הוא הימנעות מרדוקציה של חייו לחיי ההלכה. המסורתי אינו ממרה את פי הרב, אבל בהרבה שאלות אין הוא שואל את הרב, וזאת לא אחת לשביעות רצונו של הרב המסורתי.
בניגוד ליהדות האשכנזית שנתפרדה לחילוניות, לחרדיות, לאורתודוכסיה לרפורמה ולקונסרבטיביות. השינויים שעברה המסורתיות של יוצאי ארצות האסלאם הם ממין שונה. לא רק הקונטקסט המוסלמי-ערבי, ולא רק שאופן הפגישה עם החיים המודרניים הוא ממין שונה, אלא שהוא מתנהל באוירה שונה לחלוטין. המזרחי עומד מול החילון, האורתודוכסיה, הרפורמה – ואינו מאמץ קטבים שנוצרו על ידי אחרים. המסורתי אינו בוחר בין קטבים, אלא חוזר להתהוותם של קטבים אלה אי שם בתקופת ההשכלה, ומנסה למצוא את דרכו, חושב מחדש את האפשרויות שהוצעו כפתרונות. הגבול בין חילוניות לדתיות, הכרה באדם כריבון על עצמו ועל עולמו, וקיום אורח חיים שאינו נובע מהשקפה דתית, טוען ידידיה יצחקי, עובר בתוך אותו ציבור גדול של שומרי מסורת.אלה המגדירים עצמם כמסורתיים נמצאים בקשת רחבה של זיקות דתיות ומצויים במרחב שבין חילונים לדתיים. אין הם מזהים עצמם עם אף אחת מהאפשרויות הללו ואין הם מעונינים שאחרים יזהוו אותם ככאלה או כאלה. ולסיום. בין דו"ח גוטמן של 1990 לדו"ח של 1999 רואים ירידה באחוז המזהים עצמם כמסורתיים. לדעת ליבמן וידגר ניתן לחשוב על העלייה הרוסית כחלק מהסיבה. אבל, לדעתם, ההסבר העיקרי הוא החוסר בסוכני סוציאליזציה בנוסף למעגל המשפחתי ומעגל החברים הקרובים. אין בתי"ס או ארגונים המעודדים התנהגות מסורתית. יותר מכך, התקשורת הישראלית כמעט ולא נותנת לו יצוג כקבוצה. כתוצאה מכך, נתונים המסורתיים ללחצים דו-כיווניים. הן מהדתיים [וש"ס דוגמה טובה לכך] והן מהחילונים.
לא חילוני ולא דתי. זהו המסורתי הנמצא בתווך, שחשיבותו בשסע הדתי-חילוני מרובה, שנמצא בלחצים משני הצדדים כאחד והחסר סוכני סוציאליזציה ממסדיים שישמרו את התופעה.
[עריכה] בין שומרי מסורת לבין שמירה על מורשת
המסורת היהודית כוללת מנהגים שונים המתקיימים בבתים חילוניים, לא מתוך היותם מסורתיים. כך למשל, טקס הבר-מצווה, יכול להתקיים בבית חילוני שאינו נחשב מסורתי. כך גם טקס ברית מילה או ליל הסדר בפסח. אלו הם מנהגים המייחדים את העם היהודי כולו ומתקיימים גם בקרב מי שמגדירים עצמם חילוניים שאינם שומרי מסורת.
שמירה על מסורת יכולה להיות קשורה גם בערכים הנראים לשומר כחשובים מבחינה אישית, בעלי ערך מוסף. כך למשל יש רבים אשר צמים את צום יום הכיפורים שהוא בעל ערך דתי, אך מתפרש על ידי החילוני הצם, כפעולה התורמת לגוף ולנפש. אחרים שומרים על דיני טהרת המשפחה מתוך הכרה בחשיבותם לשמירה על חיי משפחה בריאים.
בשנים האחרונות מתפתחת מגמה חברתית לשוב אל המקורות ולהחיות ערכים יהודיים שהצליחו להישמר במשך אלפי שנים, ומהווים את עמוד השידרה של המורשת היהודית. מגמה זו אינה קשורה בהכרח למסורתיים אלא מתאפיינת ברצונם של חילוניים לצקת תוכן ערכי לחייהם. כך למשל בקיבוצים רבים יוצקים תוכן חדש למנהגים הקשורים בחגי ישראל. בהקשר זה ראוי לציין מפעלים כמו בית המדרש אלול, המקיימים פעילויות שיש בהן חזרה אל המורשת מתוך רצון להעמיק את ההיכרות של הנוער עם המקורות היהודיים.
[עריכה] לדתיים ולשומרי מסורת
המסורתיים מהווים מרכיב בולט בתחומי הכלכלה והחברה. כך למשל, חברות נסיעות ותיירות מארגנים טיולים מיוחדים לשומרי מסורת. במסגרת טיולים אלה הלינה בבתי מלון עם אוכל כשר, והאווירה בשבתות כוללת מרכיבים מסורתיים כמו קידוש והימנעות מנסיעה.
קיימים בתי ספר לשומרי מסורת ברשת החינוך תל"י. הלימודים בבתי ספר אלו נועדו לתגבר את לימודי היהדות על ידי העשרת תוכנית הלימודים בתכנים יהודיים ציוניים נוספים.
[עריכה] הזרם המסורתי בחו"ל
לעומת ההגדרה הלא ברורה של המסורתיים בישראל, הרי שבקהילות יהודיות במערב, ובעיקר בארצות הברית קיים זרם המתקרא "מסורתי". עקרונותיו של זרם זה קרובים יותר לעקרונות הדת האורתודוקסיים מאשר לעקרונות הכמעט חילוניים של המסורתיים בארץ. הם משייכים את עצמם כשלב ביניים בין הזרם הקונסרבטיבי והאורתודוקסי, ועל כן הם מכנים את עצמם קונסרבדוקסים. עקרונותיהם קרובים יותר לאורתודוקסים מאשר לקונסרבטיביים, אך, למרות זאת, המימסד הרבני האותודוקסי, מעצם טבעו השמרני, מסרב לראות בהם חלק ממנו, ובעיקר מסרב להכיר בטקסי הנישואין, הגירושין והגיור שהם עורכים. בולטת אצלם הנטייה לאפשר לנשים להשתתף בתפילות במעמד שווה לגברים, וכן הם נוהגים "הקלות" מסוימות, כגון: שימוש במיקרופון בשבת לצורך תפילות ודרשות.
