דיכוי הגנה אווירית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצעי דיכוי הגנה אווירית (באנגלית: Suppression of Enemy Air Defences, בקיצור: SEAD) נועדו לפגיעה במערכות המכ"ם של סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) ותותחי הנ"מ של האויב. פעולת אלו מתבצעות בדרך כלל בשעות הראשונות של המערכה, ונועדו לאפשר חופש טיסה לכלי הטיס התוקפים.
דיכוי הגנה אווירית כוללים את המרכיבים הבאים:
- הפעלת לוחמה אלקטרונית לשיבוש פעולת המכ"מים של האויב.
- תקיפה של סוללות הטק"א והנ"מ והמכ"מים שלהם. תקיפה כזו יכולה להיעשות באמצעות שימוש בנשק כללי כמו פצצות שימוש-כללי, מצרר, מונחות-לייזר או אחרות. כמו כן, קיימות מערכות נשק שתוכננו במיוחד למטרות דיכוי הגנה אווירית.
נשק שתוכנן במיוחד למטרת דיכוי הגנה אווירית הוא טיל נגד קרינה (באנגלית: Anti-radiation missile בקיצור: ARM). טיל זה משוגר מהאוויר או מהקרקע, מתביית על הקרינה הנפלטת ממכ"ם האויב, ובכך מביא להשמדתה של תחנת המכ"ם או להפסקת פעולתה מחשש שתתגלה ותפגע.
התעשייה האווירית פיתחה נשק ייחודי למטרת דיכוי הגנה אווירית המכונה הארפי. ההארפי הוא כלי טיס בלתי מאויש נושא חומר נפץ אשר טס באופן אוטונומי מעל אזור מוכה טילים ומחפש אחר אותות מכ"ם, כאשר הוא מגלה אותות מכ"ם הוא מתביית עליהם, טס לעבר המכ"ם ומתפוצץ ממש מעליו.