תה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תה הוא משקה המכיל קפאין. זוהי חליטה המיוצרת על ידי השריית העלים או הניצנים של השיח קמיליה סיננסיס במים חמים. בנוסף, התה עשוי לכלול גם עשבי מרפא, תבלינים או טעמי פירות. אין לייחס את המילה "תה" לחליטות של צמחים אשר אינם כוללות את עלי השיח קמיליה סיננסיס. אף כי אלו מכונות לעתים "תה צמחים" נכון לכנותן "חליטות צמחים" ולא "תה".
תוכן עניינים |
[עריכה] גידול תה
עיקר גידולי התה בעולם הם בסין, הודו, פקיסטן, אירן, סרי לנקה, טאיוון, יפן, אינדונזיה, נפאל, אוסטרליה, ארגנטינה וקניה.
(כאשר מתייחסים למקור התה, טאיוון וסרילנקה נקראות בשמן הקודם - פורמוזה וציילון בהתאמה). שיח התה הגודל בר יכול להגיע לגובה של 5 עד 15 מטרים ולעיתים אף 30 מטרים, אך במטעי התה השיחים נגזמים כדי לעודד צמיחה חדשה ולהקל על האיסוף.
[עריכה] סוגי תה על פי הליך הייצור
ישנם ארבעה סוגי עיבוד עיקריים של צמח התה. עלי התה נוטים ליבול ולהתחמצן אם לא מייבשים אותם מיד לאחר קטיף העלים. הליך עיבוד התה מפסיק את חימצון העלים, על ידי הוצאת המים מהעלים באמצעות חימום. תהליך זה נקרא "תסיסה" (שם התהליך שאול מתהליך ייצור היין, אף שבפועל לא מתרחשת כל תסיסה).
באופן מסורתי מסווג התה לארבע קבוצות בהתאם לדרגת חימצון העלים:
- תה לבן - עלי תה צעירים שלא עברו כל חימצון.
- תה ירוק - עלים שעברו חימצון מועט באמצעות חימום בקיטור או באמצעות ייבוש במחבתות חמות.
- תה אולונג - (烏龍茶) תהליך החימצון הופסק באמצע הפיכת התה הירוק לתה שחור - היינו לאחר יומיים עד שלושה ימים.
- תה שחור - בסינית נקרא תה אדום - תה שחומצן במשך שבועיים עד חודש ימים.
[עריכה] תוספים לתה ותערובות תה
כמעט כל סוגי התה הנמכרים בשקיות הם תערובות של סוגי תה שונים. נוהגים לערבב סוגי תה מאזורים שונים ומשנים שונות, על מנת להגיע לאחידות בטעם התה במשך השנים (תה יותר יקר ובאיכות יותר גבוהה יכול לחפות על טעמו של תה יותר זול).
לעיתים מוסיפים לתה סוגים שונים של צמחים נוספים על מנת להעניק לחליטה טעמים וריחות שונים:
- תה בוקר - נפוץ בעיקר בבריטניה ובאירלנד ומורכב מתערובות של תה שחור.
- תה יסמין - תערובת של תה עם תוסף פרחי יסמין.
- תה ארל גריי - תערובת של תה שחור עם תמצית (שמן אתרי) מצמח ברגמוט.
- תה מתובל - כגון הצאי ההודי, מתובל בתבלינים כגון זנגוויל, הל, קינמון, פלפל שחור, ציפורן ולעיתים גם אגוז מוסקט.
- תה נענע - מתובל בנענע ונפוץ בעיקר באזורי המזרח התיכון.
- ג'אגרטי - תה עם תוסף רום.
[עריכה] מקור המילה "תה"
המילה הסינית ל"תה" נכתבת - 茶 אולם הגייתה שונה בכל עגה ועגה. שתי צורות עברו מהסינית לשפות אחרות. מעגת מינן נפוצה הצורה "תה" ומעגת קנטון וכן ממנדרינית נפוצה ההגיה "צ'אי".
ההגיה הינה "תה" בשפות: ארמנית, דנית, הולנדית, אנגלית, פינית, אסטונית, צרפתית, גרמנית, עברית, הונגרית, איסלנדית, אינדונזית, איטלקית, לטווית, מלאית, נורבגית, פולנית (herbata, כנראה מלאטינית 'herba te'), טמלית, ספרדית, שבדית ולאטינית.
ההגיה הינה "צ'אי" בשפות: אלבנית, ערבית, בולגרית, קרואטית, צ'כית, יוונית, קוראנית, יפנית, נפאלית, פרסית, פורטוגזית, רומנית, רוסית, סרבית, סלובנית, יידיש, סוואהילית, טיבטית, טורקית, אוקראינית ווייטנאמית.
לא ברור מדוע הגיעה לשפה מסוימת צורת הגייה אחת ולא אחרת. ההגייות לא הגיעו בהתאם לדרכי המסחר (כך לדוגמה, התה הגיע לאנגליה דרך קנטון בה הוא נהגה "צ'אי" - ואילו באנגליה ההגיה היא "תי").
ביידיש ההגייה המקובלת היא טיי אבל המילה קומקום מוצאה משמו בפולנית טשייניק משם זה נגזרות גם המילים לתיון (טשייניקל) ולבית תה (טשיינע). נראה שמסיבה וגם בשל השפעת השפה הרוסית, נפוצה גם ההגייה טשיי ביידיש.
בעברית מקובל כיום שהמונח "צ'אי" מתייחס לתה מועשר תבלינים הודי.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] מקור המנהג לשתות תה
יש מספר אמונות המנסות להסביר את מנהג שתיית התה:
- לפי אחת המסורות, גאוטמה בודהה גילה את עלי התה כאשר עלה תה נפל לתוך כוס מים ששתה כאשר ישב ועשה מדיטציה.
- מסורת אחרת משייכת את גילוי התה לבודהידהרמה אשר תלש את עפעפיו על מנת שלא ירדם בעת מדיטציה, ומעפעפיו צמח צמח התה. מסורת זו מנסה להסביר את תכונותיו המעוררות של התה.
- מסורת שלישית משייכת את גילוי התה לשנונג, קיסר סין האגדי, אשר בעת מסעו, כאשר ישב לשתות כוס מים חמים, נפלו לתוכה מספר עלי תה. לאחר ששתה את המשקה ונהנה מטעמו גילה את השפעותיו הרפואיות.
[עריכה] מקור התה
לא ידוע כיום אם מקור צמח התה בסין או בהודו. ידוע כיום כי נהגו לשתות תה כבר בתקופת שושלת טאנג הסינית. הסופר מתקופת טאנג, לו לו (陆羽) בספרו "צ'ה ג'ינג" (茶经) מתאר את שתיית התה.
הפעם הראשונה בה פגשו אנשי אירופה את המשקה הייתה כאשר הפורטוגזים הגיעו ליפן בשנת 1560. תקופה קצרה לאחר מפגש זה החל יבוא התה לאירופה. התה הפך להיות פופולרי בקרב אצולת צרפת והולנד, וב-1650 הגיע התה לאנגליה על ידי קתרינה מברגנזה, נסיכה פורטוגזית ששהתה באנגליה בחצרו של המלך צ'ארלס השני.
הביקוש הרב שנוצר באירופה לתה הוביל לגירעון מסחרי בין אירופה לסין, והבריטים החלו לגדל תה בהודו על מנת לספק את הביקוש. נסיון אחר לפתור את הגירעון המסחרי באמצעות מכירת אופיום לסין הוביל לפרוץ מלחמת האופיום הראשונה (1838 - 1842).
[עריכה] לקריאה נוספת
- אהוד גונן, תה, הוצאת כרמל ומשרד הביטחון, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תה |
