שבט יהודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באחד משבטי ישראל. לערך העוסק בספר מימי הביניים, ראו שבט יהודה (ספר).
שבט יהודה הינו אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. השבט נקרא על יהודה, בנו של יעקב.
"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור התנכ"י. משבט זה בא דוד, שנתפס כחשוב במלכי ישראל.
על פי המסופר בתנ"ך, לאחר מות שלמה, בנו של דוד ומלכה השלישי של ממלכת בני-ישראל, התפלגו שבטי ישראל לשתי ממלכות: האחת ממלכת יהודה והשנייה ממלכת ישראל. ממלכת ישראל היא הצפונית מבין השתים, והיא איגדה בתוכה את "עשרת השבטים".
ממלכת יהודה היא הדרומית וכללה בתוכה את יהודה ובנימין. בכתבים התנכ"ים נפוץ הייחוס של שבט יהודה לבדו לממלכת יהודה, וזאת משום קטנותו של שבט בנימין, שמאוחר יותר נטמע בתוך שבט יהודה.
חוקרים של ביקורת המקרא מניחים כי רוב הספרים בקובצי הנביאים והכתובים כתובים מנקודת מבט "יהודאית" ומחבריהם היו משבט יהודה, וזאת משום היחס המועדף שניתן לשבט זה בסיפור המקראי ופיאור מעמדו על פני מעמד יתר השבטים.
ישנו סיכסוך חד לאורך הסיפור המקראי בין שבט יהודה לשבט אפרים הנובע מכך שדוד, הבא משבט יהודה, לקח את המלוכה משאול, הבא משבט בנימין. ירבעם בן נבט, משבט אפרים, עמד בראש "עשרת השבטים" וממלכת ישראל לאחר הפילוג.
| שבטי ישראל |
|
ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דן | נפתלי | גד | אשר | אפרים | מנשה | בנימין |
