שבטי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מפה מ- 1759 של שבטי ישראל

שבטי ישראל הם שנים עשר חלקים בעם ישראל, צאצאיהם של שנים-עשר בניו של יעקב אבינו. שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. על פי הספירה המקובלת מדובר בשנים עשר שבטים, כמספר חודשי השנה וכמספר המזלות בשמים.

[עריכה] אפיון השבטים

לכל שבט היו מאפיינים מסוימים, כך היו שבטים מלחמתיים כמו בנימין, גד ודן, היו שבטי מלוכה כמו יהודה ואפרים, היה שבט אינטלקטואלי כמו יששכר, היה שבט רועים כמו ראובן, היה שבט איכרים כמו אשר, היה שבט סוחרים ויורדי ים כמו זבולון והיה שבט כהונה כמו לוי. לכל שבט היה דגל בצבע מסוים ועליו סמל, וכן אבן יקרה מסוימת. הצבע בדגל תאם את הצבע של האבן היקרה שהתייחדה להם בחושן. והסמל לרוב היה לפי ברכת יעקב או משה לשבטים.

שבטי ישראל, תבליט גבס, של הפסל משה ציפר 1949

על פי ספר התודעה לרב אליהו כי טוב (פרק 27) אלו הם האבנים והדגלים של השבטים:

ראובן - אבנו אודם, צבע דגלו אדום, ומצוירים עליו דודאים, שמסמלים את מסירותו לאימו, על פי הסיפור המקראי.
שמעון - אבנו פטדה, צבע דגלו ירוק, ומצוירת עליו שכם העיר, בשל קנאותו במעשה שכם.
לוי - אבנו ברקת, צבע דגלו שליש לבן, שליש שחור ושליש אדום, ומצוירים עליו אורים ותומים, המסמלים את תמצית עבודת הכהונה.
יהודה - אבנו נופך, צבע דגלו תכול שמים, ומצויר עליו אריה, בשל ברכתו "גור אריה יהודה", לבטא את מנהיגותו וגבורתו.
יששכר - אבנו ספיר, צבע דגלו אפור כהה, ומצוירים עליו שמש וירח, על פי הכתוב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". (ספר דברי הימים - א' י"ב)
זבולון - אבנו יהלום, צבע דגלו לבן, ומצוירת עליו ספינה, המבטאת את משלח ידו.
דן - אבנו לשם, צבע דגלו כעין ספיר ומצויר עליו נחש, על פי ברכתו.
גד - אבנו שבו, צבע דגלו אפור ומצויר עליו מחנה צבא, על פי ברכתו "גד גדוד יגודנו".
נפתלי - אבנו אחלמה, צבע דגלו אדום בהיר, ומצוירת עליו איילה, על פי ברכתו, "נפתלי איילה שלוחה".
אשר - אבנו תרשיש, ועל דגלו מצויר עץ זית
יוסף - אבנו שוהם, צבע דגלו שחור
- על דגל אפרים מצויר שור, "בכור שורו הדר לו".
- על דגל מנשה מצויר ראם, ו"קרני ראם קרניו".
בנימין - אבנו ישפה, צבע דגלו כלול מכל שנים עשר הצבעים, ומצויר עליו זאב, שמבטא את יכולתו הצבאית, לוחמת גרילה וביצוע מבצעים נועזים.

[עריכה] השבטים במדבר

על פי המקרא נערכו בין היציאה ממצרים לכניסת בני ישראל לארץ ישראל שני מפקדים, בהם נימנו הגברים הראויים להלחם בכל שבט ושבט, מבני עשרים שנה ומעלה.

שם שבט	מפקד במדבר	מפקד בערבות מואב
דן	62,700	64,400
אשר	41,500	53,400
נפתלי	53,400	45,400

שם שבט	מפקד במדבר	מפקד בערבות מואב
יהודה	74,600	76,500
יששכר	54,400	64,300
זבולון	57,400	60,500

שם שבט	מפקד במדבר	מפקד בערבות מואב
אפרים	40,500	32,500
מנשה	32,200	52,700
בנימין	35,400	45,600

שם שבט	מפקד במדבר	מפקד בערבות מואב
ראובן	46,500	43,730
שמעון	59,300	22,200
גד	45,650	40,500

בין אם מדובר במספר ריאלי ובין אם מדובר במספר טיפולוגי, על פי המקרא יש ללמד על היחסים של סדרי הגודל בין השבטים השונים, על השבט הגדול ביותר יהודה, ועל התמעטותו הדרמטית של שבט שמעון בתוך כארבעים שנה.

על פי ספר במדבר (פרק ב') התחלקו השבטים במדבר לארבעה מחנות שכל אחד כלל שלשה שבטים כאשר בראשם השבט הדומיננטי, במזרח - יהודה עם יששכר וזבולון, בדרום - ראובן עם שמעון וגד, במערב - אפרים עם מנשה ובנימין, בצפון - דן עם אשר ונפתלי. במרכז המחנה היה המשכן וסביבו שבט לוי. המטרה כנראה הייתה לפזר את הכוחות הצבאיים החזקים, כך שתהיה הגנה צבאית סבירה מכל כיוון שיותקף, וגם ליצור הפרדה ומידור בין המשכן לבין כל השבטים באמצעות שבט לוי.

	דן אשר נפתלי
יהודה יששכר זבולון	לוי והמשכן	אפרים מנשה בנימין
	ראובן שמעון גד

[עריכה] מעמד הברכה והקללה

בכניסה לארץ דרך הירדן, למעמד הברכה והקללה, התפצלו השבטים, חציים על הר הברכה, הר גריזים, וחציים על הר הקללה, הר עיבל. (ספר דברים פרק כ"ז י"ב)

גריזים
- שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימן:
עיבל
- ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי:

המפרשים כבר עומדים על כך שעל הר הקללה הושמו בני השפחות ועוד שני שבטים להשלימם לשש. נראה שהשבטים שנתפסו כבעייתים הושמו על הר הקללה והוזהרו.

[עריכה] השבטים בארץ ישראל

מפת חלוקת הארץ לשבטים

עם כניסת השבטים לארץ ישראל ממזרח למערב קיבל כל שבט נחלה, מלבד שבט לוי, שאנשיו היו פזורים בין כל השבטים והיו אחראים על יישובם של ערי המקלט. בראש כל שבט עמד נשיא או ראש מטה. שני השבטים הדומיננטיים היו שבטי המלוכה: שבט יהודה ושבט אפרים, שלאחר מכן היו השבטים שסביבם התפצלו המלכויות למלכות יהודה ומלכות ישראל. רוב השבטים ישבו באזור ההר מכיוון שלפלשתים ולכנענים היו רכבי ברזל.

חלוקת הארץ באופן גס הייתה כדלהלן:

דן - דרום מישור החוף באזור יפו, לאחר מכן עברו חלקם לאזור אצבע הגליל והגולן בגלל הפלשתים
גד - צפון עבר הירדן (באזור נחל יבוק)
ראובן - דרום עבר הירדן (מצפון לנחל ארנון)
נפתלי - מזרח הגליל העליון
אשר - מערב הגליל העליון
זבולון - הגליל התחתון המערבי
יששכר - אזור עמק יזרעאל
מנשה - צפון השומרון ובעבר הירדן הגולן ומערב הבשן (ממלכת עוג מלך הבשן)
אפרים - דרום השומרון (הרי אפרים)
בנימין - ירושלים וצפונה (בין אפרים ליהודה)
יהודה - ירושלים ודרומה
שמעון - חלק מהנגב

התוכנית המקורית היה להתנחל רק בארץ ישראל. עקב רצונם של אנשי ראובן וגד להתיישב דוקא בעבר הירדן, נותר שטח של מובלעות בתחומי ארץ כנען. שבט מנשה היה השבט היחיד שהתפצל והיה משני הצדדים של הירדן. שבט דן במקור יועד להתגורר באזור גוש דן של ימינו, אבל מלחץ הפלשתים הוא נדד צפונה לבשן והפך להיות השבט הצפוני ביותר. שבט לוי לא קיבל נחלה, כי "ה' נחלתו", והוא למעשה התפזר בין כל השבטים ושימש בתפקידים של הנהגה רוחנית. שבט ראובן וגד בפועל התיישבו בצורה מעורבבת בתחום שבין נחל יבוק הצפוני לבין נחל ארנון הדרומי שנשפך למרכז ים המלח, וחצצו למעשה בין העמים-האחים עמון הצפוני ומואב הדרומי.

[עריכה] השבטים בתרבות הישראלית

בשנת 1955 הוציא השירות הבולאי סדרה של 12 בולים שבכל אחד מהם סמל שבט אחר על פי הברכות. האומן היהודי מארק שאגאל יצר ויטראז' של 12 חלונות זכוכית צבעוניים, (כל אחד בגובה של 3.5 מטר וברוחב של 2.5 מטר), בבית החולים הדסה עין כרם, המסמלים את שנים עשר השבטים. חלונות אלו זכו להיות מונצחים על בולים. סמלים של שבטים מסוימים זכו להנצחה בסמלים של יחידות צבאיות, כמו סמל האיילה של נפתלי או סמל האריה של שבט יהודה.