קליגרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קליגרפיה, או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה הקישוטית. מקור המילה ביוונית - קאלוס (καλλος) "יופי", גראפוס (γραφος) "כתיבה". יש להבדיל בין קליגרפיה לבין אפיגרפיה (חקר תחריטי סימנים ואותיות במתכת או אבן) או פלאוגרפיה (חקר כתבי יד עתיקים).
תוכן עניינים |
[עריכה] קליגרפיה במזרח הרחוק
קליגרפיה היא תחום חשוב ועתיק יומין באמנות מזרח אסיה ונפוצה בסין גם כיום. היא נחשבת לצורת הציור המעודנת ביותר והשפיעה על סגנונות אמנותיים מזרח אסייתיים אחרים, למשל, סוּמי אֵה - סגנון צביעה סיני ויפני. למרות שנעשה בה שימוש באותיות סיניות אין צורך לדעת סינית כדי להעריך את יופיה - זוהי אמנות אבסטרקטית. קליגרפיה מזרח אסייתית עושה שימוש במכחול לכתיבת אותיות סיניות (בסינית - האן-זי, ביפנית - קנג'י ובקוריאנית - הנג'ה) בדיו. משמעות המילה קליגרפיה בכל שלושת השפות - סינית (שוּפה 書法), יפנית (שוֹדוֹ 書道) וקוריאנית (סאויי Seoyae 書藝) - "דרך הכתיבה".
| הקטגוריות העיקריות בקליגרפיה סינית | |||
|---|---|---|---|
| תרגום | האן-זי | תעתיק (Pinyin) | רומאג'י |
| כתב חותם | 篆書 | Zhuànshū | Tensho |
| כתב כמורתי (הכתב הרשמי) | 隷書 | Lìshū | Reisho |
| כתב רגיל (כתב קוביה) | 楷書 | Kǎishū | Kaisho |
| כתב "רץ" (כתב מחובר חלקית) | 行書 | Xíngshū | Gyōsho |
| כתב דשא (כתב מחובר) | 草書 | Cǎoshū | Sōsho |
[עריכה] קליגרפיה באסלאם
קליגרפיה ערבית/פרסית עוסקת בעיטורים גאומטריים (ערבסקות) על קירות ותקרות מסגדים כמו-גם על דף. עבור המוסלמים קליגרפיה היא ביטוי לדרגת האמנות הגבוהה ביותר - אמנות העולם הרוחני - ומספקת קשר בין השפה לדת. הקליגרפיה באמנות המוסלמית התפתחה במקביל לשפה הערבית ודת האסלאם. הקוראן היווה מרכיב חשוב בהתפתחות השפה הערבית ולפיכך גם בהתפתחותה של הקליגרפיה. בעולם האסלאם קיימת מסורת קליגרפית עשירה, שעליה מסתמכים אמנים בני-זמננו בעבודתם.
ראו גם:
- אלפבית ערבי
- ערבית
- פרסית
- אדריכלות איסלאמית
- תור הזהב המוסלמי
- קדרות איסלאמית
[עריכה] קליגרפיה בעולם המערבי
קליגרפיה מערבית עוסקת בעיקר באלפבית הלטיני אך גם, במידה פחותה, ביווני וקירילי.
גרסאות קדומות לאלפבית החלו להתפתח בסביבות 3000 לפנה"ס ובהמשך התפתחו האותיות הלטיניות מאותיות יווניות - תחילה בצורתן ה"גדולה" וההמשך התפתחותן לאותיות ה"קטנות" (בתקופתו של קרל הגדול, קיסר האימפריה הרומית הקדושה). גליונות פפירוס ארוכים הוחלפו בידי הרומאים בספרים ראשוניים אשר היו בתחילה לא יותר מעמודי מגילה מקופלים עשויים עורות בעלי חיים. עטים עשויי קש התחלפו בקולמוסי נוצה.
הנצרות דירבנה את התפתחות הכתיבה על ידי עידוד העתקתם של ספרי תנ"ך וכתבי קודש אחרים. בתקופה שבין המאה השביעית למאה התשיעית ראתה אירופה פריחה חדשה בתפוצתם של כתבי-דת לטיניים מאויירים ומעוטרים (לדוגמה - קובץ בשורות לינדיספארן). הקיסר קרל הגדול זימן אליו את אלקווין (Alcuin) - ראש המנזר של יורק, אנגליה - לבירתו באאכן במטרה לעודד כתיבה מסוגננת. אלקווין ביצע רוויזיה גדולה בכל סגנונות הכתיבה והטקסטים ובסופה פיתח יד (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו - המינוסקול הקרולינגי. באירלנד, סקוטלנד ושאר תפוצות קלטיות באירופה כתבו הנזירים באותיות אוּנקִייליוֹת (Uncial). במאה ה-12 הופיע הכתב הגותי (להבדיל מאלפבית גותי) שנקרא גם "אות שחורה" (Blackletter). איטליה תרמה את כתיב צ'נסרי (Chancery) והכתב הנטוי (Italic).
לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהן גוטנברג במאה ה-15 ספרים וטקסטים כתובים או מאויירים בעבודת יד הפכו לנדירים יותר ויותר. במאה ה-19 תנועת ה-Arts and Crafts של ויליאם מוריס החייתה מחדש את הקליגרפיה. אומני קליגרפיה רבים הושפעו על ידי מוריס, בהם אדוארד ג'ונסטון, אֶריק גִיל ואחרים. אמנים חשובים אחרים ובני זמננו הם ארתור בייקר והרמן זאפף.
מאחר והשימוש בכתב-יד כאמצעי תקשורת הולך ופוחת, משמשת כיום הקליגרפיה בעיקר בארועים מיוחדים - למשל בכרטיסי הזמנה לחתונה. עם זאת, החל משנות ה-70 של המאה ה-20 נפוץ במגוון מדיות השימוש באותיות קליגרפיות דרמטיות וזוויתיות בסגנון הגרפיטי - אשר מקושר לעיתים קרובות לתרבות ההיפ הופ.
[עריכה] קליגרפיה בעברית
- כתב סת"ם הוא סוג של קליגרפיה שבה נכתבים ספרי תורה, תפילין, מזוזות ובה גם נכתבו חמש המגילות.
- בספרי תנ"ך עבריים מהמאות התשיעית והעשירית ניתן לראות כי המשכילים דוברי העברית והארמית אימצו מסורת קליגרפית המקבילה לזו של האסלאם.
- "כתיבה תמה" מתארת כתב יד יפה ומוקפד.
[עריכה] ראו גם
- טיפוגרפיה
- יחידה טיפוגרפית
- כירוגרפיה
- מיקרוגרפיה
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קליגרפיה |
