קלוד מונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוסקר קלוד מונה (Oscar Claude Monet ‏ 14 בנובמבר 1840 - 5 בדצמבר 1926) צייר צרפתי. היה מהמייסדים והמובילים של זרם האימפרסיוניזם באמנות.

מונה צייר בעיקר נופים כפריים ועירוניים בנסותו לחקות את האופן שבו העין קולטת את הנגלה לפניה, בטכניקה של מעין רישום מהיר בצבע, משיחות מכחול קצרות ועתירות צבע ושימוש בצבעים משלימים. מונה רצה לבטא את השתנות מראה האובייקט עם השתנות האור או מזג האוויר. לכן צייר סדרות של נופים מסוימים בתנאי אור ומזג אוויר שונים. סדרות אלה כוללות את הציורים: ערימות השחת, תחנת הרכבת סן-לזאר, שושני המים ואיכרים עובדים.

[עריכה] חייו

עוד בהיותו ילד הפגין מונה כשרון אינסטנקטיבי לרישום. מחברות בית ספרו היו גדושות בציורים ובקריקטורות, שעל אף שהיו מוזרות וחצופות הן נמצאו אהודות על הבריות ואף השתלמו מבחינה כספית. אדם בשם אז'ן בודין, שאף הוא עסק באומנות, היה זה שדרבן את מונה להפסיק לצייר קריקטורות, ולהתחיל לפתח את כשרונו לכיוונים נרחבים יותר באומנות. ב- 1859 חזר מונה לפריז, בירת האומנות. נפשו חסרת המנוח לא הצליחה להסתגל אל שגרת הפעילות הפריסאית, והוא עבר להתגורר בשאיי, כפר היושב בלב יער. בטיוליו ביער הוא הריח את ניחוח העצים וחש את תחושת החופש המשכרת, שהוא כה אהב. ההתייחדות וקצב הטבע התאימו לאופיו ועוררו את דמיונו החזותי ואת תנופת היצירה שלו. מידי יום גילה מונה נושאי ציור חדשים, ודורבן על ידי הדחף להנציח את תחושותיו על הבד. בשנת 1865 שכר מונה סטודיו קטן בפריז בו הוא צייר שני ציורים אשר היה ברצונו להציגם ב"סאלון הציירים" בפריז. ציוריו התקבלו אל ה"סאלון" וקצרו אהדה רבה, אשר בעקבותיה החל מונה לצייר את הציורים הראשונים שבסדרת נופי פריז. בוויל דאוורה ניסה מונה משהו חדש, הוא צייר צילום שלם תחת כיפת השמיים, אך לא השלימו בשטח. בשל כך דחה חבר השופטים בסאלון, בשנת 1867 את הציור.

מונה נתקל בקשיים כספיים וחיפש מקלט בנורמנדיה, בסאנט אדרס וגם באונפלר, שם הוא עבד בקדחנות, אך מצבו הכספי המשיך להיות קשה ואף החמיר. בתקופה שבין 1869-1870 המשיכו ציוריו ב"סאלון" להדחות. זו הייתה מכה קשה ביותר עבור מונה, אך עידודיו של אז'ן בודין, ואמונו המוחלט ביכולותיו של מונה, דרבנו אותו לשוב לעבודה. בשנת 1870 פרצה מלחמת פרוסיה צרפת ומונה החליט לנסוע ללונדון עם אשתו ובנו, שם הוא חי חיי פליט. תחת כיפת השמיים הערפיליים של אנגליה, צייר מונה את גשרי הנהר תמזה וכנסיות גותיות. הוא ביקר במוזאונים ופגש סוחר בשם פול דוראן-רואל, שרצה כי מונה יצייר בעבורו.

שנה מאוחר יותר 1871 הגיע מונה להולנד. ארץ זו שבתה את ליבו, והעשירה אותו בכסף ובחוויות. באמסטרדם הגיע מגע מכחולו של מונה לכרומטיות מופלאה. הוא השתמש בחלוקת הגוון, באמצעות נגיעות מכחול קטנות של צבעים טהורים סמוכים אלה לאלה, עד שהוא הרכיב מחדש את האור בויבראציה.
לאחר המלחמה הוא שב לצרפת כשבידיו רישומים ואטיודים רבים. מונה התיישב עם משפחתו בארז'נטיי, מקום שהציע לעיניו הנוקבות של האומן נוף מתאים. מונה נישבה בקסמם של הנהר, הטיילת, הגנים הפורחים והגשרים המחברים את גדות נהר הסן. ציוריו המפורסמים ביותר של מונה מתארים את סביבות ארז'נטיי. ב"תערוכת האימפרסיוניסטים", כפי שכונתה על ידי אחד המבקרים (מקור שמה בציורו של מונה) , מציג מונה את ציור ה"אימפרסיה" וזוכה להצלחה רבה. אך למרות הצלחה זו, משאביו הכספיים כמעט נגמרו והוא עזב את ארז'נטיי ועקר לפריז ולאחר מכן לשבותיי ולבסוף ב-1883 התיישב בכפר ז'יברני הנמצא בנורמנדי. בכל מקום אליו עבר מונה להתגורר, הוא הקים גנים וצייר אותם. אך אהבתו הרבה לגנים קיבלה את מלוא ביטוייה בז'יברני, בה התגורר עד סוף ימיו. שם הייתה לו השהות ובסופו של דבר גם את הכסף והוא פיתח את גניו מאוד. הוא גידל מקבצים צפופים עד מאוד של פרחים בהירים בשלל גוונים.

בשנת 1892 קנה מונה חלקת אדמה ביצתית הגובלת עם אחוזתו על מנת להופכה לגינת מים מזרחית בסגנון הגנים היפניים לדברי מונה זאת על מנת: "לשמח את העין וכדי שיהיו מוטיבים לציור". מונה שתל על גדות האגם עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק. את פני המים כיסה בצמחי נימפיאות אקזוטיות. האגם הפך למוקד חייו ולמודל אמנויותיו למשך יותר מעשרים וחמש שנה. המים כמוטיב משכו את מונה בחבלי קסם. השתקפותיהם המשתנות ללא הרף, הציגו לו את הרשמים החמקניים ביותר של הטבע, אותם רצה לצוד. על ידי כך שיצר את אגם הנימפאות שלו, היה ביכולתו לשלוט במוטיב המרכזי של ציוריו, לסדר את השתילים סביב לחופי האגם ועל פניו.
ברבים מנופי המים שלו, סילק מונה, גם את קו החוף וגם את קו האופק, וכך יצר תמונה הפוכה. לכאורה בבואות של עלי נימפיאות ושל עננים נשקפים מבעד לפני האגם הזרועים נימפיאות. ענן חולף, משב רוח או שינוי באור ש"עין לא מאומנת לא תבחין בו", גרמו למונה ליצור את ציורי אגם הנימפיאות שלו בצורות שונות ומגוונות. מצד אחד ציורים חיוורים ועדינים, ובניגוד להם ציורי נימפיאות המעוררים תחושה של אנרגיה תוקפנית. מונה חידש בשיטתיות את התעמקותו בקומפוזיציה, שיטה אותה הוא כינה "שיטת הסדרות", שהפכה לצורת עבודתו. לעומת גודש העצים של גן הפרחים של מונה, אשר סודר בקווים אירופאיי, היה גן המים שלו קר ושליו, ערוך כולו בהשראה היפנית. בתוך שטח קטן יחסית יצר מונה אשליה של מרחב בעל עיקולים פתלתלים, מעברים צרים ומראות ציוריים הנשקפים בעדם. באותה שנה 1892 ניבנה בז'ברני גשר יפני, גשר עץ להולכי רגל. חלפו מספר שנים עד שהשתילים סביב הגשר צמחו, עד שבשנת 1989 החל מונה להתרכז בציור הגשר. בשנת 1909 הוצגו ציוריו בגלריה של הסוחר פול דיראן רואל וההצלחה הייתה מידית. מונה חדל להיות צייר שאיש אינו מעוניין ביצירותיו והפך לשם דבר בפי הבריות.
יחד עם ההצלחה והפרסום שהגיעו סוף סוף, הגיעו גם הקשיים. בעיות הראיה של מונה החמירו ונראה כי האומן עמד על סף עיוורון. בשנת 1923 מונה התעוור כמעט לחלוטין והפסיק לצייר. כ-3 שנים לאחר מכן, בשנת 1926 נפטר קלוד מונה. בשנת 1927 נפתח אולם ציורי הקיר של הנימפיאות במוזיאון האורנז'רי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלוד מונה

• ביוגורפיה של מונה