פרצטמול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרצטמול (Paracetamol) או אצטאמינופן (Acetaminophen) הוא אחת התרופות הידועות והנמכרות ביותר בעולם. בישראל נמכרת תרופה זו תחת השמות אקמול ,דקסמול, אברולט (פתיליות), פראמול, אלדולור (טיפות מרוכזות), רוקמול, פנדול.
פרצטמול הינו משכך כאבים (תרופה אנלגֵזית) ומוריד חום (תרופה אנטי-פּירֵטית).
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה כימי
השם הכימי של פרצטמול, לפי כללי IUPAC, הוא פארא-אצטיל אמינופנול או N-אצטיל פארא-אמינופנול. ההדגשה מראה כיצד שני שמותיו הגנריים נובעים מהשמות הכימיים. השם אצטאמינופן נפוץ בעיקר בארצות הברית. נוסחתו הפשוטה של פרצטמול היא C8H9NO2 ונוסחת המבנה שלו: OH-C6H4-NH-COCH3.
מהשם ומתרשים המבנה ניתן לראות שפרצטמול מכיל כמה קבוצות פונקציונליות: במרכז המולקולה נמצאת טבעת בנזן, ולכן המולקולה הינה ארומטית; לטבעת קשורה קבוצת הידרוקסיל (OH), ולכן מדובר בפנול. בנוסף מכיל הפרצטמול קבוצת אצטיל (בדומה לאספירין; אציטל (COCH3) הוא נגזרת של חומצה אצטית) הקשורה לקבוצת אמין (NH). המונח "פארא" שבשם המולקולה מציין את מיקומן היחסי של הקבוצות הקשורות לטבעת הארומטית. במקרה שלנו, מדובר במיקומה של קבוצת ההידרוקסיל יחסית לקבוצת האמינו-אצטיל: בפרצטמול נמצאות שתי הקבוצות האחת מול השניה, תצורה המכונה "פארא".
פרצטמול הוא מוצק גבישי לבן הניתך בטמפרטורה של 170 מעלות צלזיוס. המסה המולרית שלו היא 151.16 גרם למול וצפיפותו - 1.293 גרם לסמ"ק. קבוצת ההידרוקסיל הופכת את הפרצטמול לחומצה חלשה.
[עריכה] היסטוריה
עד לסוף המאה ה-19 נהוג היה להשתמש בקליפת עץ הקינכונה (Cinchona) לשם הורדת חום; מעץ זה הופק גם כינין, תרופה מסורתית לטיפול במלריה. במשך הזמן התמעטו עצי הקינכונה ונדרשה מציאתה של תרופה חדשה. ב-1886 פותח האצטאניליד (Acetanilide), אשר נוסחתו זהה לפרצטמול למעט קבוצת ההידרוקסיל החסרה בו, וב-1887 פותח הפנאצטין (Phenacetin), אשר במקום קבוצת הידרוקסיל מכיל קבוצת אתאוקסי (OCH2CH3). פרצטמול עצמו סונתז לראשונה כבר ב-1873, אך רק עשרים שנה מאוחר יותר שווק באופן מסחרי.
ב-1893 נתגלה פרצטמול בשתן של חולים שנטלו פנאצטין; ב-1899 התגלה כי פרצטמול הוא תוצר פירוק של אצטאניליד. שני ממצאים אלו זכו להתעלמות במשך עשרות שנים. רק בשנת 1946 התגלה שפרצטמול הוא המרכיב הפעיל בשתי התרופות שהוזכרו לעיל; מאחר שתרופות אלו סבלו מתופעות לוואי רבות, ביניהן גרימתה של מחלת דם הקרויה מתהמוגלובינמיה (ובה נפגמת יכולתו של ההמוגלובין שבתאי הדם האדומים לשאת חמצן), הופסק השימוש בהן ופרצטמול, נטול תופעות לוואי אלו, החליפן במהרה.
ב-1955 הוחל לשווק פרצטמול בארצות הברית תחת השם המסחרי טיילנול (Tylenol). בבריטניה, באסיה ובאוסטרליה נפוץ יותר השם המסחרי פנדול (Panadol).
[עריכה] פרצטמול ואספירין
בין שתי התרופות קיימים קווי דמיון רבים, אך גם הבדלים. שתי התרופות, אשר להן מבנה כימי דומה, פועלות לדיכוי האנזים ציקלואוקסיגנאז (COX; ראו ערך אספירין להסבר מפורט). אנזים זה אחראי במידה רבה לתפיסת תחושת הכאב במוח, ודיכוי האנזים מביא לשיכוך כאבים.
ההבדל בין פעולתן של שתי התרופות הוא שאספירין חוסם את האנזים באופן מוחלט, בשעה שפעולתו של הפרצטמול פחות דרסטית; בנוכחות מימן על-חמצני (מי חמצן, H2O2) מבוטלת השפעתו של פרצטמול על האנזים. במקומות מסוימים בגוף קיים ריכוז גבוה של מימן על-חמצני:
- בטסיות הדם: הדם, אשר תפקידו הוא העברת חמצן לכל תאי הגוף, בא מן הסתם במגע רציף ואינטנסיבי עם חמצן. אחד מתוצרי הלוואי של מספר מסלולים מטבוליים בהם משתתף חמצן הוא מימן על-חמצני.
- בתאי מערכת החיסון, בעיקר בנויטרופילים: אלו הם תאים פגוציטיים (בלעניים), אשר בולעים חיידקים ופתוגנים אחרים אשר פלשו אל הגוף. הנויטרופיל מביא להרג החיידק הלכוד בתוכו באמצעות המסתו בעזרת חומרים מחמצנים חזקים, ביניהם מימן על-חמצני.
לפרטים נוספים על היווצרותו של מימן על-חמצני בייצורים חיים ראו: אל-אווירני.
היות ובתאים שהוזכרו לעיל קיים ריכוז גבוה של מימן על-חמצני, אשר משבש את פעולתו של הפרצטמול על COX, השפעתה של התרופה על תאים אלו מזערית. עקב כך, ובניגוד לאספירין, אין לפרצטמול תכונות אנטי-דלקתיות (בדלקת משתתפים הנויטרופילים) ויכולת לדילול הדם (טסיות הדם אחראיות לתהליך קרישת הדם). בנוסף נעדרת בפרצטמול תופעת הלוואי העיקרית של אספירין: נזק לקיבה ובעיות במערכת העיכול; לפיכך השימוש בפרצטמול לשיכוך כאבים חלשים עד בינוניים נרחב יותר מאשר השימוש באספירין.
דרך פעולתו של הפרצטמול נתגלתה רק בשנים האחרונות, והמחקר בנושא עדיין נמשך.
[עריכה] בישראל
אקמול, מזה שנים רבות התרופה הנמכרת ביותר בישראל, הפכה למוסד. במשך שנים היה אקמול הצורה היחידה של פרצטמול שנמכרה בארץ; בשנות ה-80 נכנס הדקסמול, מתוצרתה של חברה מתחרה, לשוק. שני המותגים נמכרים כיום גם בווריאציות שונות, בתוספת חומרים שונים: קוד אקמול פורטה, למשל, המכיל קודאין לשיכוך כאבים מוגבר, דקסמול סינוס לטיפול בהצטננות, ועוד. פרצטמול נמצא גם בעשרות תרופות אחרות, ביניהן מוסקול (להקלה על כאבי שרירים), קולדקס (להקלת הצטננות), ברונכולאט ועוד.
תפיסתו של האקמול בציבור כתרופת פלא המסוגלת לעזור בכל מחלה, גרמה להיותו מוזכר לעתים קרובות באופן היתולי בסאטירות ובמופעי בידור, בהקשר של הקלות המוגזמת בה נוטים רופאים, במיוחד בצה"ל, לפתור בעיות רפואיות באמצעות מתן תרופה זאת.
[עריכה] מינון
התרופה משווקת כיום בעיקר בצורת גלולות בנות 500 מ"ג פרצטמול, אך גם בצורת סירופ ונרות, אותם צורכים בעיקר ילדים. המינון המקסימלי המומלץ של פרצטמול הוא 4 גרם ליום למבוגרים ו-90 מ"ג ביום לכל קילוגרם משקל גוף לילדים. מינון העולה על 143 מ"ג לק"ג משקל גוף (כ-10 גרם (עשרים גלולות אקמול) לאדם השוקל 70 ק"ג) נחשב לרעיל. צריכה קבועה של אלכוהול מורידה את עמידות הגוף לפרצטמול, זאת עקב התפקוד הלקוי של הכבד; הרעלה עלולה אם כן להתרחש באלכוהוליסטים במינונים נמוכים יחסית.
[עריכה] תופעות לוואי
פרצטמול נספג בעיקר במעי הדק ומפורק בכבד; אי לכך מתרכזות רוב תופעות הלוואי של תרופה זו בנזק לכבד. הכבד מסוגל לנטרל כמות מסוימת של רעלים וכימיקלים ביחידת זמן נתונה. כשעבודתו של הכבד רבה - למשל לאחר שתיית אלכוהול, אשר מפורק בכבד - לא עומד האיבר בעומס ולא מסוגל לפרק את כל הרעלים. הללו מצטברים בו וגורמים נזק לתאיו. לפיכך, אין ליטול פרצטמול בכדי לשכך כאבי ראש לאחר השתכרות (חמרמורת); במצב זה עדיף ליטול אספירין.
פרצטמול עלול לגרום למספר תופעות לוואי אחרות: בחילה, תגובה אלרגית, אדמומיות או פריחה בעור, הזעה מרובה וירידה בלחץ הדם. לעתים נדירות מאוד עלולה התרופה לגרום להתכווצויות של הסרעפת, דבר הגורם לסוג של אסתמה. תופעה נדירה נוספת היא שיבוש הייצור של מספר סוגים של תאים דם - מצב הקרוי תרומבוציטופניה (שיבוש בייצור טסיות דם) או לויקופניה (שיבוש בייצור תאי דם לבנים).
למרות האמור לעיל נחשב הפרצטמול למשכך הכאבים הבטוח ביותר. אין הגבלה על נטילת פרצטמול על ידי ילדים, בניגוד לאספירין, המומלץ לבוגרים מעל גיל 18. לא נודעת השפעה ממכרת של פרצטמול או השפעה על מצב הרוח.
[עריכה] הרעלת פרצטמול
הפירוק השגרתי של פרצטמול בכבד מביא ליצירת תרכובת ביניים רעילה הקרויה NAPQI (ראשי תיבות של N-אצטיל-p-בנזוקינון אימין). תרכובת זו מנוטרלת על ידי הפפטיד גלוטתיון, אשר אחראי לנטרול חומרים מחמצנים רבים בתא. כשאדם צורך כמות גדולה של פרצטמול מתכלה מלאי הגלוטתיון ו-NAPQI מתחיל להגיב עם המולקולות המרכיבות את התאים. הראשונים שנפגעים הם תאי האזור הצנטרילובולרי בכבד, אזור אנטומי בו נמצאים התאים הקרובים ביותר לוורידי הדם המביאים את החומר מהמעי; לפיכך קיים בתאים אלו ריכוזים גבוהים של פרצטמול. מוות התאים מתפשט במהרה לכל הכבד, דבר המהווה סכנת חיים.
במקרה של הרעלת פרצטמול משתמשים בN-אצטילציסטאין (בקיצור: NAC) לסתירת הרעל. תרכובת זו, המשמשת בעיקר כנגד שיעול וברונכיטיס, היא נגזרת פשוטה של חומצת האמינו ציסטאין, אליה קשורה קבוצת אצטיל. ציסטאין היא אחת משלוש חומצות האמינו המרכיבות את הגלטתיון, כך שתוספת הציסטאין מקלה על הגוף לייצר גלוטתיון. בנוסף, ל-NAC בעצמו יכולות אנטי-מחמצנות, והוא מגיב במידת מה עם NAPQI ומנטרל אותו. מתן NAC צריך להתבצע תוך 8 עד 10 שעות מזמן ההרעלה (אך במקרה של ספק יש לטפל ב-NAC בכל אופן), רצוי באופן תוך-ורידי.
רק 4% מהחולים שמפתחים נזק כבדי אמנם נפטרים מאי-ספיקה כבדית. רבים אחרים יסבלו מנזק כרוני בכבד, משתנה בחומרתו, עד כדי אי-ספיקה כרונית כבדית ושחמת הכבד. הגורם הראשי לכשלי כבד בארצות הברית הוא הרעלת פרצטמול.
קלות ההשגה של פרצטמול הפכה אותו לדרך נפוצה להתאבדות בעולם המערבי. השפעתה של מנת יתר של פרצטמול מתחילה להראות סימנים חיצוניים רק לאחר 12 עד 24 שעות, אזי כבר נגרם נזק חמור לכבד. דבר זה מקשה על הצלת אנשים שניסו להתאבד בעזרת פרצטמול.
בשנת 1982 נפטרו בשיקגו שבעה בני אדם לאחר שנטלו גלולות פרצטמול. בדיקה מהירה העלתה כי הגלולות הכילו בטעות 65 מ"ג ציאניד, רעל קטלני ביותר. החברה המייצרת, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מיהרה להוריד מהמדפים גלולות פרצטמול מתוצרתה. המבצע עלה לחברה כ-100 מיליון דולר; החברה זכתה לשבחים על תגובתה המהירה והיעילה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
| ערך מומלץ |
קטגוריות: ערכים מומלצים | תרופות | כאב
