פונקציית גמא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פונקציית גמא היא פונקציה שמרחיבה את המושג "עצרת" לשדה המספרים המרוכבים. הפונקציה הוגדרה לראשונה על-ידי לאונרד אוילר.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
פונקציית גמא מוגדרת על ידי האינטגרל הבא:
וזאת לכל מרוכב.
[עריכה] תכונות
[עריכה] הקשר לפונקציית עצרת
ניתן להראות שעבור מספרים טבעיים, פונקציית גמא שווה לפונקציית העצרת.
אם הוא חיובי ושלם, אזי , כי על ידי ביצוע אינטגרציה בחלקים, אפשר להראות כי , ומאחר ש- נקבל כי לכל מספר טבעי .
[עריכה] זהויות אחרות
משוואה חשובה אחרת לפונקציית גמא היא נוסחת ההוספה
לפעמים משתמשים בכתיבה חילופית, שנקראת "פונקציית פאי" התלויה בפונקציית גמא באופן הבא:
כנראה, התוצאה הכי פופולרית של פונקציית הגמא של מספר לא שלם היא
לפונקציית גמא יש קוטב ב לכל טבעי. בנקודה זאת נתון גם ש:
המכפלה האינסופית הבאה, כפי שהראה ויירשטראס, נכונה לכל מרוכב, אשר אינו שלם אי-חיובי:
כאשר הוא "קבוע אוילר".
[עריכה] משפט בוהר-מולרופ
משפט בוהר-מולרופ (Bohr–Mollerup theorem) הוא משפט המאפיין את פונקציית גמא. המשפט קרוי של-שמם של המתמטיקאים הדנים הארלד בוהר ויוהן מולרופ שהוכיחו אותו.
- משפט: פונקציית גמא הממשית המוגדרת לכל על-ידי היא הפונקציה היחידה בקרן המקיימת:
אחת ההוכחות לנוסחת סטירלינג משתמשת במשפט זה. במסגרת ההוכחה בונים פונקציה המקיימת את שלושת התנאים במשפט בוהר-מולרפ, ולכן פונקציה זו היא בהכרח פונקציית גמא.