פדריקו גרסייה לורקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך בבדיקה פרט או פרטים מסוימים בערך זה עלולים להיות שגויים ונמצאים בבדיקה כרגע. הבדיקה תארך עד שבעה ימים. לפרטים ניתן לעיין בדף השיחה. |
- ערך זה עוסק במשורר ספרדי. לערך העוסק בעיר בספרד, ראו לורקה (עיר).
פדריקו גרסייה לורקה (5 ביוני 1898 - 19 באוגוסט 1936) היה משורר ומחזאי ספרדי. זכור גם כצייר, פסנתרן, ומלחין. היה חבר יצוגי של דור ה-27 ונרצח בידי כיתת יורים של הפשיסטים בתחילת מלחמת האזרחים הספרדית, למרות שלא השתייך לאף מפלגה. מוכר כיום כאחד האמנים הגדולים של ספרד המודרנית.
לורקה התפרסם בזכות "רומנסרו צועני" (מדריד 1928), "שירת קנטה חודו" (מדריד 1931) ו"קינה על איגנסיו סנצ'ס מחיאס" (מדריד 1935). שירי הספרים הללו מתאפיינים באווירה קדורנית של מיתוס פרימיטיבי ופרטי, אפל, והם ניחנים במקצב נפלא. ספריו האחרים, "משורר בניו-יורק" (פורסם ב-1940 וראה אור בעברית בשנת 1999 בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל) ו"דיואן של תמרית" (ראה אור בניו-יורק ב-1940, לאחר מותו של המשורר) מתאפיינים בסוראליזם ובכפל משמעות. בשנת 2002 התפרסם בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי הספר "המשורר אומר את האמת", הכולל שש מתוך יצירותיו של לורקה.
ממחזותיו: "מריאנה פינדה" (חובר ב-1919-20, הופקה לראשונה ב-1920) - מחזה חברתי-רומנטי, "הסנדלרית המופלאה", מחזה בעל יסודות קומיים. הטרגדיות "חתונת הדמים" (חובר ב-1932, הופקה לראשונה במדריד 1933), "ירמה" (חובר והופק לראשונה ב-1934), "בית ברנרדה אלבה" (חובר ב-1936, הופק לראשונה ב-1945) עשירים בכוחות אפלים הקשורים עם היסודות אדמה, מוות, מים, ירח, פוריות. בשני הראשונים פיוט, אווירה פולחנית ובאחרון ביקורת חברתית ויסודות פרוזאיים. לורקה היה בעל חוש לחדשנות ולאפקטים בימתיים ומחזותיו התריסו נגד מוסכמות חברתיות. לורקה עצמו היה הומוסקסואל.
יצירות נוספות שלו הן "שושנה וסכין" (1969), "ככלות חמש שנים" (חובר ב-1931, הופק לראשונה ב-1945), "טרגיקומדיה של דון כריסטובל וסניוריטה רוסיטה" (1989), "משחק הדואנדה ותורתו" (1989), "דוניה רוסיטה הרווקה" ו-"שפת הפרחים" (1990).
לורקה הלחין בעצמו כמה משיריו, ביניהם המחזור "שירים ספרדיים עתיקים", אותו הלחין עם פרננדו טורינה. לורקה התפרסם גם כליברל ומותו הטראגי תרם לפרסומו העולמי. מותו של לורקה נשאר נושא אסור לאזכור ודיון בספרד עד פטירתו של פרנקו ב1975.
שירו של מיכה שטרית "מקצב של שחורים בקובה" - מהדיסק "סנטיאגו דה קובה" הינו של שיר של פדריקו לורקה אשר תורגם בידי רמי סערי.
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
