עלי ח'מנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סייד עלי ח'מנאי


למניין:	נשיא ה-3
מנהיג קודם:	מוחמד עלי רג'אי
מנהיג הבא אחריו:	אכבר האשמי רפסנג'אני
תחילת כהונה:	אוקטובר 1981
סוף כהונה:	4 ביוני 1989
תאריך לידה:	15 ביולי 1939
מקום לידה:	משהד, איראן
תאריך פטירה:
מקום פטירה:	{{{מקום פטירה}}}
מקום קבורה:
מפלגה:	{{{מפלגה}}}
בעל:	{{{בעל}}}
אישה:	{{{אישה}}}
שם בשפת אם:	آیت‌الله سید علی حسینی خامنه‌ای (פרסית)
חתימה:	{{{חתימה}}}

האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'מנאי (פרסית: آیت‌الله سید علی حسینی خامنه‌ای, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ; נולד במשהד ב-15 ביולי, 1939) הוא המנהיג העליון של איראן ומוביל הקו הקיצוני בה.

ח'מנאי קיבל חינוך מוסלמי דתי כבר בילדותו, כבן לאיש דת עני. ב-1963 נעצר עקב פעילותו בארגון מחאת סטודנטים מוסלמים אדוקים כנגד השלטון. ח'מנאי שוחרר אחרי זמן קצר, אך לאחר מכן נעצר שוב עוד כמה פעמים במרוצת השנים.

במקצועו עסק בהוראת לימודי דת, חיבר ותרגם ספרים בנושאי אסלאם.

ב-1975 נעצר ח'מנאי על ידי הסאוואכ, המשטרה החשאית של השאה, הפעם לתקופה ארוכה יותר. הוא שוחרר לאחר כמה חודשים, אך לא הורשה עוד למסור שיעורים.

במהפכה האסלאמית ב-1979 היה ח'מנאי דמות מפתח ואיש סודו של רוחאללה ח'ומייני. הוא קיבל שלל תפקידים בכירים, וב-1981 נבחר לנשיא איראן. מעט אחרי בחירתו לנשיא הצליח לחמוק מניסיון התנקשות. במהלך מסיבת עיתונאים התפוצץ לידו מכשיר הקלטה, אך הוא יצא בפציעה קלה. האחראי להתנקשות היה ארגון המוג'הדין חאלק. ב-1985 נבחר לתקופה כהונה שנייה. יחסיו עם המנהיג העליון דאז, האייתוללה ח'ומייני, התאפיינו בהרמוניה. שניהם היו שותפים לאותו קו פונדמנטליסטי נוקשה. עם מותו של ח'ומייני ב-1989, מינתה אותו אספת חכמי הדת להחליפו כמנהיג העליון. באותה שנה הוענק לו התואר "אייתוללה". בתחילה העריכו במערב כי ח'מנאי הוא רק מינוי זמני, עד שיוכרע מאבק הכוחות בין דמויות חזקות ממנו: מפקד הצבא, האשמי רפסנג'אני, ובנו של ח'ומייני, אחמד, אולם ח'מנאי הפתיע והצליח לייצב עצמו כמנהיגה של איראן לשנים ארוכות.

כהונתו של ח'מנאי אופיינה בעימותים רבים עם חברי הפרלמנט האיראני המתונים ממנו בהרבה. הוא הטיל וטו על החלטות רבות של הפרלמנט, ובהשראתו אסרה מועצת שומרי החוקה על המתונים שבמועמדים לפרלמנט להתמודד, מפאת "חוסר נאמנותם למהפכה". בין השאר פעל למנוע הרחבה של חופש הביטוי בעיתונות ועורר עליו תרעומת רבה בקרב המתונים. יש הרואים אותו ככוח המניע מאחורי מאמצי הגרעין הסודיים של איראן.

ח'מנאי שם כבלים על רגליו של נשיא איראן המתון מוחמד חתאמי, שמלכתחילה לא רצה בבחירתו. כשקרא חתאמי להידברות עם האמריקנים, אמר ח'מנאי כי "הממשל של ארצות הברית הוא אויב הרפובליקה האסלמית". כשמחו הסטודנטים בטהראן נגד המשטר הנוקשה אמר בנימת איום כי "למנהיגים אין זכות לחוס על שליחיו של האויב".

מבין מנהיגי מדינות העולם, ח'מנאי הוא גדול שונאיה המוצהרים של מדינת ישראל. השקפתו על הציונות יוצאת דופן בחריפותה:

"הם (הציונים) אספו אנשים רשעים מכל רחבי העולם והקימו משהו הקרוי האומה הישראלית. האם זו אומה? כל היהודים הרעים והרשעים נאספו שם... אלה שבאו לישראל הם גנבים ורוצחים רודפי בצע..."

אחרי הסכם וואי קבע ח'מנאי כי אפילו יאסר ערפאת הוא "משרתם של הציונים". ח'מנאי הוא היחיד במנהיגי העולם הקורא בפומבי להשמדת ישראל ודוחה בתוקף כל אפשרות פשרה איתה. בהנחייתו מושיטה איראן סיוע רב לחיזבאללה ולארגוני טרור אחרים. בין השאר, כנראה, ח'מנאי הוא שנתן את הפקודה העליונה לשילוחה של ספינת הנשק "קארין איי" ב-2002.

הקודם:
מוחמד עלי רג'אי

נשיא איראן
(1981 - 1989)

הבא:
אכבר האשמי רפסנג'אני