נפלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא שגיאות ותקלדות בעברית, משפטים ארוכים מדי וחלקם לא ברורים; חסרה ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

נפלם הוא שם כולל של מספר נוזלים דליקים המשתמשים בהם בלחימה,לרוב בנזין במצב ג'ל. נפלם הוא, למעשה, המעבה של נוזלים אלו. וכאשר הוא מעורב עם בנזין הוא יוצר ג'ל דביק ביותר. הנפלם פותח על ידי ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השניה על ידי כימאים מהרווארד בראשות לואיס פאיסר. השם מגיע ממרכיבי התערובת, אלומיניום בצורת תמיסה: Naphtha ו Palmtic כלומר פטרול (מצב של נפט) וחומצת שומן (מהחי או מהצומח), אלו היו מתווספים לחומרים דליקים ליצור את הג'ל הרצוי.^[1].

[עריכה] הנפלם המודרני

אחת הבעיות העיקריות אצל נוזלי בעירה מוקדמים (כמו אלו שהשתמשו בהם בלהביורים) הייתה שהם התפזרו מידי ואזלו מהר מידי. צבא ארצות הברית מצא כי ג'ל בנזין האריך את טווח ויעילות הלהביור. אבל, נוזלי בעירה המבוססים על ג'ל בנזין היו קשים יותר לייצור, כי לשם כך נדרש גומי טבעי שהיה נדיר ויקר בזמן המלחמה. פיתוח הנפלם הציע אלטרנטיבה זולה ופתר את הבעיות הקשורות לנוזלי בעירה מבוססי גומי.

נפלם מודרני מורכב בעיקר מבנזין ופוליסטירן, ונקרא גם נפלם-B

נפלם היה בשימוש בלהביורים ובפצצות אצל ארצות הברית ובעלות בריתה. לצורך הגברת היעילות של החומרים הדליקים הם עוצבו לבעור בקצב מסוים ולהדבק לחומרים איתם באו במגע. כדי להגיע למצב זה, הנפלם נמהל בבנזין ברמות שונות. שימוש יעיל (ומסוכן) נוסף הוא בפצצות - הנפלם, מרחיק את האוויר הקיים במהירות גדולה, ויוצר כמויות גדולות של פחמן חד חמצני - חומר רעיל לנשימה. בעקבות כך, פצצות נפלם נוצלו במלחמת וויטנאם בכדי לנקות אזורי נחיתה למסוקים.

אמנם נפלם היא המצאה מהמאה ה20, הוא חלק מהיסטוריה ארוכה של נוזלי בעירה בהם נעשה שימוש בלחימה. אם כי עד לנפלם אלו היו בעיקר נוזלים (ראה אש יוונית). כלי הנשק ראשון שהשתמש בנוזל תבערה כתחמושת היה הלהביור הנייד, הנמצא בשימוש החי"ר ונישא באמצעות חייל בודד. בלהביורים אלו השתמשו הכוחות הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ודגמים אחרים פותחו במהרה על ידי צדדים אחרים.

[עריכה] הרכב

נפלם היא לרוב תערובת של בנזין עם מרכיבים מעבים מתאימים. המעבים המוקדמים ביותר היו סבון, אלומינום וחומצות שומן מהחי (רווי, עם מגנזיום) ומהצומח. לפי כמות המעבים ניתן לקבוע את צמיגות התערובת, והיא יכולה לנוע בין סירופ נוזלי לג'ל אלסטי ועבה. שרשרות ארוכות של פחמימן גורמות לתערובת להיות עמידה ברמה גבוהה למים. כלומר, דליקה של נפלם קשה הרבה יותר לכיבוי. דלק מעובה כגון נפלם מנתר ברמה טובה ממשטחים קשים, דבר זה הופך אותו ליעיל מאוד לשימוש בשטח בנוי.

ישנם שני סוגים של נפלם: מבוסס שמן עם מעבה אלומינום וסבון, וכן מבוסס שמן עם מעבה שומני (נפלם-B).

[עריכה] שימוש במלחמה

ב-17 ביולי 1944, פצצות פנלם הוטלו בפעם הראשונה על ידי טייסי P-38 אמריקאים על מצבור דלק בקאוטנס, ליד סנט לו, צרפת. פצצות נפלם הופיעו לראשונה בזירת האוקיינוס השקט בזמן הקרב על טינאן. בזמן מלחמת העולם השניה בעלות הברית הפציצו ערים ביפן בעזרת נפלם, כמו כן השתמשו בו בלהביורים בגרמניה ובאיים בשליטת יפן. היוונים השתמשו בנפלם נגד לוחמי הגרילה הקומוניסטים בזמן מלחמת האזרחים, וכן על ידי כוחות האו"ם בקוריאה ועל ידי מקסיקו נגד לוחמי גרילה.

בלוחמה מודרנית השתמשו בנפלם המדינות הבאות (עם הן בעצמן או נגדן): אירן (1980-88), ישראל (1967, 1982), ניגריה (1969), ברזיל (1972), מצרים (1973), קפריסין (1974), ארגנטינה (1982), עירק (1980-88) (1991), סרביה (1994), תורכיה (1963, 1974, 1997), אנגולה, ארצות הברית.