מרצ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מרצ-יחד

איפיון:	מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית יונית
כנסות:	הכנסת ה-12 (1988) עד ימינו
מנהיגים:	שולמית אלוני, יוסי שריד, כיום יוסי ביילין
שיא כוחה:	12 מנדטים (הכנסת ה-13)
נוצרה מתוך:	רצ, מפ"ם, שינוי
התמזגה לתוך:

מרצ-יחד היא מפלגת שמאל ישראלית. בראשה עומד כיום יוסי ביילין, יוזם הבנות ז'נבה. היא מורכבת מאיחוד של מרצ (איחוד של רצ ומפ"ם וחלק משינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין) ותנועת שח"ר (של ביילין).

המפלגה מגדירה את עצמה כמפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית יונית, המקדמת פשרה מדינית המבוססת על חזרה לקו הירוק, מתנגדת לכפייה דתית ותומכת באיכות הסביבה.

[עריכה] אידאולוגיה

מרצ היא מפלגת שמאל מובהקת, הדוגלת בכל הרעיונות בהם דוגל השמאל העולמי: סיום הכיבוש (במשא ומתן או באופן חד צדדי), חתירה לשלום, מדיניות רווחה כלכלית, קידום שוויון חברתי וכלכלי על ידי תמיכה בשכבות חלשות ומקופחות, הפרדת הדת מהמדינה, קידום מעמד האישה, מיסוד נישואים הומוסקסואליים ושמירה על איכות הסביבה.

[עריכה] עמדות המפלגה

הידברות עם הפלסטינים מתוך כוונה להשיג הסכם שלום.
יציאה משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה וקביעת גבול על בסיס הקו הירוק, עם תיקוני גבול שיתבססו על חילופי שטחים
פינוי ההתנחלויות בשטחים, בכפוף להסכם שלום או בצעדים חד-צדדים, בכפוף להבנות ז'נבה עד השגת ההסכם.
חלוקת ירושלים לשתי בירות של שתי מדינות
פינוי רמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה
קידום הבנות ז'נבה כמתווה העיקרי לשלום, תוך כדי תמיכה ברעיונות נוספים דוגמת "המפקד הלאומי"
קידום מודעות ושמירה על זכויות אדם
תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה והתנגדות לכפייה דתית
שמירה וטיפוח של איכות הסביבה
קידום השויון בין המינים
תמיכה בקהילה ההומו-לסבית ובנישואים אזרחיים
שויון הזדמנויות בחינוך וקיום תשתית של מדינת רווחה
תמיכה והכרה בזכויות המיעוטים והקבוצה של ערביי ישראל
קיצור השירות הצבאי
מניעת הפללה ומאסר של אנשים המשתמשים בסמים קלים
גישה כלכלית: מרצ מגדירה את עצמה כסוציאל דמוקרטית, אבל בפועל יש 2 גישות מובילות, הקפיטליזם הרך של ביילין והאגף החדש במפלגה, לעומת הסוציאליזם הדמוקרטי הקלאסי בסגנון מפ"ם והקיבוצים, של רן כהן וחיים אורון

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הקמת מרצ

מרצ הוקמה ב–1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין, תחת הנהגתה של שולמית אלוני. בהמשך החליטו המפלגות להתאחד וכתוצאה מכך חל פילוג במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין יחד עם מרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד בעוד שחבר הכנסת אברהם פורז עם יתרת הפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. יחד עם זאת אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס, כשלא התעקשה למשל על גיוס חובה גם לחרדים - מהעקרונות החשובים במצעה. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

[עריכה] תקופת שריד

בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן. במהלך כנסת זו, התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה, התרחשה על רקע הסתבכותו של דוד צוקר בפרשיה עם אספקטים פליליים (קבלת משכורת מבית הספר לקולנוע קמרה אובסקורה בעוד הוא אחראי על תקצובו). צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר כנסת בסיעת יחיד. ב–1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשיה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.

[עריכה] בחירות 2003

בבחירות לכנסת השש עשרה 2003 רצה מרצ לבחירות יחד עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין, יוצא העבודה, ועם הבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. בעקבות כשלונם של יוסי ביילין ויעל דיין לקבל מקום ריאלי בעבודה לקראת בחירות 2003, עברו השניים למרצ. ביילין, בנוסף, הקים תנועה בשם שח"ר שמנתה כ- 4,000 תומכים. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה הגדולה של השמאל בבחירות 2003, שבהן מפלגת העבודה נפלה מ-26 מנדטים ל-19, ואילו מרצ עצמה ירדה מ-10 מנדטים ל-6 בלבד. ההסבר שניתן לכך היה התעקשותה להמשיך לתמוך בעקרונות אוסלו שהפכו להיות מאוד לא פופולריים בעם עקב אינתיפאדת אל-אקצה, בהתנגדותה למבצע חומת מגן שנתפס בציבור כצורך הכרחי למיגור הטרור, ובמנהיגותו הנוקשה של יוסי שריד, שהסיק את המסקנות והתפטר בו בערב מראשות התנועה.

[עריכה] הקמת יחד

יוסי ביילין (מימין) החליף את יוסי שריד (משמאל) כיו"ר מפלגת מרצ-יחד.

בעקבות מפלה זו, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני ואינתיפאדת אל-אקצא. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ, הבחירה הדמוקרטית בראשות רומן ברונפמן (מפלגה של ח"כ אחד) ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד.

המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד בגלל ש"יעד" ברוסית זה רעל.

במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין.

ביולי 2004 נבחרה ועידת יחד שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כשלון מפלגת שמאל גדולה.

יחד החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. למרות שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים הם תחת השם מרצ.

[עריכה] היערכות לבחירות 2006

בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ על מנת לא לבזבז לחינם את כספי הציבור.

בחירת הרשימה לכנסת במרצ מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו לאחר מכן מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד" (כגון- שולמית אלוני במקום 120), אך מיקומם לא ריאלי לחלוטין.

שלט של מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה- 17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר כנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעונין להבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו, בגלל תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות- הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא מרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.

ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הותיקים למעט שריד.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה ירדה משישה מנדטים לחמישה בלבד. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים. זהבה גלאון ורן כהן הצהירו כי יתמודדו בבחירות עתידיות לראשות המפלגה.