מדין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מִדְיָן, לפי התנ"ך, היה בנו של אברהם מפילגשו קטורה (בראשית כ"ה 1-6).
צאצאיו, המדיינים, התיישבו בטריטוריה המזרחית של נהר הירדן (ספר טוביה, א' 14), חלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח (אשר מאוחר יותר יושב על ידי העמונים, המואבים והאדומים) ודרומה בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני. באזור זה הם שלטו ככל הנראה מהמאה ה-12 עד המאה העשירית לפני הספירה. חוץ מאיזכורם בתנ"ך, המדיינים הקדמונים מוזכרים באריכות גם בקוראן.
לפי הכרונולוגיה המקראית, מדיין הייתה האזור בו משה ישב ב-40 השנה בין עזיבתו את מצרים לאחר הריגת המצרי אשר הכה יהודי (שמות, ב' 11-15), לבין חזרתו לשם הנהגת בני ישראל (שמות, ד' 18). בשנים אלה, הוא נישא לציפורה, בתו של יתרו, כהן מדיין. לפי שמות ג' 1, במדיין התרחשה ההתגלות בסנה בוער ב"הר האלוהים" אשר בחורב.
בתקופת השופטים הפכו המדיינים לעוינים לעם ישראל, לפחות כחלק מסגידתם ל"אלוהי שקר" (שופטים ו' 1). המדיינים אשר הובלו על-ידי שני שרי הצבא עורב וזאב, פשטו על ישראל בעזרת גמלים מהירים, עד שהם הובסו בידי גדעון (שופטים ו'-ח').
היום, הטריטוריה העתיקה של מדיין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, דרום ירדן, דרום ישראל וסיני.
