הרודוטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: יש לשכתב את התוספת החדשה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

הֵרוֹדוֹטוֹס מהליקרנאסוס (היום בודרום בתורכיה) היה היסטוריון יווני שחי במאה ה-5 לפנה"ס (בערך משנת 485 עד 420 לפנה"ס).

חיבר היסטוריה של הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה החמישית לפני הספירה; חיבורו נקרא פשוט היסטוריוֹת. יצירה זו זכתה להכרה כסוגה חדשה בספרות בסמוך למועד הופעתה. לפני הרודוטוס, היו כרוניקות ואפוסים, שגם בהם נשמר ידע על העבר. הרודוטוס היה הראשון שלא רק תיעד את העבר אלא גם התייחס אליו כאל בעיה פילוסופית, או פרויקט מחקר, שיכול ללמד על התנהגות האדם. חידוש זה זיכה אותו בתואר "אבי ההיסטוריונים". הכותרת שנתן לעבודתו, "היסטוריה", היא מלה יוונית שפירושה "חקירה", אך מאז קיבלה את המשמעות שאנו מכירים היום. היסטוריונים ופילוסופים מאוחרים יותר גילו ביקורתיות רבה כלפי סיפוריו וטענותיו, עד כדי שכינו אותו תקופה מסוימת "אבי השקרנים".

עוד בעת העתיקה, תקפו את ה"היסטוריוֹת" בהאשמות על הטיה, חוסר-דיוק, וגניבה ספרותית. גם חוקרים מודרניים האשימו את הרודוטוס בהגזמה בענין היקף מסעותיו ואמינות מקורותיו. ואולם, במהלך המאה העשרים עלתה קרנו של הרודוטוס, בעקבות ממצאים אנתרופולוגיים שונים, והיום מכירים בו לא רק כחלוץ ההיסטוריה, אלא גם האתנוגרפיה והאנתרופולוגיה.

ה"היסטוריות" פורסמו בין השנים 430 ו-424, ולימים חולקו על-ידי עורכים מאוחרים לתשעה חלקים, שקרויים על שם תשע המוזות. ששת הספרים הראשונים עוסקים בצמיחת האימפריה הפרסית. הם פותחים בתיאור קרסוס מלידיה, השליט האסיאתי הראשון שכבש ערי-מדינה יווניות וגבה מסים. קרויסוס איבד את ממלכתו לכורש, מייסד האימפריה הפרסית. ששת הספרים הראשונים מסתיימים בתבוסת הפרסים בשנת 490 לפני הספירה בקרב מרתון, שמנע את התפשטות האימפריה.

שלושת הספרים האחרונים ב"היסטוריות" מתארים את נסיונו של המלך הפרסי קסרקסס, עשר שנים לאחר התבוסה במרתון, לנקום את נקמת הפרסים ולכבוש את יוון. החיבור מסתיים בשנת לפנה"ס, כשהפולשים הפרסים חוסלו בקרב פלאטאיאי, וגבול האימפריה הפרסית הוסג אל החוף האגאי של אסיה הקטנה.

תוכן עניינים 1 חיי הרודוטוס 1.1 אבי ההיסטוריה 2 גישתו כלפי העימות היווני - פרסי 3 אופן כתיבתו 3.1 בין האנושי לאלוהי 3.2 בין הגזמה לאיזון 4 תרגומי ספרו לעברית 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] חיי הרודוטוס

על חייו של הרודוטוס שרדו מספר ידיעות: ידוע שהוא הוגלה מעירו הליקרנאסוס משום שהיה מעורב בנסיון הפיכה נגד השושלת השלטת, שלא צלח. הוא התיישב באי סאמוס. נראה שמעולם לא חזר להליקרנאסוס, על אף שבחיבורו נראה שהוא מתגאה בעיר מוצאו ובמלכתה, ארטמיסיה.

ידוע גם שהרודוטוס נולד בשנת 484 לפנה"ס בהליקרנאסוס אשר בדרום-מערב אסיה הקטנה (תורכיה של ימינו). במלאות לו 20 שנה נאלץ הירודוטוס לעקור מעירו וממולדתו בשל סכסוך שפרץ בינו לבין ליגדאמיס הטיראן (השליט בפועל, סמכותי ונוקשה בדרך-כלל) העירוני. משם התגלגל הירודוטוס לאי סאמוס. באמצע המאה החמישית ביקר הרודוטוס באתונה, שם נפגש עם הוגי דעות, אישי ציבור ומדינאים, והדבר השפיע לא מעט על כתיבתו.

בשנת 444 לפנה"ס עקר מאתונה לתוריאוי, קולוניה יוונית בדרום איטליה. אז החל לכתוב את חיבורו המפורסם אודות ההיסטוריה היוונית. בשם "היסטוריה – תולדות מלחמת הפרסים והיוונים" שיצא בתשעה כרכים. מקור המילה הינו יווני ופירושו "סיפור", בדומה ל-story האנגלי, ל-histoire הצרפתי ול-historia הספרדי. חיבורו זה מצוין אצל הסטיריקן היווני אריסטופאנס במחזהו "אכרנאס".

סביר שבעת גלותו ערך את מסעותיו, שהוא מתאר ב"היסטוריות". מסעות אלו הביאו אותו למצרים, עד לאשד הראשון של הנילוס, לבבל, לאוקראינה, לאיטליה ולסיציליה. הרודוטוס מציין ראיון עם אינפורמנט (מודיע) בספרטה, וכמעט ודאי שחי תקופה מסוימת באתונה. באתונה נעזר במסורות בעל-פה של המשפחות המובילות, ובמיוחד של האלקמיאונידים, שעליהם התייחס פריקלס מצד אמו. אך האתונאים לא העניקו אזרחות לזרים, וכשאתונה יזמה את הקמה המושבה בת'ורי שבאיטליה, בשנת 444 לפני הספירה, הרודוטוס הצטרף למשלחת המתיישבים. לא ברור אם סיים את חייו שם או לא.

הרודוטוס הרבה לבקר בעולם ההלני ואף מחוצה לו, ב"ברברי", כפי שכינו ההלנים את כל מי שלא היה הלני. הירודוטוס פקד את דרום איטליה, סיקיליה (סיציליה), אסיה הקטנה, סקיתיה (דרום רוסיה של ימינו) וחופי הים השחור ונהר הדון, תראקיה (צפון מזרח יוון), איי הים האגאי, מסופוטמיה, מצרים, קיריני (כיום לוב), סוריה ובכללה ארץ ישראל (שהייתה חלק מהממלכה הפרסית).

בשלב מסוים בחייו הפך ללוֹגִיוֹס – כלומר, מדקלם סיפורים בפרוזה – והחומר הסיפורי שלו היה עלילות קרבות ומאורעות היסטוריים, ופלאי ארצות הנכר. הוא סבב בערי יוון והגיע לפסטיבלים ולאירועים דתיים חשובים, שם הופיע תמורת תשלום. בשנת 431 לפני הספירה, פרצה מלחמת הפלופונסוס בין אתונה לספרטה. ייתכן שמאבק זה, שחילק את העולם היווני, עודד אותו לאסוף את סיפוריו ולההדירם לכדי רצף סיפורי – ה"היסטוריות" – שמרוכז סביב נושא התפשטות האמפריה הפרסית, שנעצרה בכוחה של ברית בין אתונה לספרטה.

מעבר לחיבורו האחד ששרד במלואו, מיוחסת להרודוטוס גם האמירה: "לא גשם, לא שלג, לא שרב ולא חשכת הליל יוכלו לעכב שליחים אלו מהשלמת מלאכתם בזריזות", שמתארת את מערכת ה"דואר" הפרסית. אמירה זו חקוקה על חזית בנין הדואר המרכזי בניו יורק.

[עריכה] אבי ההיסטוריה

הירודוטוס נחשב לאבי ההיסטוריה, או יותר נכון: לאבי כתיבת ההיסטוריה, מכיוון שכל החיבורים שקדמו לו, אפיים או ליריים, לא נכתבו מתוך נקודת מוצא היסטוריוסופית, כגון ה"איליאס" וה"אודיסיאה" המיוחסים להומירוס, ושבהם שקועים מיתוסים, מעורבות אלים, מציאות ודימיון בעירבוביה ועוד. עד ימי הירודוטוס אנו מכירים ביוון את ה"לוגוגראפוי", שהם "מחברי סיפורים", ובכללם יצירות כרונולוגיות, רישום אירועים מקומיים, תיאורים עובדתיים של נתונים גיאוגרפיים למשל, שכמעט כולם לא שרדו. הירודוטוס, לעומתם, שונה לחלוטין בכך שהוא מבסס את תיאוריו על מחקר, כלומר על מציאת סיבות לתשתית האירוע, בחינתו והבאת תוצאותיו.

הירודוטוס חושף את "סודות מטבחו" המחקרי כבר בפתיחת חיבורו "היסטוריה" במשפט הבא: "אני מעלה על הכתב את תוצאות חקירותי ("היסטוריאיי" ביוונית) כדי שזיכרון מעשיהם של בני אדם לא יסוף מן העולם, ומפעלותיהם, בין אם יוונים הם או זרים ("ברברים" בלשונו), לא יאבדו בלא שיושר (יסופר) עליהם ..." הירודוטוס איפוא מציע גישה חדשה, שכמוה כרעידת אדמה בקונספציה היוונית: להתייחס אל בני האדם כבני אדם ולא בדירוג מעין גזעני של "הלנים" מול "ברברים". האובייקטיביות הייתה אם כן נר לרגליו של הירודוטוס. הירודוטוס מצהיר כי תמצית כוונתו היא להנציח את מפעלות בני האדם ודמויותיהם, ובמלים אחרות: מורשת לדורות הבאים, אולי אף בבחינת הפקת לקחים היסטוריים. בהמשך הפתיח לחיבורו מדגיש הירודוטוס את המשפט הבא: "חובתי לספר מה שמספרים, אולם אין חובתי להאמין בכח מה שמספרים. דברי אלה יפה כוחם לגבי כל סיפורי". מעבר לאובייקטיביות העולה כאן מן הדברים, מרמז הירודוטוס כי בדק ובחן את הסיפורים ולא סינן אותם. את זאת הוא מניח לדורות הבאים, שיקבלו, ידחו, או ישנו בהתאם לחקירותיהם הם. מעניינת במיוחד היא התנסחותו של הירודוטוס המצביעה על זהירות מדעית כמו שיבוץ פניות של "יש אומרים", "על פי הנאמר", "כפי ששמעתי" ועוד ממין אלה. זהירות זו הינה נדירה, אף בין ההיסטוריונים המודרניים, העכשוויים.

[עריכה] גישתו כלפי העימות היווני - פרסי

הרודוטוס מציג את העימות בין הפרסים ליוונים, לכאורה כבלתי נמנע, כלומר שתי מעצמות, שונות זו מזו ודומות מעט זו לזו, מגיעות להתעמתות אדירה: הצבא היווני מפולג בשל הפיצול הגיאו-פוליטי והפוליטי מחד אך מאוחד בדתו ובתרבותו ובמוטיבציה להילחם למען מימוש מטרותיו מאידך. הצבא הפרסי מפולג בשל הרכבו האתני מחד ומאוחד תחת הנהגתו של מלך מקודש וסמכותי מאידך.

הרודוטוס מביא את הרקע, הנסיבות והסיבות למלחמה שאסרו הפרסים על היוונים, ותוך כדי כך גולש למצרים ומרחיב את התיאורים אודותיה, מספר על הפרסים ומנהגיהם, וכן על הסקיתים ושאר עמים המופיעים בחיבורו. יצירתו העצומה של הירודוטוס חובקת בתוכה את שני מסעות המלחמה הפרסיים, כשבראשון מזדקר הקרב היבשתי הכמעט אגדי במרתון, ואילו השני, הימי, מתחולל בסלמיס. תיאורו המקיף והכולל את המאורעות כבר מעמיד אותו בקטגוריה שונה לחלוטין מאשר ה"לוגוגראפוי" ומחברי האפיקה הלירית בוודאי. הירודוטוס ניתק עצמו, איפוא, מכבלי המקומיות וזינק אל המדף המכובד, הראשוני, של היסטוריה "עולמית". גדולתו של הירודוטוס, כבר בחלקים הראשונים של יצירתו, מסתמנת בפירוט הרקע למלחמה בין שני העמים, בין שתי התרבויות, כאשר הסיבות לכך מתפצלות למדיניות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות ובוודאי שאישיות. כמו כן משתמש הירודוטוס בחומרים היסטוריים מן המעלה הראשונה כגון ארכיאולוגיה, ספרות, מסורות שבע"פ ובחינה פיזית-אישית בשטח.

[עריכה] אופן כתיבתו

[עריכה] בין האנושי לאלוהי

הירודוטוס מצביע על שני המקדמים העיקריים לבסיס האירוע ההיסטורי: האחד – המניע האישי של השליט, האחר – רצון האלים. ואם כן ההיסטוריה האנושית בנויה על יסוד העיקרון של החטא ועונשו, כשהעונש בא מידי האלים. ומהו איפוא החטא שבגינו פרצה המלחמה בין הפרסים ליוונים? חטא היוהרה, ה"היבריס" ביוונית: התנשאותו של המלך הפרסי, שחשפה אותו לעונש האלים בעזרת שליחיהם עלי אדמות, הגיבורים. הנחה זו – תאולוגיזציה של המאורעות - פוסלת אותו, לכאורה, מלהימנות בין מובילי הכתיבה ההיסטורית בעידן הקדום

[עריכה] בין הגזמה לאיזון

הירודוטוס, אולי פרט לגלישתו המוגזמת למספרים אסטרונומיים, כמו של מספרי החיילים שנטלו חלק במסע זה או אחר, וכפי שנפלו ב"פח" זה גם היסטוריונים אחרים, מפגין את גדולתו ההיסטוריוסופית, באופן יחסי כמובן, כאשר תצוגת דבריו בנויה על איסוף חומר, מיונו המסוים, תיאורו והסקת מסקנות. הירודוטוס מרמז לא אחת בדבר האובייקטיביות שלו והאיזון השולט ביצירתו, ולראיה כהלני הוא מרבה לשבח את היוונים שעלו על הברברים, בעיקר בכל האמור לגבי עיר המדינה, הפוליס, ובפרט על אודות משטרה הדמוקרטי. לעומת זאת תמצאו אצלו הערכה, אם לא למעלה מכך, לגבי המידות הפרסיות של תבונה מדינית, נאמנות, נחישות, התמדה, אומץ לב, אמירת אמת ועוד, ואף לא מעט מחמאות לחוכמה המצרית.

[עריכה] תרגומי ספרו לעברית

• כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה.
• הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.

[עריכה] לקריאה נוספת

בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים. ירושלים, מוסד ביאליק, 1990.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הרודוטוס באנציקלופדיה בריטניקה 1911