הקומונה הפריזאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקומונה הפריזאית - מונח המתאר את הממשלה הסוציאליסטית אשר שלטה בפריז מ-18 במרץ (ובאופן רשמי מ26 במרץ) עד 30 במאי 1871, ואשר דוכאה בכוח הנשק, תוך טבח בהמונים. יש המשתמשים במונח זה על מנת לתאר את ממשלת פריז במהלך המהפכה הצרפתית, אך ערך זה מתייחס לאירועי 1871.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
בשנת 1870 עמד משטרו הדיקטטורי של הקיסר נפוליון השלישי בפני התמוטטות. לאחר שמונה-עשרה שנות שלטון, פלשו צבאות פרוסיה בראשות אוטו פון ביסמרק לצרפת, ואיימו על שלטונו של הקיסר. במהלך שמונה-עשרה שנות שלטונו, התרופף משטרו, והפך לצורה מרוככת של מונרכיה, כאשר רבות מזכויות האזרח שלא היו נתונות לאזרחים בשנת 1852 עת הוכרזה הקיסרות השנייה, הוחזרו לאזרחים. עם זאת, עדיין היו חדים בזיכרון האזרחים אירועי מהפכת 1848 (אביב העמים) והרפובליקה השניה, עת הונף הדגל האדום ברמה, ובפריז דובר על מהפכה סוציאליסטית.
עם תבוסתו של נפוליון השלישי בקרב סדאן, ונפילתו בשבי, בספטמבר 1870, הפכה הקיסרות לרפובליקה דה פקטו, והוכרז על ממשלה זמנית בשם "ממשלת ההגנה הלאומית". נראה היה כי זהו הזמן בו הגורמים שדוכאו בזמן הקיסרות יוכלו לנסות ולהרים את ראשם.
[עריכה] הכרזת המלחמה
הפרוסים כללו את כיבושה של פריז בתנאי השלום שנכפו על ממשלת צרפת הזמנית. העיר והמשמר הלאומי התנגדו לכוחות הפרוסים במשך שישה חודשים. אוכלוסיית פריז קראה תיגר על הכובשים. הם הצליחו להגביל את הנוכחות הפרוסית לאזור קטן בתחומי העיר, ושמרו על "הגבולות" בקפדנות. הממשלה הזמנית, של הגוף השלטוני שייקרא לאחר מכן "הרפובליקה השלישית", המונהגת בידי אדולף תיאר, הייתה מודאגת מכך שהפועלים מחמשים עצמם בכלי נשק מקסרקטיני המשמר הלאומי, וגורמים לפרובוקציות כנגד הפרוסים. כך ב-18 במרץ כוחות הצבא הצרפתי הנאמנים לתיאר נכנסו לפריז על מנת להחרים את הנשק המצוי בתחומי העיר. המשמר הלאומי סירב להחזיר את הנשק, וממשלתו של תיאר נמלטה לורסאי והכריזה מלחמה על פריז.
[עריכה] הקומונה הפריזאית
ב-26 במרץ נבחרה מועצה עירונית חדשה בת 81 חברים, בראשות המהפכן הוותיק אוגיסט בלאנקי כנשיאה, והוכרז על הקמת "הקומונה הפריזאית" ב-28 במרץ. המשמר הלאומי הוחלף בגוף חדש שאליו צורף כל פריזאי הכשיר לאחוז בנשק. הקומונה הקפיאה את תשלום חובות שכר הדירה בתקופת המלחמה, ומנעה מחנויות משכון למכור את המשכונות, מכיוון שפועלים שהידרדרו למצב כלכלי קשה במהלך המלחמה נאלצו למשכן את כלי עבודתם. הוכרז על הפרדת הדת מהמדינה, רכושה של הכנסייה הולאם, ונאסרו לימודי הדת בבתי הספר. כן הוכרז על הקפאת כל החובות, וביטול הריבית על החובות. לכנסיות הותר להמשיך בפולחן, רק אם תאפשרנה אסיפות פוליטיות בתחומיהן בשעות הערב. במהלך קיומה הקצר אימצה הקומונה את לוח השנה המהפכני.
בה בעת מועצות מקומיות שנוצרו בעת המצור המשיכו בקידום מטרות עצמאיות, לרוב בהנהגת פועלים מקומיים. המגמות המהפכניות כללו אנרכיסטים, סוציאליסטים, בלאנקיסטים, ורפובליקנים ליברטריאנים. בשל ריבוי המגמות המהפכניות ושליטת הפועלים במועצות, משמשת הקומונה הפריזאית דוגמה ומופת לסוציאליסטים ומרקסיסטים עד עצם היום הזה.
[עריכה] ההתקפה על הקומונה
ההתקפה על הקומונה החלה ב-2 באפריל על ידי כוחות הממשלה שכונו "צבא ורסאי", אשר החלו בהפגזת העיר. הקומונרדים שנתפסו נורו אל מול קיר הידוע כיום כ"קיר הקומונרדים", בבית הקברות פר-לשז, ואלפים אחרים הובלו אל ורסאי על מנת להישפט שם. יתרונה של הממשלה היה כה ברור עד שמאמצע אפריל סירבה הממשלה לקיים כל צורה של משא ומתן עם המתבצרים. חומת העיר הובקעה במערב ב-21 במאי. ההתנגדות הקשה ביותר הייתה מאזורי הפועלים במזרח העיר, ושם נמשכו הקרבות למשך שמונה ימי לחימת רחוב אכזרית, המכונים "שבוע הדמים" "La Semaine Sanglante". חיילי הממשלה רצחו אזרחים בלתי חמושים. אבדות הקומונרדים בקרב מוערכות בשלושים אלף איש. שלושים אלף נוספים נעצרו. רבים נורו, וכשבעת אלפים מהם נשלחו למושבת העונשין בקלדוניה החדשה. מעטים הצליחו להימלט. בסך הכול מוערכות אבדות הממשלה בתשע מאות נפש. פריז הושארה תחת ממשל צבאי למשך חמש שנים לאחר הבסת הקומונה.
[עריכה] הערכה היסטורית
יש המבקרים את מנהיגות הקומונה על שנהגה ברכות אל מול המצב החמור. קרל מרקס מצא כי התנהגות הקומונרדים מרגיזה בכך ש"איבדו זמן יקר" בארגנם בחירות דמוקרטיות, במקום לנסות ולהכות בממשלת ורסאי כאשר הייתה להם את האפשרות. הבנק הלאומי של צרפת, הממוקם בפריז, והכיל מיליארדי פרנקים, נותר בשלמותו במהלך כל האירועים. מעת לעת לוו הקומונרדים כסף מן הבנק לצורכיהם (והבנק אישר להם את ההלוואה ללא היסוס), בשעה שיכלו להחרים את הכסף. הדבר אפשר מעבר של כספים לורסאי, ומימונו של הצבא שטבח במורדים.
הקומונה הפריזאית שימשה כמופת למנהיגים קומוניסטים. מאו התייחס אליה רבות בכתביו. לנין ומרקס, מצאו כי הקומונה הינה דוגמה לדיקטטורה של הפרולטריון. בהלוויתו כוסה גופו של לנין בדגל שנותר מן הקומונה. החללית הסובייטית ווסחוד 1 נשאה שאריות של נס שנותר מן הקומונה אל החלל.
היסטוריונים שאינם קומוניסטים רואים בקומונה משום חזרה על דפוס של הרס עצמי ופלגנות אל מול ניסיון ליצור משטר מרכזי תקיף לאחר תבוסה צבאית משפילה. הסכנה אל מולה עמד תיאר הייתה, לדעתם, התפרקות צרפת לגורמים, ואנרכיה מוחלטת. בדיכויה של הקומונה יצר תיאר את התנאים לביסוסה של הרפובליקה השלישית. גם אלו אינם יכולים להצדיק את טבח החפים מפשע שנערך באזרחי פריז במהלך אירועי הקומונה.
