WiMAX
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
WiMAX, ראשי תיבות של Worldwide Interoperability for Microwave Access, הינו תו למוצרים אשר מתאימים ועובדים על פי תקן ה-IEEE 802.16, שהוא חלק ממשפחת תקני ה-IEEE 802, משפחת תקני ה-LAN (רשתות מקומיות) וה-MAN (רשתות במרחב עירוני). תקן IEEE 802.16 מתמחה בנקודות גישה המספקות שירותי תקשורת נתונים אלחוטית בפס רחב. זאת, באמצעות שידורי מיקרוגלים לטווח ארוך.
תקן הWiMAX תוכנן כשיפור ("הדור הבא") של תקן הWi-Fi אשר נפוץ בעולם ובישראל בשנים האחרונות ואיפשר העברת נתונים ברשת מקומית (LAN) למרחקים קצרים (עד עשרות מטרים). לטענת מקדמי התקן, המוצרים שיעבדו בו יספקו חיבור אלחוטי למרחק תיאורטי של עד 50 ק"מ. מכיוון שעוד לא נעשה שימוש מסחרי בתקן קשה לבחון טענות אלה, אולם ניסויים שנעשו לאחרונה מצביעים על טווח שנע בסביבות 15 ק"מ בתנאים סבירים (היעדר מכשולים גדולים בדרך, מזג אויר נאה).
לתקן מתוכננות שתי גרסאות עיקריות, אחת שתפעל בתדרי אלחוט שמעל 10 GhZ ואחת שתפעל בתדרים שבין 2-10 GhZ. עדיין לא הוחלט באיזה תדר יפעל בארץ, אולם כרגע יש כוונה לאפשר שימוש בתדר 5 GhZ.
[עריכה] ציפיות מהתקן
כיום יש ציפיות רבות בעולם מתקן זה, אשר יהווה תחרות ישירה לטכנולוגיות הפס הרחב הקיימות כיום בשוק העולמי, בעיקר טכנולוגיות הADSL והאינטרנט בכבלים. תקן הWiMAX צפוי לספק יותר מאשר חיבור תשתית לאינטרנט בלבד, אלא גם שירותי טלפוניה מבוססת IP (שאם יתממשו התחזיות ובתנאי שימצא פתרון שיאפשר "Roaming בין אזורי כיסוי, יתחרו בשוק הטלפונים הסלולריים), ואף שירותי טלוויזיה.
