פרננדו סור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פרננדו סור Fernando Sor (הוטבל ב-14 בפברואר 1778 - 10 ביולי 1839), גיטריסט ומלחין ספרדי יליד ברצלונה. בספרד הוא מכונה לעיתים "בטהובן של הגיטרה".
נולד למשפחה מכובדת ואמידה בסביבות פברואר 1778. התאריך המדויק אינו ידוע אבל יודעים שב-14 לפברואר אותה שנה הוטבל בטקס הנוצרי בעיר ברצלונה שבספרד. בהתחשב במעמדו החברתי של משפחתו של סור הוא היה אמור לפנות לקריירה צבאית, וכך עשה. אבל הוא גם התאהב במוסיקה כאשר אביו הציג בפניו את האופרה האיטלקית. האופרות השפיעו רבות על סור ובעתיד גם על הלחנותיו. אביו של סור היה גם מי שהפגיש עמו את הגיטרה. כבר בגיל שמונה סור היה גיטריסט ומוסיקאי מחונן. באותה שנה נשלח ללמוד במנזר מוסטראט שממוקם 50 קילומטר מברצלונה, שם למד מוסיקה ועשה מספר קורסים על מנת להעשיר את הידע הצבאי שלו. הוריו של סור לא ציפו שישאף לקריירה מוסיקלית אלא שיהיה איש צבא או שיעבוד בעבודה מנהלית בכירה.
לאחר מותו של אביו, כשסור היה בערך בן 18, אמו כבר לא יכלה לממן את לימודיו במנזר והיא נאלצה להוציא אותו משם. סור חזר לברצלונה שם התקבל לקצונה בתוך החיל של הגנרל ויוס ( (General Vives. משרה זו הייתה טובה מאוד עבור סור מכיוון שקיבל שם הזדמנות וזמן לכתוב אופרות ואפילו קצת מקטעי הגיטרה הראשונים שלו. ג'פרי* מציין בספרו שכנראה סור הועלה בדרגה לדרגת סגן מכיוון שנגינתו על פסנתר וגיטרה היו מרשימים מאוד. מתוך זאת אנו מניחים שצבא ספרד באותה תקופה תמך ועודד רבות מוסיקאים ונגנים. בסביבות סוף המאה ה-18, לאחר ששהה ארבע שנים בבית הספר הצבאי, עזב סור ועבר למדריד. שם מצא את פטרוניתו הראשונה, הדוכסית המפורסמת מאלבה, שגם הייתה הפטרונית של הצייר והגרפיקאי המפורסם גויה. הדוכסית הייתה קצת שונה משאר האריסטוקרטים שתמכו באומנות. במקום ללחוץ עליו כדי שיכתוב חומר ספציפי עבורה היא נתנה לו סטודיו בתוך ביתה ואפשרה לו לעבוד על היצירות שלו בקצב המתאים לו.
ב-1808, בשיא שלטונו של נופליאון הצבא הצרפתי פלש לספרד. זאת הייתה התקופה שסור החל לכתוב יצירות רבות לגיטרה. רוב הקטעים שנשמרו מאותה תקופה היו קטעים לאומניים שנכתבו או לקול בליווי גיטרה או לסולו גיטרה. שירים אלו נכתבו על מנת לעודד את הצבא הספרדי ואת אזרחיה; למרות האמונה שרווחה בקרב הציבור סור היה פטריוט מסור. לאחר תבוסתן של צבאות ספרד קיבל תפקיד ניהולי תחת הממשל הצרפתי. היצירות שכתב בתקופה זאת היו פשוטות ודלילות. זאת מכיוון שכנראה לא אהב את העניין שהיה צריך לשרת תחת שלטון זר. בכל זאת סור היה אדם פרקטי ועשה את המוטל עליו.
מספר שנים לאחר מכן, הצבא הספרדי הביס וגירש את הצרפתים. סור הרגיש שהוא צריך לעזוב את ספרד, כמו שעשו גם אמנים ואריסטוקרטים רבים שהתיידדו עם הצרפתים. סור מעולם לא חזר לספרד. לאחר עזיבת ספרד ב-1813, עקב אחרי הצרפתים בחזרה לפריס שם השתקע. פריס גם הייתה המקום בו הלחין את רוב יצירותיו לגיטרה (יותר ממאה יצירות אשר ידוע על קיומן). סור גם נסע לתקופה מסוימת ללונדון (1815-1823) שם עבד וגר. הוא התקבל בכבוד רב באנגליה בעיקר בעקבות האופרות שלו והיצירות לפסנתר. בנוסף על כך עלו על הבמה ארבעה מהבלטים שלו.
סור, ללא ספק, הגיטריסט הבולט ביותר ב:"תקופת הזהב של הגיטרה". סור הסתובב רבות באירופה ובכל מקום שביקר תרם לפופולריות הגיטרה. לאחר מותו של סור הגיטרה הגיעה למצב של אלמוניות למשך כמעט שני דורות, וסור כמעט ונשכח.
ב-1827 החליט שדי לא בסיבובים בעולם ונשאר בפריז עד סוף חייו. בתקופה הזאת כתב את היצירות הזכורות ביותר שלו: את 97 קטעי הלימוד שלו, את הווריאציות על "חליל הקסם" מאת מוצארט (אופוס 9), שהיא היצירה המוכרת ביותר שלו הקשה ביותר לביצוע. כדי לבצע יצירה זאת נדרש על הנגן להיות ברמה טכנית ווירטואוזית גבוהה.
גיטרה הייתה ללא ספק הכלי האהוב ביותר על סור. בשנותיו האחרונות עסק בעיקר בהעברת הידע שלו על הכלי, לא רק בעזרת ספרי הלימוד שפרסם אלא גם בשיעורים פרטיים. בגיל שישים נפטר סור כאשר הוא משאיר אחריו מורשת שנמשכה כמעט מאתיים שנה. עולם הגיטרה הקלאסית חייב רבות לסור על כך שלקח את הגיטרה ממעמקי אלמוניותה ומהבורות בה הייתה שרויה להישגים וגבהים שלא חשבו עליהם קודם מעולם.
- מתוך ספרו של ד"ר ברייאן ג'פרי - " "Fernando Sor, Composer and Guitarist
