סמדר לביא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמדר לביא (נולדה ב-1955), אנתרופולוגית ישראלית ופמיניסטית מזרחית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות וקריירה מוקדמת
נולדה ביפו ב-1955, וגדלה בחולון. בילדותה ובנעוריה הייתה כתבת נוער ב"דבר לילדים", "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער", והייתה חברה בפרלמנט הנוער הארצי. סיימה בהצטיינות את הקונסרבטוריון למוזיקה שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול ע"ש רובין.
שירתה בצה"ל כמדריכה לידיעת הארץ בפיקוד המרכז. לאחר שירותה הצבאי עבדה כשנה במחלקת טיולי סיני של החברה להגנת הטבע, והתחילה בעבודת השדה שלה על הבדואים בדרום סיני.
את לימודי התואר הראשון שלה עשתה בין 1976-1979 באוניברסיטה העברית בירושלים, במסלול החד-חוגי לתלמידים מצטיינים. יחד עם לימודי התואר, בילתה את מרבית השנים האלה בחקר הבדואים של דרום סיני, בעזרת מילגה שקיבלה מקרן פורד. את מרבית זמנה הקדישה לעבודת שדה אנתרופולוגית בסיני. תוצרים מעבודת השדה עם הבדואים בסיני, בצורה של הקלטות שנערכו ונרשמו על-ידה הופקדו בפונותיקה הלאומית שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. היא התמידה להשתתף בהפגנות של תנועת הסטודנטים "קמפוס".
[עריכה] קריירה אקדמית בארצות הברית
ב–1979 החלה את לימודיה במסלול הישיר לדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. תחומי התמחותה כוללים לימודי תרבות, שיח מיעוטים ותאוריות ביקורתיות על יחסים בין-גזעיים, קולוניאליזם, לאומיות, תאוריה פמיניסטית לא-לבנה, תאוריה ספרותית, חקר הסימבוליקה והריטואל, ההיסטוריה של האנתרופולוגיה הבריטית, וחברה ותרבות במזרח התיכון, עם התמקדות עלמצרים, ישראל והפלסטינים. במשך שנות לימודיה בברקלי בילתה חודשים מספר כל שנה בהמשך עבודת המחקר שלה בדרום סיני, והייתה חברה במרכז המחקרים האמריקאי בקהיר.
בתקופת למודיה בברקלי עסקה גם בפעילות פוליטית, פמיניסטית ואנטי-גזענית. ב-1982 אירגנה את הקורס הראשון באוניברסיטת ברקלי שעסק בקשר שבין שאלת פלסטין לבין המאבק המזרחי. באותה שנה נמנתה עם ממייסדי "כאפיות" (הוועד של ברקלי למען חופש אקדמי בשטחים הכבושים), והייתה פעילה בארגון במשך כעשור. "כאפיות" אירגן את הקמפיין הראשון בארצות הברית למשיכת השקעות מישראל שיועדו להתנחלויות. בשנת 1991 נמנתה עם מארגני ההפגנות באזור סן פרנסיסקו נגד מלחמת המפרץ הראשונה.
לביא קיבלה את הדוקטורט שלה באנתרופולוגיה מאוניברסיטת ברקלי, ב-1989. לאחר שנה של פוסט דוקטורט במכון ללימודי המזרח התיכון של ברקלי החלה ב–1990 לעבוד באוניברסיטת קליפורניה, דייויס, במחלקות לאנתרופולוגיה ולתאוריה וביקורת. ב-1994 מונתה לפרופסור-חבר לאנתרופולוגיה ותאוריה וביקורת.
בסוף 1983 נישאה לדוקטורנט אמריקאי לפיזיקה בשם פורסט ראוס, ולשניים נולד בן. ב–1999 שבה לישראל עם בנה, בעקבות סכסוך גירושין חריף עם בעלה לשעבר.
[עריכה] חזרתה לישראל ופעילותה החברתית
עד לחזרתה לישראל ב-1999 הייתה לביא אורחת קבע בוועידות בינלאומיות רבות העוסקות הן בחקר המזרח התיכון, והן בחקר השוואתי של יחסי מגדר וגזע במדינת הלאום המודרנית.
ניסיונתיה של לביא למצוא משרה אקדמית באוניברסיטאות בישראל עלו בתוהו, ומ-2001 היא מלמדת לסירוגין, כפרופסור אורחת, במכללת בית ברל.
בראשית 2002 פרסמה לביא מאמר שבו ניתחה את הסיבות להיעדרות המוחלטת של פרופסוריות מזרחיות מן הנוף האקדמי הישראלי, במיוחד לאור הצלחתן באקדמיה האמריקאית. בין השאר כתבה:
| אף אחד לא ממרק כפיו בצדקנות כשעסקינן באשה המזרחית בעלת הדוקטוראט. נטולת אקזוטיות ילידית, היא נראית לחבר'ה של הסגל, שמאלנים וימנים כאחד, ככה קצת כמו העוזרת שלהם (לפני שהחליפו אותה בפיליפינית). אז מזמינים אותה ללמד קורס פה, קורס שם, ומזה היא לא יכולה לגמור את החודש. כדי לקבל קביעות אקדמית צריך לפרסם, והרבה. כל האנרגייה היצירתית שלה מושקעת בהוראה, כדי להתפרנס, ולא בכתיבה, כדי להתקדם. כך לוח הזמנים של הפירסומים שלה מתארך מעבר לפז"מ הנורמטיבי. את התקן הזוטר, בלאו הכי, קיבלה כבר זאתי, שדומה לפקידה הפלוגתית מהסיירת. כי היה לה ו/או להורים שלה ו/או לבעל שלה פנאי וכסף להתברג אל רשת התמיכה של הסגל הגברי. | ||
| -- הדרך למעלה | ||
ב-2001 הצטרפה לביא לתנועת "אחותי - למען נשים בישראל". היא שירתה בה גם כחברת הוועד המנהל בין 2002-2004, ועסקה בעיקר בהתנדבות בהעלאת התנועה לזירה הפמיניסטית הבינלאומית. ב-2002 הצטרפה לביא לתנועת "הקשת הדמוקרטית המזרחית", בה שירתה בוועדת התרבות, בוועדה לשינוי תכני הלימוד, והיא בין נציגי "הקשת" בקואליציית הארגונים נגד גזענות. במסגרת פעילותה ב"אחותי" וב"קשת" הייתה ממקימי הקואליציה המזרחית-פלסטינית נגד "האפרטהייד באנתרופולוגיה הישראלית".
לביא חברה בוועדה המייעצת של "פרלמנט נשים". היא ממקימות "קואליציית נשים למען אמהות וילדים".
לביא מתראיינת בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בישראל על פמיניזם וצדק חברתי, כותבת על נושאים אלה, ומרצה בהתנדבות בפני קהלים מגוונים של נשים על פמיניזם, מאבקים אנטי-גזעניים, אזרחות, וזכויות תרבותיות.
לביא שומרת מסורת ומגדירה את עצמה כיהודיה ערביה המתגוררת בישראל.
[עריכה] פרסומים
- The Poetics of Military Occupation ("הפואטיקה של כיבוש צבאי"), המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה, ויצא לאור בדצמבר 1990 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת קליפורניה. הספר עוסק בתיאטרון הסאטירה של הבדואים בדרום סיני על טיפוסי השלום והטבע הישראליים והמצרים, בהמחזתם את המושלים הצבאיים והחיילים הישראלים והמצרים המשרתים באזור, המחפשים תיירות בלונדיניות לבלות עמן את הלילה, ובתהליכי החזרה בתשובה של הבדואים לאיסלאם, שנבעו מהתנגשות התרבות שלהם עם התיירות הבינלאומית שבאה בעקבות הכיבוש הישראלי.
בנוסף, השתתפה בכתיבה ובעריכה של שני ספרים:
- Creativity/Anthropology ("יצירתיות/אנתרופולוגיה"), 1993, הוצאת הספרים של אוניברסיטת קורנל. הספר עוסק בתהליכים יצירתיים הנובעים מתוך הקהילה עצמה. הוא מתווה מודל של אישיות תרבותית יוצרת שאינו כרוך בהסתגרות מערבית פסאודו-אוניברסליסטית, ברנז'אית-בוהמית, אלא בתהליכים דיאלוגיים של אנשים היושבים בקרב משפחותיהם ועמיהם.
- Displacement, Diaspora, and Geographies of Identity ("עקירה, גלות, והגיאוגרפיה של הזהות"), יצא לאור בסדרה על לימודי תרבות של אוניברסיטת דיוק ב–1996. הספר עוסק ביחסים בין המרכז האירופוצנטרי של התרבות הגבוהה, לבין התרבות היום-יומית הנוצרת בשוליים החברתיים, ומחלחלת אל תוך המרכז עקב התמיכה הציבורית לה היא זוכה. ספר זה עוסק בתאוריה המתהווה על הקשרים וההקשרים בין מגדר, זהות תרבותית, מעמד כלכלי-פוליטי, ומיקום גיאוגרפי. הספר גם מציין את המעבר של מוקד העבודה המחקרית של לביא ממצרים לישראל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דף הבית של סמדר לביא (באנגלית)
- בילי מוסקונה-לרמן, מזרחית אצלכם זה עוזרת בית, באתר nrg
- סמדר לביא, חפש את המזרחית: על אפרטהייד אקדמי ועל נפלאות הפמיניזם של העשירון העליון
- סמדר לביא, אבא פדופיל עדיף על אמא מנכרת: תסמונת הניכור ההורי של גארדנר ובית המשפט העליון בישראל, באתר פסקדין
- סמדר לביא וטד סווידנברג, "בין ובתוך גבולות התרבות"
